התבגרתי

"בעלי חזר מהעבודה, ונכנסתי להתקלח. התיישבתי על הרצפה במקלחת והתחלתי לבכות. בחיים לא בכיתי ככה. פשוט ישבתי והתייפחתי, התפרקתי".

זה קרה לפני שבועיים. שירי מימון, אם טרייה לאיתי, בן חצי שנה, הרגישה שהיא לא יכולה עוד.

"איתי היה חולה. הוא לא הפסיק להשתעל, העיניים שלו היו אדומות והוא לא הפסיק לבכות לשנייה. אני מחזיקה אותו בידיים, מרגישה שהוא חם, והוא לא מצליח להירדם. יום קודם הוא גם הדביק אותי, אז תוך כדי היום התחלתי גם להרגיש לא טוב, והחום שלי עלה, והילד לא מפסיק לבכות לשנייה.

"זאת הפעם הראשונה שבכיתי מאז הלידה. הייתי בשוק מעצמי. יוני נכנס למקלחת וראה אותי שם על הרצפה. הוא נבהל, שאל מה קרה לי, ואמרתי לו שאני לא יכולה עוד לשמוע את איתי מיילל ומשתעל ככה. פשוט לא יכולתי לשאת את זה. זה גמר אותי. קרע אותי מבפנים. אז יוני אומר לי: 'מה תעשי במצבים יותר קיצוניים, שלא נדע?' ואמרתי לו שאני לא רוצה להיות במקום הזה. אני לא זוכרת את עצמי בוכה ככה בחיים. גם לא בלידה. אני לא זוכרת את הסאונד של הבכי שלי ככה".

כן, גם כשמימון (32) מדברת על הבכי שלה, היא משתמשת במושגים מעולם המוסיקה. אלו הם חייה מאז היתה בת 10: באולפני ההקלטות ועל הבמות. עשר שנים חלפו מאז התגלתה בעונה הראשונה של "כוכב נולד", שאותה סיימה במקום השני אחרי נינט טייב. בעשור הזה היא הספיקה להוציא שלושה אלבומים, נבחרה לזמרת השנה ולאשת השנה במוסיקה, זכתה במקום הרביעי באירוויזיון, השתתפה בטקס EMA של MTV, שיחקה ב"הלהקה" בתיאטרון הבימה ובסידרה "ילדות רעות" בערוץ המוסיקה, הנחתה את "אקזיט", הופיעה שלוש פעמים בפסטיגל, ובין לבין גם התחתנה והפכה לאמא של איתי.

"אני מאוהבת בו קשות, אני מרגישה שהלב שלי עומד להתפוצץ בכל רגע נתון. תמיד אמרו לי: 'חכי תראי מה זה אהבה של אמא', וכשזה הגיע לא הבנתי מאיפה זה בא. אתמול היו לי צילומים והם הסתיימו יותר מאוחר ממה שתוכנן, ובמקום להגיע הביתה ב?4 אחה"צ חזרתי ב?6. הייתי עצבנית על הסט כי לא ראיתי אותו כל היום, והתקשרתי ליוני וביקשתי שרק ינסה למשוך אותו שלא יירדם כדי שלפחות אספיק להאכיל אותו".

כשהיא ובעלה נמצאים בעבודה, איתי נשאר עם המטפלת או עם אחת הסבתות. "אני משתדלת להיות איתו כמה שיותר. בימים של הופעות אני בדרך כלל יוצאת מהבית רק בערב, אז אני מספיקה לרחוץ אותו ולהשכיב אותו במיטה. יש גם ימים קשים, כמו ימי הצילום של 'אקס פקטור', שהתחילו ב?5 בבוקר ונמשכו עד 2 בלילה, ורגשות האשם אכלו אותי. מצאתי את עצמי מתחילה לבכות, או להתעצבן על גבול הבכי, ואומרת לעצמי: 'מה נסגר איתך, תנשמי עמוק'. פשוט לא רציתי להיות שם באותם רגעים".

את ישנה בלילות?

"כמעט שלא, אני מנסה לגנוב שעות. בהתחלה המטפלת היתה באה לשעתיים ביום רק כדי שאוכל לישון. ואני אחת שמתה על שינה. היום התעוררתי ב?6 בבוקר והיה עדיין חושך בחוץ. החיים שלי השתנו, שום דבר לא כמו שהיה".

את אמא היסטרית?

"כשאני מגיעה עם איתי לחיסון, אני מתחילה לעבוד על עצמי כבר בלילה שלפני, אבל זה לא עוזר. ברגע האמת אני מתחילה לבכות, והאחות אומרת לי שאני משדרת לו שמשהו רע הולך לקרות לו. אבל אני לא מצליחה להפסיק, אז אני עושה את התגובה ההפוכה בצורה מוגזמת ואני אומרת לו: 'בוא נשיר ונרקוד', והוא קולט שמשהו מוזר קורה ונבהל ממני".

