פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לכבד את היורדים: הגיע הזמן ל"דיל" חדש

      על רקע ההשתלחויות בצעירים שעוזבים לברלין, מציע ח"כ חיליק בר להחליף דיסקט: חלפו עברו ימי השואה, התקומה ושלילת הגולה - ובאה העת לשותפות חוצת-גבולות לשגשוג העם היהודי

      הבוז של ישראלים רבים כלפי יהודים שעוזבים את ישראל ועוברים לגור במקומות אחרים בעולם בוטא בצורה בוטה במיוחד החודש על ידי שר האוצר יאיר לפיד ועל ידי יו"ר מפעל הפיס עוזי דיין. לפיד אמר שאלו שעוזבים את ישראל "מוכנים לזרוק לפח את הארץ היחידה שיש ליהודים כי בברלין נוח יותר", ואילו דיין אמר שהגירה שכזו "היא בגידה ברעיון הציוני". רק ימים ספורים לאחר מכן, אותם ישראלים התגאו בזכייה בפרסי הנובל של ישראלים אשר חיים בצידו האחר של האוקיינוס האטלנטי. הכותרות הראשיות של העיתונים דיווחו על שיחות טלפון של מנהיגי המדינה למדענים הללו, הצביעו על השיעור הגבוה של היהודים בקרב הזוכים בפרס הנובל והתייחסו לזכייה כאל גאווה לאומית.

      את העמדה הפרדוקסלית הזו הגיע הזמן ליישב. שורשי המחלוקת עמוקים. המחלוקת אינה רק על ישראלים שמחליטים להגר ממדינתם. המחלוקת היא לגבי היחס כלפי יהודים הגרים מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל, וכלפי הלגיטימיות של חיים כאלו.

      כבר לא מאוימים על ידי היהודים בחו"ל

      אחרי השואה, הייתה שלילת הגולה כלי מועיל לשם רתימת האנרגיות והמשאבים של העם היהודי להקמת המדינה. בפועל נרקם "דיל" בין היהודים בציון לאלו היושבים בשאר העולם: כדי שאנחנו נבנה מדינה, על כל הכרוך בכך (מלחמות, בניית מוסדות, וכדומה), אתם תתמכו בנו פוליטית וכלכלית, ובתמורה יעמוד לרשותכם מקלט - מדינה שתשמש לכם ולצאצאיכם מפלט במקרה שהאנטישמיות תרים שוב את ראשה המכוער.

      אולם מועילה ככל שהייתה להקמתה וחיזוקה של מדינת ישראל, גישה זו פוגעת כיום ביהודים רבים ובאחדותו של העם היהודי. כך למשל, כאשר ראש הממשלה נתניהו נוזף בעת ביקורו בפריז ביהודי צרפת על כך שאינם עולים לישראל, הוא מתעלם מכך שרש"י, רבי יהודה הלוי והרמב"ם היו יהודים טובים למרות שהתגוררו ויצרו את הגותם היהודית בצרפת, בספרד ובמצרים.

      יתר על כן, גישת שלילת הגלות פסלה סוגי יהדות מבוססים ומשגשגים שהתפתחו מחוץ לישראל כ"גלותיים" או "מתבוללים". כך זוכים לבוז החרדיות והחסידות מחד, והתנועה הרפורמית והקונסרבטיבית מאידך. הניכור בין החברה החרדית לשאר חלקי החברה היהודית בישראל נובע בין היתר מפסילה הדדית זו, ואילו ההשפעה של פסילת התנועות האמריקניות ניכרת כיום יותר מתמיד. לאור האופן שבו לתחושתם מדינת ישראל דוחה אותם, רבים מבני הדור הצעיר של יהדות ארה"ב אינם רואים עצמם מחויבים ל"דיל" לו הסכימו הוריהם. במקום זאת, הם מתרחקים מישראל ומבססים את זהותם היהודית על האופן שבו יהודים נרדפו על ידי אחרים או על שליחות עולמית. כך, אנו עדים בעשור האחרון לנסיקה במספר מוסדות ההנצחה לשואה בארצות הברית, ולמגמה של יהודים צעירים הפועלים ל"תיקון עולם" בסודאן ובהודו ואינם מתעניינים כלל בגורלה של ישראל.

      אז מה ניתן לעשות? הטענה שהתחייה הלאומית של העם היהודי תלויה בשלילת הגולה אינה נכונה כיום. מדינת ישראל חזקה ויציבה וקיומה אינו מאוים על ידי קיומן של קהילות יהודיות ברחבי העולם. הגיע הזמן לשנות את הגישה משלילת הגולה לשותפות שווה בין יהודים בישראל ויהודים החיים מחוצה לה. העוסקים בתחום של יחסי ישראל עם הקהילות היהודיות בעולם קוראים לגישה זו "עמיות יהודית".

      על מנהיגי מדינת ישראל - ובהם שר האוצר לפיד - להפנים את השינויים שישראל עברה ב-65 השנה האחרונות. עליהם לאפשר ליהודים הרוצים בכך להגר לישראל, להיקלט בה ולהשתלב בה. אך בד בבד, עליהם לכבד את בחירתם של יהודים המעוניינים לגור במקום אחר ולתרום משם בדרכם הם לשגשוגו של העם היהודי. עליהם להציע ליהודים אלו ולקהילותיהם שותפות בין שווים. שותפות שבה היהודים בעולם מכירים בחשיבותה ההיסטורית, התרבותית והדתית של ישראל, והיהודים בישראל מכירים בתרומה החשובה של יהדות העולם לשגשוגם של הדת, התרבות והעם היהודי - ומזמינים את אחיהם ואחיותיהם בעולם הרוצים בכך לפעול יחד לפיתוח הקיום היהודי בעולם מחד ופריחתה של מדינת ישראל מאידך.

      ח"כ חיליק בר, מפלגת העבודה

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il