אני אומר לה שהיא לא באמת שמנה. אולי נכתוב גדולה? או גבוהה? אבל ליאה רותם הודפת אותי בלי לחשוב פעמיים. "אני מרגישה שמנה. אני שוקלת עכשיו 88 ק"ג, והגובה שלי מטר שמונים. אז אולי זה לא נראה ככה, אבל להיות שמן זה גם עניין של הרגשה. זה משהו מאוד עמוק שטבוע בי, והולך איתי לכל מקום".
האמת היא שקשה להוריד ממנה את העיניים. יש לה מבט חודר בעיניים הירוקות היפות, שיער שטני עם גוונים וחיוך כמעט תמידי, שהופך לזורח כשהיא נזכרת ברגע המתוק ההוא, שבו הכריזו בבאר שבע על זכייתה בתואר "מלכת היופי השמנה של ישראל". זה היה הניצחון האישי שלה.
"הרגשתי שאני בתוך העננים. חשבתי, צוחק מי שצוחק אחרון. הייתי ילדה שמנה מאוד. בשיא שלי, בכיתה ח'-ט', שקלתי 127 ק"ג. חזרתי לא פעם בוכה מבית הספר, אחרי שהילדים צחקו עלי והעליבו אותי. עברתי אינספור דיאטות כרוב מטומטמות. סבלתי נורא".
"שבוע לפני התחרות נכנסתי למעלית, ואיזה גבר שאני לא מכירה אמר לי: 'את יפה, אבל חבל שאת לא יותר רזה'. אמר והלך. וזה כל כך מעליב ופוגע. פעם כל אמירה כזאת היתה משאירה אותי עם הרבה רגשות קשים. היום, למזלי, אני הרבה יותר חזקה ומוגנת, ויודעת להתמודד הרבה יותר טוב גם עם דברים כאלה. עכשיו זה זמן ההכרה: אני, ליאה רותם, יפה. שמנה ויפה. ואני הכי שלמה עם עצמי בעולם".
אנחנו נפגשים בבית שלה, במושב גן יאשיה שבעמק חפר. ליאה (28) מתרווחת בחצר ושואפת לריאות עוד סיגריה. היא נולדה באוקראינה בשם לנה, להורים מהנדסים - אולגה ומיכאל (בני 50). כשהיתה בת 6, בתחילת שנות התשעים, החליטו הוריה לעלות לישראל בעלייה הגדולה מחבר העמים. הם קבעו את ביתם ביישוב שקד שבוואדי ערה, ומשם עברו לקיסריה.
"לא היה לי קל להיקלט בארץ, הייתי צריכה להתמודד בכמה חזיתות. ראשית, היה עניין השפה, שכמובן לא הכרתי. נחתתי היישר בכיתה א', ולמזלי למדתי עברית די מהר, בשלושה חודשים באולפן. ואז הגיע גם עניין המשקל. קשה מאוד להיות ילדה שמנה. הילדים לעגו לי, לא רציתי ללכת לבית הספר, אבל הוריי תמיד חיבקו אותי ותמכו בי, בשבילם הייתי נסיכה אמיתית. זה מה שהחזיק אותי, העוגן שנתן לי תקווה בחיים, שגרם לי גם לחייך מדי פעם. אלה היו שנים קשות.
"עשיתי ספורט, בעיקר שחייה, ועשיתי אינספור דיאטות - כרוב וחסה והשד יודע מה. התחלתי עם זה בגיל מוקדם. זה היה סבל מתמשך, עינוי גדול לנפש ולגוף. אתה יודע מה זה לאכול רק מרק כרוב דלוח ולשתות מים? זאת תחושה מתמשכת של טמטום. דיאטות בזק חריפות שפוצעות את הנפש שלך מבפנים, ובסופן אתה בכלל לא יורד במשקל כמו שרצית, ואז באה תקופה שאתה לא יכול להפסיק לאכול. היו לי תקופות שלא הבנתי בכלל שאני שבעה. יכולתי לרדת על המבורגר, ועוד אחד, ועוד אחד, וצלחת ענקית של צ'יפס, והכל בלי הכרה, במנות גדושות ועסיסיות".
"לא קל לי לחזור לימים האלה, אבל חשוב לי להעביר מסר לילדות ולנערות שמנות שיקראו את הכתבה הזאת: תאכלו, רק במידה. חמש?שש ארוחות קטנות. לקחתן צ'יפס? אפשר גם להקטין את הכמות. בא לכן המבורגר? אל תתאפקו, רק תסתפקו באחד קטן. מתוקים? אפשר, אבל במידה. אל תמנעו מעצמכן כלום, אל תרגישו חוסר, רק תהיו מספיק חזקות כדי לשלוט בכמויות. אל תענו את הגוף והנפש עד שהם יזעקו חמס, כי בהרבה מקרים זה עלול לגרור תגובה הפוכה, ואז הכל יוצא משליטה".