חשבת שתהיי כזאת?

"בכלל לא, הפתעתי את עצמי. היה לי קשה לשחרר. חודש אחרי שילדתי הבאתי את מלכה, המטפלת שלו, שהיא אישה מקסימה, אבל במשך חודש נשארתי איתה בבית. היא כל הזמן אמרה לי: 'את יכולה ללכת, זה בסדר', אבל לא הצלחתי לשחרר. אני לא מבינה את האימהות שמצליחות לחזור לשיגרה ולעשות ספורט".

ובכל זאת חזרת לעבוד אחרי חודשיים בסך הכל.

"זה היה מספיק. התגעגעתי לבמה, וגם הספקתי להיות עם איתי הרבה מאוד זמן, כך שאני מרוצה".

לא חשבת להאריך קצת את חופשת הלידה שלך?

"אתה יודע מה? לא. אני בן אדם שצריך לצאת ולהופיע, זה הדלק שלי. אם הייתי יושבת בבית, הייתי כנראה מתוסכלת. אני רואה אימהות שאין להן יכולת כלכלית ושמות את הילד בגן בגיל שלושה חודשים. אז אצלי לפחות הילד בבית עם מטפלת מדהימה, ואני שקטה יותר. אם הוא היה עכשיו בגן עם חמישה ילדים, הייתי מתה".

ובחנוכה גם תופיעי במחזמר. יכולת לסרב.

"נכון, אבל חלק מהאימהות זה גם לחשוב על פרנסה. אם היה מדובר בפסטיגל, לא הייתי מסוגלת לעמוד בזה בגלל האינטנסיביות. אבל 'אלאדין' זה עשרה ימים, ועם החזרות זה שלושה שבועות - קשה, אבל לא נורא. אני מקבלת על זה המון כסף, וכשהתקופה הזאת נגמרת, אני חופשייה וחוזרת לדברים שלי. אז נכון שהאינטנסיביות הזאת לא פשוטה לי, אבל אני מצליחה גם ליהנות מזה.

"אני מכירה אימהות שהיניקו שנתיים והכניסו את הילד לגן בגיל שלוש, אבל זאת לא אני. הקריירה שלי זה האושר שלי. אני רוצה לעמוד על הבמה. גם את הפסטיגל בשנה שעברה עשיתי בהריון, אבל זה לא היה מתוכנן... התכנון המקורי היה להיכנס להריון רק אחרי הפסטיגל".

אחרי חודשיים כבר חזרת למשקל המקורי שלך?

"בהריון עצמו עליתי 18 ק"ג והיתה לי בטן ענקית, אבל הבגדים נשארו אותם בגדים, חוץ מהג'ינס, שלא יכלו להיסגר. שבועיים אחרי הלידה נשקלתי וראיתי שירדתי 10 ק"ג בלי לעשות כלום ולמרות שהינקתי".

כשראיינתי אותך בשנה שעברה שאלתי אם יש לך חשק לילדים, ואמרת: 'ההפך הוא הנכון'. באותו זמן כבר היית בהריון.

"נכון, אמרתי לך משהו בסגנון 'איזה ילדים, למי יש כוח?' שיקרתי. אולי מהלחץ שתעלה עלי".

בחודשים האחרונים של הריונה החשש הגדול שליווה אותה היה דיכאון שאחרי לידה. "זה נראה לי הפחד של כל אישה, כי כל הזמן שומעים על זה. לפני שנה בערך, כשהלכתי לפסיכולוגית, אמרתי לה: 'תקשיבי, אני רוצה להיכנס להריון, אבל מה קורה עם הדיכאון של אחרי לידה?' היא אמרה לי: 'בכל דבר אפשר לטפל. אני פה בשבילך, אל תדאגי'. ואז, אחרי שילדתי, פתאום שאלתי את עצמי אם אני בדיכאון שלאחר לידה. ואני חושבת שלא הייתי קרובה לזה אפילו. מהרגע שהילד יצא, אמא שלי הגיעה לעזור לי ולתמוך בי, ואהבתי אותו מהרגע הראשון. אבל אני בהחלט יכולה להבין את זה. יש משהו כל כך קשה בסיטואציה של הלידה עצמה, פיזית, בכל מה שקורה מהצירים עד הלידה. ואחרי הלידה את מאבדת את החופש שלך ומוותרת על עצמך. אם את לא מקבלת את זה, את יכולה להגיע לדיכאון בקלות".

את לא ויתרת על עצמך.

