נכון הטיח אתמול גדעון סער בשרי הבית היהודי אורי אריאל ואורי אורבך כי אם מפריע להם לראות בשחרור אסירים?מחבלים כפי שהחליטה הממשלה, כי אז "תתפטרו". זה היה שיאו של שיעור בתרבות פוליטית הנעדרת מספר הנהלים והנימוס של הקואליציה. אפשר להתנגד לכל הצעה, אבל לאחר ההצבעה מי שנשאר בממשלה אחראי לה.
כמי שהתנגד ברגעי אמת לא רק לשחרור מחבלים ביטחוניים בעבור אלחנן טננבאום המאוס, אלא גם תמורת גלעד שליט האהוב, איני מצליח להשלים עם הפופוליזם המקומם של הבית היהודי וחלק משרי הליכוד החוברים אליו. מדובר בשתי פרשיות, בהתנגדות העכשווית לשחרור הקבוצה השנייה של אסירים ביטחוניים בהתאם להתחייבות ישראלית, שאין לפי שעה הצדקה להפר אותה; ובהצעה תמוהה האוסרת לשחרר מחבלים רוצחים תמורת שלום כולל, אבל לא אם מדובר בשחרור חטוף נוסף. לא מידתי.
ממשלה צריכה להיות מסוגלת להחליט לעצמה
הכל יחסי ציבור. אביגדור ליברמן כועס על בנימין נתניהו, שסירב לתת יד להדחת ניר ברקת מראשות עיריית ירושלים - ושריו הצביעו לפתע עם עמיתיהם מהבית היהודי בעד חוק שאוסר שחרור אסירים ביטחוניים. פוליטיקה, נטו. נפתלי בנט ואריאל ואורבך נהנים מכל רגע בממשלה, אבל במקום לקבל אחריות להחלטותיה הם נוגחים בה. בין שבהלוויית חייל שנהרג בחברון ללא קשר לשחרור האסירים, בין שבמתקפה על ציפי לבני כאילו הכל נעשה כדי שתוכל לנהל משא ומתן עם אבו מאזן.
לא, לבני ועורך הדין יצחק מולכו מתדיינים עם הפלסטינים בהנחיית בנימין נתניהו. לסגן שר הביטחון דני דנון, שגם הוא מתעלם מהמחויבות לתרבות קואליציונית נאותה, יש לפחות את היושרה לומר כי לבני היא רק המטרה הנוחה לחיצי הבית היהודי, ובפועל צריך לכוונם לעבר נתניהו. בשעתו הוקמה ועדה בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, שהציעה קווים מנחים למדיניות הממשלה בעת שחרור מחבלים. בנט ואריאל תובעים כראוי מנתניהו לפרסם את הדוח. אין ספק שהוא צריך לשמש מורה דרך לממשלה. אם תרצה - תאמצו, אם לאו - לאו. כל ממשלה בתקופת כהונתה - כרצונה.
ממשלה צריכה להיות מסוגלת להחליט לעצמה. לא להימנע משחרור אסירים מפני ששמגר היתווה קו כזה בנסיבות שלא היה ניתן לצפות מראש, וגם לא להפך. בעיקרו של דבר מצפה האזרח מממשלתו שתחליט לעצמה אם ברצונה לשחרר מחבלים תמורת חייל חטוף, אם לאו, ולא תסתתר מאחורי דו"ח מסגרת שנחתם בעבר הקרוב או הרחוק. אך לא חוק. לא כבילת ידיים לעתיד. לא קזוס בלי, שנועד רק לממשלה אשר אינה בוטחת בעצמה. מה שמוכיח כי מדובר בפוליטיקה, בניסיון להרגיע את בוחרי הבית היהודי הרוטנים, הוא עיתוי הדיון. להעלות הצעה כזאת בוועדת שרים לחקיקה ביום שבו עומדים לבצע את הפעימה השנייה בהתחייבות הישראלית לשחרר מחבלים? תעמולה, לא מדיניות.