הכנס השנתי של ארגון INACH, ארגון-גג בינלאומי המקבץ תחתיו עמותות העוסקות במאבק נגד גילויי שנאה והסתה המופנים לעבר מיעוטים ברשת, נערך בשבוע שעבר באולם רחב ידיים בעיר אופסלה בשבדיה, בנינוחות אירופאית טיפוסית, ולא היה אמור לספק כותרות מיוחדות. עם זאת, הדוברים, כולם נציגי ארגונים מכובדים, טוו תמונה מדאיגה וחוצת מגזרים לגבי מימדיה המבהילים של השנאה ברשת: סטודנטים יהודים מצרפת ומשבדיה סיפרו איך זה לקום בכל בוקר ולגלות עשרות הודעות נאצה ואיומים ברצח בתיבת ההודעות הפרטית של פרופיל הפייסבוק.
ממקומות אחרים דיווחו על הפיכתה של פייסבוק לחממה להסתה נגד קבוצות אתניות, נשים, הומוסקסואלים ועוד. כך למשל, בהולנד סיפרו כי באין מפריע פועל זה זמן מה עמוד פייסבוק הקורא לשלוח את הצוענים החיים במדינה לתאי גזים. בכל הזמן הזה, ישבה והקשיבה בפנים חתומות אחת מבכירות פייסבוק, שאחראית בין השאר על התוויית מדיניות הרשת החברתית הפופולרית. היא הסבירה את העקרונות הנוקשים של החברה בכל הקשור לגילויי שנאה והסתה, ולצורך להגן על הגולשים.
קיר לבנים וירטואלי של אטימות
"מלחמות ההסתה" בפייסבוק הפכו לשם דבר במקומותינו. אין יהודי או ישראלי שטרם נתקל בתופעה הבעייתית הזו, שלא לדבר על ניסיון לדיווח על תוכן אנטישמי שנתקל כמעט תמיד בקיר הלבנים הווירטואלי של פייסבוק. כשהגיע שלב השאלות בכנס, קמתי ושאלתי את הבכירה שאלה פשוטה: מדוע בפייסבוק מתעלמים במופגן מגולשים המדווחים על אנטישמיות והכחשת שואה שהאתר מארח באופן קבוע? כדוגמה הקראתי לאוזני הנוכחים באולם פוסט שפייסבוק סירבה להוריד לפני ימים אחדים בטענה שהוא "איננו נוגד את מדיניותה". זו הייתה לשון הפוסט: "האם אתם יודעים כמה מסוכנים היהודים? כמה כוח יש להם בבנקים, בממשלות ובתעשיית המזון? אנשי פולחן שטני, פדופילים, אנסים ורוצחים המקריבים קורבנות לא-יהודים בחג הפסח". בהמשך, נכתב טיעון מוכר בקרב מכחישי שואה, לפיו "היהודים הקריבו את ששת המיליונים כדי לקבל סימפתיה בינלאומית".
תשובתה של הבכירה הכתה בהלם גם את האדישים שבנוכחים. "מדיניות פייסבוק מתירה תכנים שיש בהם הכחשת שואה, מפני שמדובר בדיון היסטורי לגיטימי", הפטירה, והמשיכה כלאחר יד בשאר דבריה. מכיוון שהמיקרופון נשאר אצלי לא נותרתי חייב, העליתי על מסך הטאבלט שברשותי את אחת התמונות הקשות המופצות בפייסבוק בה מושווים ילדי אושוויץ במדיהם המפוספסים מבעד לגדרות תיל לעובדים פלסטינים העומדים במחסום. "האם זה נראה לך לגיטימי?", קראתי לעברה כמה פעמים, זועק לשווא את זעקת כבודם האבוד של ילדים יהודים חסרי שם מהפלנטה ההיא. כמו אז, גם כעת אין קול ואין עונה בתוך בליל המילים הגבוהות והחשובות.
דוח מקיף של המכון למניעת שנאה ברשת היושב באוסטרליה קבע בחודש מרץ האחרון כי פייסבוק הפכה לכלי ההפצה הראשי להסתה אנטישמית וגילויי גזענות ברשת. הסיבה לכך מביכה עוד יותר: בפייסבוק לא ממש מבינים מה זו אנטישמיות ונכשלים פעם אחר פעם בזיהויה. התוצאה היא עשרות אלפי דפים ופרופילים שמפיצים מדי יום הסתה פרועה באין מפריע. בתוך האווירה הזו, לא פלא ששאלת קיומם של תאי גזים הפכה באצטלת פייסבוק לדיון אקדמי לגיטימי.
אך בפייסבוק עוד יגלו שההתעלמות עלולה לעלות להם ביוקר. לפני כמה ימים הפגינו מאות בני אדם מחוץ למטה החברה בקליפורניה ודרשו מדיניות אחידה נגד האנטישמיות המופצת דרכם ברחבי העולם. בשנה שעברה, חטפה טוויטר לראשונה תביעה משפטית על סך 50 מיליון דולר. העילה: הסתה אנטישמית נגד יהודי צרפת. בצעד שהדהים את הרשת, משכו התובעים, התאחדות הסטודנטים היהודים בצרפת, את התביעה - לאחר שטוויטר הסכימה להעביר לידי הרשויות בצרפת את פרטיהם האישיים של המסיתים. בעיתוי מצמרר, כמה חודשים לאחר מכן, יצאה השנאה החוצה בדמותו של הפיגוע בבית הספר "אוצר התורה" בטולוז, בו נרצחו הרב יונתן סנדלר, בניו הקטנים אריה וגבריאל, והילדה מרים מונסנגו בת השמונה. המחבל היה מצויד במצלמת רשת בעת ביצוע המעשים כדי שיוכל לפרסם את סרטי הווידאו ברשת.
המסר לפייסבוק צריך להיות ברור: אם לא הורדתם, סימן שעודדתם. עליכם האחריות. ההיסטוריה הקרובה הוכיחה זה מכבר כי השנאה לא נשארת על צג המחשב, אלא יוצאת החוצה וגובה קורבנות אדם. ההיסטוריה הרחוקה יותר קובעת שאדישות והתעלמות מגילויי שנאה ואנטישמיות הן הרות אסון גדול אף יותר. מי כמונו, היהודים, יודע למנות שישה מיליון כאלה.
עידו דניאל הוא ראש התכנית למאבק באנטישמיות ברשת בהתאחדות הסטודנטים בישראל
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il