"נכון, אבל ל'לא ויתרתי' הזה מתווספים רגשות אשם. פתאום אני שואלת את עצמי: אני אמא רעה? מה זה אומר עלי? למה לקחתי את 'אקס פקטור'? למה אני עושה את המופע בחנוכה?"

משהו השתנה בחשיבה שלך? בהתנהגות שלך?

"פתאום אני שמה לב לדברים שלא שמתי לב אליהם אף פעם. בזמן האחרון אני קולטת שברשתות החברתיות הכל פרוץ, ושיש ילדות בנות 12 שמשתפות תמונות שלהן עם אודם אדום ומכנסי ג'ינס קצרים, חצי עירומות, משרבבות שפתיים ומבקשות שיעשו להן לייק. זה מזעזע אותי. איפה ההורים שלהן? שיתעוררו. תחשוב על כל הסוטים שמסתובבים שם. התחלתי לעקוב אחרי הבנות האלה".

כאילו את לא היית עושה פוזות למראה ולמצלמה בגיל הזה.

"הצטלמתי במצלמה של אבא שלי, הוא היה מפתח את התמונות, והיינו שמים באלבום המשפחתי. פה כל המדינה רואה. זה עניין של זמן עד שיתפוצץ משהו".

מי שמלווה את מימון בכל המסע הזה ומתעורר לצידה בכל בוקר הוא בעלה, מפיק האירועים יוני רג'ואן. השניים נישאו לפני שנתיים, אחרי ארבע שנים יחד, והם מתגוררים ליד פארק הירקון ברמת גן. "אם הזוגיות יציבה ומושתתת על בסיס טוב, אז הכל קטן עליך. אני מרגישה שיוני ואני הבאנו את מערכת היחסים הזאת למקום טוב, בטוח ויציב, טפו טפו טפו, חמסה חמסה".

למה אתם לא גרים בתל אביב?

"למה כן תל אביב? אין שם חניה, עמוס שם, ויש ריח של שתן על המדרכות".

את הקרייריסטית בבית?

"כן, יוני הכיר אותי ככה והוא לא מכיר משהו אחר. פעם היתה נטייה לחשוב שהגבר הוא הקרייריסט והאישה תגדל ילדים בבית. היום זה כבר לא ככה. הוא ממש תומך בזה, ואני גם מכניסה לו אש, אז זה גם טוב".

הוא תמך גם בהליכה שלך ל"אקס פקטור"?

"מאוד. אני מתייעצת איתו כל הזמן".

ואם הוא היה אומר לך לא לעשות את זה?

"הוא לא היה אומר לי לא כי היה ברור שזאת הבחירה הנכונה. בגלל שאתה לא מכיר את יוני אתה אומר דברים שהוא לא היה אומר. זה בערך כמו שאני אגיד לו: 'תעזוב את העבודה כי אתה צריך להיות עם הילד'. ממש לא. יש פה שוויון ויש הבנה. יש ימים על גבי ימים שאני לבד עם איתי, ולהפך. ביום שישי, למשל, היתה לי הופעה באילת. כאילו, מה אני יכולה לעשות? אני טסה לאילת ואני ישנה שם. אז הוא בילה איתו חצי יום עד שחזרתי. יש פה גבר שלוקח חלק בחיים של הבן שלו, ואני חושבת שזאת זכות ושהוא נהנה מכל רגע. זה לא כמו פעם, שגברים היו יוצאים לעבודה ב?7 בבוקר וחוזרים ב?7 בערב כשארוחת הערב מחכה להם על השולחן, עושים מקלחת והולכים לישון".

תכף תגידי לי שהוא גם עושה כביסות.

"בבית אני יותר אחראית על הכביסות ועל הלו"ז. אני יודעת מה להפיל עליו ואני יודעת גם מה לא, כי אני מכירה אותו ויודעת למה הוא מסוגל ולמה לא. תמיד צריך לתת לו את המקום של הגבר בבית, כי הוא באמת ה?גבר של הבית".

כמה ילדים אתם רוצים?

"אני רוצה שלושה ויוני חמישה, רק חבל שהוא הציע לי נישואים בגיל 30. כל הזמן אני אומרת לו: 'על כל שנה שהתעכבת ירד ילד'".

בין חיסון להנקה, בין אולפן הקלטות להופעות בקיסריה, מימון עסוקה בחודשים האחרונים בצילומי העונה הראשונה של "אקס פקטור", שתעלה מחר בערב ב"רשת". היא הכוכבת הראשונה בישראל שהתגלתה בתוכנית ריאליטי מוסיקלית - וחזרה לתוכנית ריאליטי בתור שופטת.

