ב"יום שאחרי" כבר אפשר לסכם. כקודמותיה, זו היתה מערכת בחירות עתירת פעילויות, בעיקר למועמדים ולאלפי האנשים המתפרנסים מהבחירות, פחות לציבור. כרזות נתלו (וגם נתלשו, בידי בריונים), סטיקרים הודבקו, פלאיירים חולקו, חוגי בית אורגנו, סטטוסים הועלו, מאמרים נכתבו, מסרונים והודעות דוא"ל נשלחו, לאלפים ולרבבות.
למגינת לב, תופעות הקבע העברייניות המלוות מערכות בחירות לא נעדרו גם הפעם. מוקדם מדי לקבוע אם מטח היריות בלוד שממנו נפגע עו"ד אזברגה, מועמד למועצת העיר, קשור במישרין לבחירות, אך די במעשי בריונות שונים שנעשו ברחבי הארץ כדי להעיב על מה שמכונה "החגיגה הדמוקרטית". וזה עוד לפני שדיברנו על ראשי רשויות - שחלקם שבו ונבחרו - שמעל ראשם מרחפת עננה פלילית שחורה.
כעת רק נותר לראות אם כל המאמץ הגדול הזה, הכרוך בהוצאות ענק של עשרות מיליוני שקלים, שבחלקם הגדול ממומנים מכיסנו, אכן יניב את התוצאה המקווה - שלטון מקומי טוב יותר, יעיל יותר, פעיל יותר, נקי יותר, ישר יותר. הזכות לבחור ולהיבחר היא זכות יסוד חוקתית. אבן יסוד בכל דמוקרטיה ראויה לשמה. אבל במדינת ישראל, ולא רק בה, זו לא רק זכות. זו חובה. חובה אזרחית שלמרבה הצער, כוחה תש משנה לשנה. שיעורי ההצבעה בבחירות לרשויות המקומיות נמוכים ביותר ומגיעים לעיתים לכדי 40% בלבד.
תרוצים לא חסרים
ביטול יום השבתון, מהלך ראוי כשלעצמו, לצד עצלנות וסתם אדישות, הם זרז להמשך מגמת הירידה בהשתתפות בבחירות. מחקרים מלמדים כי ביישובים ובאזורים מסוימים שיעור ההצבעה גבוה ביותר, ואילו בקרב מגזרים אחרים הוא נמוך מאוד. שיעור הצבעה נמוך מביא לעיוותים משמעותיים. כך, במיוחד, בערים ובאזורים שבהם מגזרים מסוימים מצביעים בהמוניהם, יותר מ?95% (ויש שיאמרו יותר מ?%100...), ואילו מגזרים אחרים מדירים רגליהם מהקלפיות.
ייאוש מהסיכוי לשנות, סתם חוסר עניין, סיבות פוליטיות (דוגמת הימנעות כמעט טוטאלית של מאות אלפי ערביי מזרח ירושלים ממימוש זכותם לבחור) - תירוצים לא חסרים. אך בדרך כלל אין בהם כדי להצדיק את ההימנעות מהשתתפות בהליך חשוב כל כך, שעשוי להשפיע על חייהם של אלפי אנשים, לטב ולמוטב. כדרכן של בחירות, המתמודדים נטו גם הפעם לערפל את המסרים. במקום לעסוק בשיפור מערכת החינוך, במניעת מפגעי רעש וזיהום, באכיפת חוקי תכנון ובנייה, בשירותי הביוב והמים, בניקיון המדרכות ובגביית ארנונה, יש לחלק מהפוליטיקאים נטייה לעסוק בשאלות שב"רומו של עולם". חלוקת ירושלים, גירוש המסתננים מתל אביב, וכיוצא בהן.
אמת ניתנה להיאמר: השפעת השלטון המקומי על שאלות אלה, חשובות ככל שתהיינה, היא אפסית. בכל הכבוד הראוי, ההכרעה בשאלת מזרח ירושלים והמאבק במסתננים בדרום תל אביב לא תתקבל במסדרונות העירייה, אלא בממשלה ובכנסת.
איכות חיים אינה נמדדת רק לפי ערוגות הפרחים שנשתלו בחופזה, מעשה סאלח שבתי, חודשים ספורים לפני הבחירות, ושלא אחת קמלות מייד לאחריהן. ראשי הרשויות שנבחרו חייבים לדאוג, בראש ובראשונה, לצורכי תושביהם. לא רק בחודש שלפני הבחירות, אלא בעיקר בכל חמש השנים שיבואו כעת. היזכרו נבחרינו מסר חשוב זה?