לפני כחודש וחצי, על ציר המתפללים החשוך, הכביש המחבר בין קרית ארבע לחברון, הייתי בדרכי הביתה ממערת המכפלה מתפילת ערבית של ראש השנה. זהו היום השני של החג. בירכתי את כל החיילים שעומדים על המשמר ב"שנה טובה", ואת הערבים ב"סלאם עליכום". אחד החיילים עצר אותי. "תגיד אחי", ביקש לשאול. סג"מ, אולי סגן, החושך תיעתע בי. "מתי נגמר החג?", הוא שאל בתמימות. "מחר", עניתי. "ואז שבת", הוספתי. "מה זאת אומרת? זה לא איסרו חג?", הוא הקשה. בינתיים החל חברו לכוח להקניט אותו. "אם תתחזק קצת, אולי תדע". "לא", חייכתי במבוכה, מנסה להבין מה הוא באמת שואל. "זה יומיים", אמרתי. "אז אם זה לא איסרו חג... אז אסור לדבר בפלאפון ודברים כאלו", הוא החל להבין. "לא, ואז אחרי החג - שבת", ניסיתי להדגיש שגם אז האיסורים האלו חלים.
כשעזבתי את הצוות, מבטו התועה של החייל לא עזב אותי. איך יכול להיות שהוא לא יודע מה אופי השמירה שלו, או כמה זמן יימשך נוהל "חג", או נוהל "שבת", לחילופין. למה הוא נזקק לאזרח שינסה להסביר לו בגמגום למה ראש השנה נמשך יומיים, ואם את זה הוא לא יודע, עד כמה הוא לא יודע.
לא אפיקורסים אלא עמי ארצות
יש דיון רחב מאוד על החובה של הילדים החרדים ללמוד את מקצועות הליב"ה (לימודי יסוד בחינוך הממלכתי), דהיינו להשתתף בלימודים הכלליים, על מנת שיגדלו להיות חלק מכוח העבודה היצרני. ההנחה היא שעל ידי לימוד מתמטיקה, אנגלית, לשון, אזרחות ושאר לימודי יסוד, תגדל האינטגרציה בין המגזר החרדי לשאר האוכלוסייה היהודית בישראל.
אדרבא, מניעת החשיפה לעולם ההשכלה מהילדים החרדים היא פשע במובן מסוים. שכן באמצעי זה, נמנע מהילדים עולם שלם שיכול להרחיב את עולמם שלהם. לא חסרות דוגמאות לרבנים גדולים שהצליחו לעשות חיל בעולם התורה דווקא בזכות היכרותם עם עולם ההשכלה, החל מהרמב"ם וכלה ברב עדין שטיינזלץ.
אלא שלמטבע של לימודי הליב"ה יש צד שני: הצד החילוני. זה שמזמן אינו מכיר את המורשת שלו, הצד שאינו יודע מה הוא דוחה וגם לא למה. הוא אינו יודע להסביר למה הדת היא פרימטיבית, למה החילוניות היא הנאורות והיא הקידמה. אותו קצין מבולבל הוא קורבן של מערכת חינוך שמנעה ממנו ידע. בעיניי אין הבדל משמעותי בין מערכת חינוך שמונעת מאחד ידע על מנת שלא יתבלבל בדרך ויעזוב את החיים הדתיים, לבין זו שמונעת מתלמידיה להכיר את החיים שהוגי המערכת בחרו מזמן לעזוב, אולי מאותו חשש בדיוק - שלא ילכו ויחזרו בתשובה.
יעקב חזן, ממייסדי מפ"ם אמר פעם: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי הארצות". אמירה זו מלווה אותי בכל פעם שאני נתקל בבורות חילונית באשר לדתיים. בורות היא לעולם לא קידמה. אי-ידיעה אינה נאורות. דעות קדומות הן פרימיטיביות לכל בר דעת, ולצערי, להרבה מחבריי החילונים זה כל מה שנותר בנוגע לדת היהודית, שהיא גם הדת שלהם.
קצין יקר שהיה בקו חברון במהלך ראש השנה ובשבת, אם איכשהו אתה קורא את זה - התשובה לשאלה למה ראש השנה הוא יומיים תלויה בעיקר בשימור מסורת. בעבר ראשי החודשים היו מוכרזים על פי עדים, שהיו עולים אל בית הדין בירושלים (ואחר כך ביבנה) ומעידים על כך שראו את הירח בתחילתו, ואז ניתן היה לפסוק כי החל החודש הבא. מכיוון שכבר ידעו לשער מתי יתחיל החודש, אך לא ידעו בדיוק מתי, ולכן בחרו לקיים את ראש השנה במשך יומיים. כיום אנו פשוט ממשיכים את המסורת הזו.
עקיבא לם הוא סטודנט לתקשורת ומדע המדינה וסגן יו"ר תא הליכוד באוניברסיטת בר אילן, מפעיל הבלוג "קצת על הרבה"
לכל הטורים של עקיבא לם בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il