"ראיתי את 'אקס פקטור' בתקופה שגרתי בלונדון, כשליאונה לואיס זכתה. כשזה הגיע לארץ התפללתי שיתקשרו אלי. בדיוק ילדתי - והתקשרו. רצו לעשות לי אודישן, ואמרתי להם שאני מצטערת אבל אני לא יכולה, ילדתי לפני שבוע ואני מיניקה. אחרי שלושה שבועות דיברו איתי שוב, הגעתי ועשו איתי הצלבות (מעין אודישנים לשופטים פוטנציאליים כדי לבדוק את הדינמיקה; ע"ס), והצלחתי לקבל את התפקיד".

איזו מין שופטת תהיי?

"הכי חשוב לי להיות אמיתית. צפיתי בכל התוכניות האלה, ויש שופטים מכל מיני סוגים. סיימון קאוול, למשל, אומר הכל בצורה מאוד קיצונית ואכזרית, וזה משהו שאני לא מתחברת אליו. יש כאלה שמתחנחנים, וגם לזה אני לא מתחברת. אני חושבת שצריך להסתכל לזמר בעיניים ולהגיד לו את האמת. עומד מולך בן אדם שיש לו חלום, וגם אמרתי את זה להרבה משתתפים. 'אני יודעת שלא ישנת כל הלילה, אני יודעת שזה החלום שלך, אבל אנחנו מנפצים לך אותו עכשיו'".

מה יש לך לתת למתמודדים שתעבדי איתם?

"אני כל חיי על הבמה. ההופעה הטלוויזיונית הראשונה שלי היתה בגיל 10, וגם שם ידעתי מה אני עושה, איך אני עושה ומתי. אלה החיים שלי. בעשור האחרון עשיתי הרבה ועברתי דרך לא קלה, כך שאני מכירה את תעשיית המוסיקה בארץ. היום אני מרגישה הרבה יותר נוח עם עצמי. אני יכולה לזהות פוטנציאל ואני יכולה לתת את העצה הנכונה. אתה יודע מה? אני מרגישה שאני יכולה לתרום להם גם ברמה הנפשית, עם כל הלחץ הכרוך בזה, ומאחר שאני באה מפופ, אז אוכל גם להגיד להם מה צריך ללבוש, איך להיראות ומה להגיד. בסופו של דבר - הכל ניסיון. גם פורטיס אמר שהוא עושה אותו דבר שלושים שנה, ובא לו לעשות משהו אחר. אז ברור שיש לו פור גדול עלי, אבל התעשייה כל כך השתנתה בעשור האחרון, כך ששנינו פחות או יותר באותו המצב".

ומה יש לך להציע למתמודד שהוא רוקר?

"התנסיתי בהכל. גם בהופעות קטנות וגם בגדולות, גם בארץ וגם בחו"ל, גם בכתיבה וגם בביצוע שירים שאחרים כתבו. עשיתי מופע עם שמעון בוסקילה בקיסריה ונפגשתי עם יוצרים. אז חוויתי מספיק. אם יושבת אצלי בנבחרת מתמודדת שמנגנת בפסנתר, אני מרגישה הכי מחוברת בעולם. אז מה אם אני לא יודעת לנגן בפסנתר? יש לי רפרנסים מהארץ ומהעולם, ויש לי אינטואיציה".

יש משמעות לעובדה שגם את פרצת בתוכנית כישרונות?

"אני יודעת מה המתמודדים מרגישים ומה עובר עליהם. עד היום אני זוכרת כל רגע מהאודישן שלי, ואיך אני הרגשתי על הבמה הזאת. זה כמו ריח חזק מחוויה מסוימת, שבכל פעם שאתה נתקל בו, אתה נזכר במה שעבר עליך. אני זוכרת שהגעתי לאודישנים כי אמא שלי לחצה עלי, ולקחתי את זה באיזי. לאודישן השני הגעתי עם אלפי מתמודדים, ואמרתי שאין מצב שאני לא עוברת את זה. אז עברתי והגעתי לשופטים - והתחרותיות השתלטה עלי. הבנתי שהולך לקרות משהו גדול".

את באמת חושבת שיש בארץ מספיק כישרונות בשביל כל תוכניות הריאליטי המוסיקליות?

"בעונות הראשונות של 'כוכב נולד' הזמרים הגיעו מעצמם, ובשלב מסוים הרגשת שהרמה יורדת. היום לדעתי אנחנו בחוסר, חסרים לנו כישרונות מוסיקליים".

כשמדברים על "אקס פקטור", אי אפשר שלא להזכיר את המתחרים מהרחוב המקביל ברמת החייל. תחרות מרה צפויה להתלקח בין הפורמט הטכנולוגי המקורי של "הכוכב הבא", שעלה לשידור בחגים וכבר נמכר ללא מעט מדינות בעולם, פלוס הבלונד של אסתי גינזבורג, לבין המותג המצליח מחו"ל, עם הבלונד של בר רפאלי. לשאלה מה דעתה על התוכנית המתחרה יש למימון תשובה מוכנה: "אני לא צופה. הקלטתי פעם אחת וסימסתי לאסי עזר שהוא מעולה, כי הוא חבר טוב שלי ואני אוהבת אותו".

