ביום חמישי בערב התכנס שוב מעגל הרטרו, ודן שילון אמר לדודי בלסר, פעם נער פוסטר והיום עו"ד ואיש משפחה המתמודד למועצת עיריית ראשון לציון, משהו כמו - אתה כל כך יפה, מה יש לך לעשות בין כל הפוליטיקאים הקטנים האלה?
מבחינת המראיין, זו בסך הכל עוד טיפת רעל לתחושת החמצמצות הזאת שבלאו הכי קיימת כבר בלב הצופה. הרי הפוליטיקאים בכלל, ובמישור המוניציפלי בפרט, הם לא יותר מעסקנים שבכל מקרה עובדים עלינו בעיניים. אלא שעניינית, מדובר בשאלה המעידה על בורות מרושעת.
העירייה, על נבחריה ועובדיה, מנהלת את סביבת החיים המיידית של כל אחד מאיתנו. שם יוכרע גודל התקציב שיושקע במוסדות החינוך, ואם נזכה לסבסוד על המשפחתון שמאפשר לנו להישאר בעבודה עד השעה ארבע. שם יוחלט על היקף הטיפוח של הגנים הציבוריים שבהם נוכל אנו, ובייחוד דרי הבנייה הרוויה שבינינו, להתענג בפיקניק משפחתי, במשחק בשעות הפנאי עם הילדים או בקריאת ספר על הספסל בצל.
שם יוכרע איזו תמיכה תקבלנה תנועות הנוער הפועלות בעיר, ואיזו תמיכה יקבלו המקוואות, ואם יחס ההשקעה בין נער לנער הוא שוויוני או מוטה בלחץ פוליטי קואליציוני. משם תצא בשורת הניקיון המלבב או חרפת הלכלוך והאשפה הנערמת ברחובותינו. שם יוכרע באילו אתרי בילוי ונופש יושקעו כספי הארנונה הגבוהה שאנו משלמים, ובייחוד - אם לנו כתושבים תהיה הנחה משמעותית בכניסה אליהם, או שנגיע בבוקר קיצי עם הנכדות המתוקות למוזיאון הילד, ונגלה שכתושבי העיר אנו זכאים אמנם להנחה של עשרה שקלים אבל כל האחרים בתור - חברי ארגונים וגם ועדי עובדים חזקים - משלמים בערך חצי מחיר.
ועדיין לא דיברנו על מדיניות הבינוי, ואם היא מפתחת אזור שבו ילדינו יוכלו לרכוש את הדירה הראשונה שלהם, ומה עם העידוד לבצע את התמ"א 38 באזור הוותיק, שלא לומר ישן ומוזנח, שבו אנו גרים.
מתעצלים ללכת לקלפי
בעבור רובנו הגדול, הבית שלנו הוא ההשקעה הכי גדולה שעשינו בחיים. חשוב לנו שערכו יישמר. הרי בעת רכישתו קיווינו ליהנות מחיים נוחים ומטיפול מסודר בכל האמור לעיל מצד העירייה.
ואף על פי כן, אחוז הבוחרים בערים הגדולות נע בין 32 ל?45. להיות חלק מהאחוזים הגבוהים שפשוט מתעצלים ללכת לקלפי זה למעול בתפקידך כבעל/ת הבית. אתם לא יכולים להרשות לעצמכם את זה.
דודי בלסר, אגב, החליט שהוא רוצה להיות אזרח פעיל. ראשון לציון היא העיר הרביעית בגודלה בארץ, עם כמעט 250 אלף תושבים, שני אזורי תעשייה רחבי ידיים, רצועת חוף יפה, מקומות בילוי רבים וסיפור היסטורי הראוי להנצחה. הרבה עבודה לחברי המועצה. חברותו של בלסר במועצת העיר, אם ייבחר, לא תהפוך אותו ליותר סלב ממה שכבר היה. הוא לא יקבל כל שכר בתמורה להשקעת הזמן. אבל אכפת לו, כמו שלכולנו צריך להיות אכפת.
לכו לבחור. בחרו בראש העיר שיודע לעשות. בחרו בחברי מועצה שמוכנים להילחם בשביל האינטרסים שלכם כתושבי העיר שבה אתם חיים. שני הפתקים שתשלשלו לתיבה ב?22 באוקטובר הם לא אידיאולוגיה. הם הבית.