נו, אז בר רפאלי או אסי עזר?

"בפגישה הראשונה עם מנכ"ל רשת, אבי צבי, שאלתי אותו אם זה נכון שרוצים את בר לתפקיד המנחה. אז הוא אמר לי שכן, ושאל לדעתי. עניתי לו שזה יהיה הצעד הכי גאוני שהם יוכלו לעשות, שהיא תהיה מעולה, והלוואי שזה יסתדר. זה יעיף את התוכנית למקומות אחרים. היא מתוקה, אין דברים כאלה בעולם".

איך זה לעמוד לצידה בשלט החוצות הענקי שתלוי באיילון?

"תראה לי בחורה אחת שהיתה רוצה להיות בשלט חוצות ליד בר רפאלי".

למה שירי מימון, רמי פורטיס, משה פרץ ועברי לידר טובים יותר מריטה, אייל גולן, רני רהב וצביקה הדר?

"מי אמר שאנחנו טובים יותר?"

תגידי לי את.

"אני לא יודעת מה היו השיקולים של רשת לבחור דווקא בנו, אבל כנראה היו להם מספיק סיבות טובות, ואני מתה על החבורה הזאת. משה הוא חבר. אנחנו בני אותו גיל, הופענו בחתונה אחד של השני. את עברי הערצתי תמיד, ואתה יודע איזה כיף זה להכיר מישהו שפעם הערצת? הייתי הולכת להופעות שלו בקריית חיים ומפנטזת איך הוא לוקח אותי מאחורי הקלעים ואומר לי 'התאהבתי בך'. חייתי בסרט שהוא סטרייט. כאילו, מתוקה, תקשיבי לשירים! הוא מושלם, הוא חתיך הורס, אבל הוא הומו. לקח לי שלוש שנים להבין את זה. בשבילי, לשבת לידו היום זה כבוד גדול".

ופורטיס?

"הוא מבחינתי אחד המייסדים של הרוק הישראלי. כשהייתי בת 15, בגיל מרד הנעורים, הייתי גם בקטע של פורטיס וסחרוף והיהודים. הייתי נוסעת לצמח, אבל חשוב שתבין שבצילומים אני אגיד מה שאני חושבת, גם אם הם חושבים אחרת. כי היום, במקום שבו אני נמצאת באופן אישי ומקצועי, זה בדיוק הזמן שלי לעשות את התוכנית הזאת. לפני שנתיים לא הייתי אומרת את מה שאני באמת חושבת, הייתי מנסה להציג שירי אחרת. היום יש בי ביטחון, ולא ביטחון חארטה".

תמיד הצטיירת כאחת שיודעת בדיוק מה היא רוצה.

"היה לי כאילו ביטחון, כי ידעתי מה יש לי להציע, אבל ביטחון עצמי לא היה לי. תמיד חיפשתי שיתמכו בי ושיטפחו לי על השכם ושיעריכו אותי, וזה לא קרה. רדפתי אחרי זה. הייתי חדורת מטרה, לא נתתי לדברים לחדור אלי, הייתי לא נגישה. כלפי חוץ היה נראה שאני מאוד קרה וחזקה, עם ביטחון עצמי, ובאיזשהו מקום זה העיד על חוסר ביטחון. עכשיו הכל יותר רגוע".

בזכות מה?

"בזכות הניסיון, ובזכות זה שמצאתי את מקומי. יש לי בעל מהמם, יש לי קריירה שאני גאה בה, ובשלוש השנים האחרונות החלטתי גם לשים את האגו בצד ולחלוק את הבמה עם עוד זמר (שמעון בוסקילה; ע"ס). שמתי את כל מה שלמדתי בצד, וגם למדתי ממנו. אני מרוצה מהמקום שאני נמצאת בו.

"אני אתן לך דוגמה. אם אתה מסתכל על האירוויזיון אתה אומר: 'וואו, איזו הופעה נתת'. אבל בגלל שלא שיחררתי, הפסדתי המון. אז נכון שהיתה הופעה קרובה למושלמת, לא ויתרתי על הלוק, על השירה, על המלוות, והייתי מעורבת אפילו בעניבה של הפסנתרן. לא ויתרתי על כלום. לא נתתי לאנשים לעשות את העבודה שלהם, והתמוטטתי. מאחורי הקלעים קרסתי. התעלפתי, פיזית, וגם נפשית כבר לא יכולתי להמשיך. הצורך להוכיח את עצמי השתלט עלי. חזרתי לארץ כמו מנצחת, אבל הייתי גמורה נפשית. אחרי האירוויזיון התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי. מאז אני מתמידה בשני דברים בחיים שלי: שיעורי פיתוח קול - ופסיכולוגית".

מה לא היה מושלם באירוויזיון?

"ממה שאני זוכרת היו לי קצת זיופים בקטע של 'פיינלי טונייט', וגם בבית הראשון".

וזה מה שאת זוכרת מהתחרות?

"כזאת אני. תבוא אלי מייד אחרי הופעה עם שמעון ותשאל אותי מה לא היה בסדר, ואני אוכל להגיד לך שבשיר הזה והזה זייפתי בבית השני. אני כזאת, אין מה לעשות. אבל היום אני פשוט יודעת לחיות עם זה. היום מה שקרה לי באירוויזיון לא היה קורה".

ובכל זאת, הגעת למקום הרביעי, הישג השיא של ישראל בתחרות ב?15 השנים האחרונות. מאז ההופעה שלך אנחנו כבר לא מתקרבים לשם.

"אני חושבת שהיו הרבה שירים לא טובים והופעות לא טובות. היו גם הופעות טובות, כמו של הראל סקעת, שאין לי מושג למה הוא לא הצליח".

אולי כי הוא זייף?

"כן, אבל כשזה בשידור חי, במעמד כזה, זה נסלח. אני בטוחה שהוא לא לקח את זה כל כך בקלות, כי גם אני לא הייתי לוקחת, אבל בסופו של דבר זו הופעה בשידור חי, אתה מתרגש וזה משתבש. אני לא חושבת שזאת הסיבה שהוא לא עלה. אולי באמת יש למדינות אחרות קטע איתנו".

היית הולכת שוב?

"בטח, אבל בשני תנאים: שיהיה לי שיר מושלם, ושלא יהיה חצי גמר לתחרות. יש משהו בבמה הזאת שגורם לי להתגעגע אליה, ואם אני אחזור, אני אבוא בגישה אחרת. בא לי לתת הופעה טובה כי הסיכוי לזכות הוא בלאו הכי קלוש".

את עדיין בטיפול אצל הפסיכולוגית?

"לפני שבועיים חזרתי אליה בפעם הראשונה מאז שילדתי. אני אוהבת לדבר ואני חפרנית בלתי נלאית, עד שהיא אומרת לי 'נגמר הזמן'. אני אוהבת ללכת אליה ולדבר ולשתף. היום אני מרגישה שיש לי יותר ביטחון כי אני יותר מחוזקת נפשית".

לא בא לך לפעמים לשחרר?

"היו מקרים ששיחררתי, אבל זאת אני, למה להילחם בזה? בפעם הראשונה ששמעון בוסקילה ירד לקהל והתחיל לעשות חגיגות ולהגיד מה שבא לו, השתתקתי. פשוט הרגשתי נכה במקום הזה, שמשהו לא נעשה כפי שתוכנן, ואני לא יודעת מה לעשות. הוציאו אותי מהמקום הקבוע שלי. שם למדתי שאפשר גם אחרת ולמדתי לשחרר. שהוא יעשה מה שהוא רוצה".

נראה אותך יורדת מהבמה לקהל?

"ברור, כשאני מופיעה איתו אני תמיד עושה את זה, וסוף סוף אני גם מצחיקה".

הבדיחות מתוסרטות.

"בסדר, כי צריך לתסרט את הדינמיקה שלנו. אנחנו מול 4,000 איש, ולא נעשה בושות. אבל יש גם שיחות יומיומיות על הבמה. אני זורמת איתו. אני יותר ממלכתית, ואני אנחה ואגיד תודה שבאתם, והוא יהיה הילד הפרוע".

השחרור הזה בא לידי ביטוי גם בחיים האישיים?

"בחיים האישיים עניין השליטה רק החריף. כשאיתי נולד, והבנתי שאני נכנסת לתקופה מטורפת בחיי עם 'אלאדין' ועם 'אקס פקטור', החלטתי לאסוף את עצמי ולתפוס שליטה על החיים שלי, כי יש פה תינוק שאני רוצה להיות איתו כמה שיותר וצריכה להיעזר בעזרה מבחוץ. גם בעבר הייתי מתוכננת ומסודרת, אבל עכשיו אני עוד יותר הארדקור. להיות אמא טובה במשרה מלאה זה מה שהכי קשה לי היום. הוציאו את השליה והכניסו רגשות אשם ומצפון. אני יושבת איתך, והדבר היחיד שעובר לי בראש זה למה אני פה ולא איתו".

אם היה צריך לאפיין את מימון בשתי מילים, הסובבים אותה היו בוחרים בצמד "היא יודעת". היא יודעת איזה צבע מחמיא לה, היא יודעת באיזה טון לשיר, היא יודעת מתי היא צריכה לסלסל, והיא יודעת בדיוק מה נכון עבורה. אלא שלפעמים גם ה"היא יודעת" הבטוח שלה התנפץ לה בפנים. בפעם הראשונה בבחירת הבגד בגמר "כוכב נולד", ובפעם השנייה, כשהקליטה אלבום באנגלית, שנגנז.

"לא כאב לי על האלבום הזה כי לא הרגשתי מחוברת אליו עד הסוף", היא אומרת בכנות על האלבום שהוקלט ב?2009 ולא ראה אור מעולם, "זה לא היה מספיק טוב, והרגשתי את זה לאורך כל הדרך. אבל רציתי לעבור את החוויה. היה לי רעב גדול לקריירה בחו"ל, בייחוד אחרי האירוויזיון וה?MTV, ושום דבר לא הלך. אני לא רוצה לתת לך כל מיני תירוצים. זה פשוט לא קרה.

"יכול להיות שאחרי האירוויזיון לקחנו הצעה פחות טובה ופיספסנו דברים אחרים. אחרי MTV היו פגישות בלוס אנג'לס עם אנשים מהתעשייה והיו הקלטות לאלבום. יכולתי לחיות בסרט ולהגיד: 'אני דקה משם'. אם יש לך את הפרויקט הנכון, בתוך חצי שנה אתה יכול להיות הבן אדם הכי מפורסם בעולם. אבל לא הרגשתי שיש לנו את זה באמת - וכל מי שהיה מעורב בזה לא ידע מה לעשות עם זה".

ויתרת על החלום הזה?

"התחתנתי ועשיתי ילד. החלום הזה נמצא שם, אבל אני מתרכזת במה שקורה בארץ. אם זה באמת היה החלום הכי גדול שלי הייתי עוזבת את הארץ לכמה שנים ובאמת משקיעה שם את כל הכוח, אבל לא עשיתי את זה. אז אולי זה לא החלום הכי גדול שלי. אולי פחדתי".

גם ההתחלה שלך, אחרי "כוכב נולד", היתה קצת לא מפוקסת.

"הייתי בלב הפריים טיים, ויום אחרי התוכנית הייתי צריכה לספק את הסחורה. כולם בציפייה, כולם מחכים לראות מה אני אעשה, ואין לי כלום. עד עכשיו שרתי קאברים, מה אתם רוצים ממני? התפרסמתי על כלום. על פארש. מפה הייתי צריכה למצוא את הדרך שלי בלי הכוונה, בלי תמיכה, ועם מלא מעריצים. מה לעזאזל אתם מעריצים? יופי שאתם אוהבים את הקול שלי ויופי שאתם אוהבים את הדמות, אבל מה יש לי להציע לכם?

"רוב האמנים שיצאו מתוכניות כישרונות עברו בלאגן כזה או אחר. היה חשוב לי לייצר משהו אחר, ועשיתי את 'עד שתבין אותי', ולא ממש הבינו מה אני רוצה. עשיתי את זה עם תלבושות מטורפות סטייל ליידי גאגא. ואז הגיעה ההצעה מהתוכנית 'אקזיט', ומצאתי את עצמי בתוכנית טלוויזיה, משמרת את הפרסום על פארש. אני לא מצטערת, כי אחרת אולי באמת הייתי נעלמת. בינתיים אספתי שירים, וכשהגיע האירוויזיון הכל כבר היה מוכן.

"האלבום הראשון שלי היה מצליח, וסיבוב ההופעות פחות. באלבום השני קרה בדיוק ההפך. לשמעון התחברתי כשהביקוש להופעות התחיל לרדת, אחרי שהופעתי בכל מקום אפשרי, ושנתיים אחרי שהופעתי לבד. הבנתי שאני רוצה לעשות משהו אחר, ונוצר שיתוף הפעולה עם שמעון. עכשיו התחלתי לעבוד על מופע חדש שלי, מופע שכבר התחלתי לבנות בראש. אני מדמיינת אותו ומחפשת את המפיק. אני מעדיפה את זה מאשר להקליט".

היו תקופות שבהן לא הופעת.

"לכל אמן יש תחושה שהוא על התפר בין הרלוונטי ללא רלוונטי. לפעמים אתה שומע על דברים טובים שקורים ושאתה לא חלק מהם, ואומרים לך: 'מה לעשות, אין ביקוש', ואתה מרגיש חסר ערך. הלא רלוונטי הזה מפחיד אותי. הפחד הכי גדול שלי הוא להפוך להיות לא רלוונטית. יש משהו בתעשייה הזאת שגורם לך לייצר כל הזמן".

הזמרים בז'אנר המזרחי פחות יסכימו איתך.

"למוסיקה המזרחית היתה תקופת פריחה והיו מלא שירים מהז'אנר הזה ברדיו. היום אין כלום, זה נגמר, כמו כל דבר שהוא אופנתי וחולף מהאופנה. מי ששרד, שרד. היום זה שעמום טוטאלי".

גם לך היה ניסיון פחות מוצלח עם הרדיו, בשני האלבומים האחרונים.

"באלבום השני פירגנו לי בשני הסינגלים הראשונים, ובסינגל השלישי פתאום היתה דממה. נלחצתי. כמעט התעלפתי. על האלבום השלישי עבדתי המון, ואני מרגישה שהוא התפספס ולא הגיע מספיק רחוק. אבל אני נמצאת היום בנקודה שזה אמנם לא הצליח כמו שציפיתי, אבל זה בסדר. אני לוקחת את זה פחות קשה כי הקהל מצביע ברגליים, ואני רואה שאנשים באים להופעות וקונים את האלבום. אני ממוקמת טוב. אנשים לא ניזונים רק ממה שקורה ברדיו".

ועדיין, זה בטח מתסכל להוציא שירים שלא מגיעים לשום מקום.

"יש תסכול כי פעם, כשהיו מעריכים אלבום, היו עושים לך תוכנית שלמה בטלוויזיה ומדברים על כל שיר. באלבום האחרון יש פנינים. נכון שהוא שונה ולא כל כך קצבי, ואולי אפילו קצת כבד. אז מה?"

במבט לאחור, היית משנה בו משהו?

"לא, באמת שלא. אבל זה מוציא את החשק. לקחתי את האנשים הכי טובים - עידן רייכל ורמי קלינשטיין כתבו לאלבום הזה, והיה לי את המפיק הכי טוב בארץ, תומר בירן - וזה לא עבד. אני מרגישה שהרדיו לא נותן היום מקום לכלום, ובגלל זה אני אומרת שיש שעמום טוטאלי. אני לא אגיד לך שזה לא מבאס אותי ששיר לא הצליח, אבל זה לא מחריב עלי את עולמי. וכן, היה יותר מגניב אם היו לי כמה להיטים ברדיו".

עם מי היית רוצה לעבוד?

"כרגע אני שבעת דואטים, כך שלא בא לי לעבוד עם אף אחד למעט שמעון בוסקילה".

מי לדעתך הזמר מספר 1 בארץ?

"אני לא יודעת. אייל גולן מדהים והוא הכי מצליח בארץ, אבל יש גם את משה פרץ ואת עברי לידר, שאני מתה על הסגנון שלו".

את גם ביזנסוומן?

"ביזנסוומן זו לא ההגדרה הנכונה, אבל אני כן אחראית. אני רוצה לדעת כמה אני מרוויחה ולאן הכסף הולך, ולקבל דו"חות בכל חודש. יש לי מנהלים מאוד מסודרים, אז אין פה חארטות. אם הייתי ממש ביזנסוומן, אז אולי הייתי עושה כסף מהכסף שלי. כרגע אין לי מושג איפה אני חיה, בעיקר מאז שאיתי נולד".

מי משלם את החשבונות בבית?

"אני. יוני לא ישלם את החשבונות. אתמול עשיתי סדר בדואר וגיליתי שלא שילמתי מים וארנונה כבר כמה חודשים".

איפה את בעוד עשר שנים?

"אין לי תשובה, וזה לא מתאים לי. אני לקראת פרשת דרכים טובה. אני בטוחה שאעשה מוסיקה, אני בטוחה שאופיע, אבל לא יודעת איפה אהיה. זה מצחיק אותי שאני לא יודעת לענות לך. תמיד הייתי אחת שמסתכלת עשר שנים קדימה, עכשיו התחלתי להסתכל שנה קדימה. תמיד ידעתי איפה אני אגור, כמה ילדים יהיו לי ופתאום אין לי תשובה. כנראה משהו השתנה אצלי, התבגרתי".

שאלה שטחית לסיום: את הכי בלונדינית שהיית אי פעם. זה בכוונה?

"הבלונד משקף את המצב שלי בחיים. הייתי בלונדינית באירוויזיון, ובאלבום השני צבעתי לחום הטבעי שלי. רציתי שקט, רציתי להתכנס בתוך עצמי, וגם פפראצי לא ראו אותי, וככה הוצאתי את האלבום. עכשיו אני בבלונד כי אני בתנופה בחיים. התחשק לי לזהור, ואני מתה על זה. בעוד כמה זמן אני אגיד שלא בא לי על זה, ואני אוריד קצת. כשבא לי שקט אני צובעת לחום, כי אני נראית בת 16 ולא מזהים אותי ברחוב".