כשעלתה לתיכון, הקשיים החברתיים הכאיבו יותר. בגיל 16 כבר התנשאה לגובה 1.80 מ', ונעלה נעליים במידה 44. "אף פעם לא היה לי קל. היה לי קשה למצוא נעליים ובגדים במידות שלי, פעם לא היתה שום מודעות לנשים במידות גדולות. לא תמיד שיתפתי את החברות שלי במה שהרגשתי. למשל עניין הים ובגד הים. להיות שמן זה כל הזמן ובכל מקום, אבל בים זה קשה במיוחד, אז תמיד הלכתי עם מכנסון קצר מעל בגד הים. בבית הספר, הבנים התחילו עם חברות שלי, ואיתי לא ממש. סבלתי מזה, וכמה שניסיתי להדחיק, לא ממש הצלחתי. הרבה פעמים אמרו לי: 'את יפה, אבל...' זה תמיד בא עם 'אבל'. אבל את שמנה. זה משפט שהיה תמצית חיי באותם ימים".
"גם בצבא הייתי מאוד שמנה, אבל התחלתי לצבור ביטחון. להאמין בעצמי, באישיות שלי, בכך שאני אישה עם יכולות. הייתי נהגת האמרים, עשיתי רישיון על משאית ועברתי בטסט ראשון. שירתתי בצאלים, וזה נתן לי הרבה סיפוק. הייתי מה זה קרבית, חבל לך על הזמן. אחרי שהשתחררתי שירתתי עוד חמש שנים במילואים. איזו נהגת הייתי!" היא צוחקת.
"לא הפריע לו שאני שמנה"
את בעלה ליאור (34), דובר ועדת הכלכלה בכנסת, הכירה לפני שש שנים באתר היכרויות באינטרנט. הוא נמוך ממנה בשישה סנטימטרים, רק 1.74 מ' (ושוקל 77 ק"ג). "היא לא הסתירה ממני שהיא גדולה ושוקלת הרבה, ולא היתה לי שום בעיה עם זה. התחברתי מייד לאישיות שלה. קבענו דייט בקיסריה, ישבנו ודיברנו, ואז גיליתי לתדהמתי שאמא שלה, אולגה, היא האדריכלית שמתכננת לי את הבית החדש במושב. אז גם נזכרתי שרגע לפני שהלכתי מהמשרד שלה, היא אמרה לי: 'יש לי בת נחמדה מאוד, הייתי מכירה לך אותה, אבל עזוב, אולי זה לא מתאים'".
ליאה: "איזה מתוק! היה כיף לספר לאמא שלי שאני יוצאת עם הבחור שהיא מתכננת לו את הבית. עכשיו שנינו גרים בבית שאמא שלי תיכננה".
היא אומרת שליאור הוא הגבר הראשון שבאמת ראה אותה והתאהב במי שהיא. "מעולם לא הסתרתי ממנו את זה שאני שמנה. כשהתכתבנו באינטרנט אמרתי לו מייד שאני שמנה. בפגישות איתו לא ניסיתי להסוות את זה. והוא היה מדהים איתי מהרגע הראשון. כשהכרנו שקלתי 96 ק"ג, אבל הוא לא נבהל מזה. הוא לא ראה את המשקל שלי, אלא אותי, ובעיקר את זה שאנחנו כל כך מחוברים".
"ראיתי בחורה יפה ומלאת ביטחון עצמי", אומר ליאור, "אני זה שחיזרתי אחריה, בהתחלה היא בקושי ענתה לי לטלפונים. היא לא ראתה אותי ממטר".
ליאה: "אחרי שנה הוא הציע לי נישואים. כשהתחתנו, ב?2008, שקלתי 114 ק"ג. היה לי כל כך טוב ושלם וכיף איתו, שהרשיתי לעצמי לאכול ולשמוח, וגם להשמין. הייתי אני, ליאה האמיתית, וזה היה קסום. הוא הגבר האולטימטיבי בשבילי, ואני ממש מאושרת".
אחרי הנישואים ירדה ל?96 ק"ג, אבל ב?2010, כשהרתה, העלתה 21 ק"ג. "עמית הוא ילד שמח ומאושר, ואני מאפשרת לו לאכול הכל. אני מתה על זה שהוא אוכל ביסלי ובמבה ומלוחים, כי אני חוטפת לו גם. אבל חשוב לי מאוד שהוא לא יגדל להיות ילד שמן, כי אני לא רוצה שהוא יעבור את מסע הייסורים שאני עברתי, אז אני מאוד מקפידה איתו על כמויות".
לפני שנה וחצי צפתה ב"דייט בחשיכה", שבה השתתפה מלכת היופי השמנה לשנת 2011, והחליטה שגם היא יכולה להשתתף בתחרות. "אני מסיימת עכשיו תואר שני בלימודי ביטחון באוניברסיטת ת"א, יש לי עבודה מכובדת בתור יועצת מיגון ומתכננת מערכות אזעקה, אני אמא ויש לי בית, והרגשתי שאני רוצה הכרה שאני גם יפה, לא רק שמנה. הכי יפה שאפשר. התקשרתי לאסתריקה נגיד, שמנהלת את התחרות, ואמרתי לה: אני רוצה גם".
מאות מועמדות ניגשו לתהליך המיונים, שכלל בדיקה גופנית, שקילה, מבחן מילולי ומבחן ידע. בסיומו התבשרה ליאה שהיא בין עשרים המאושרות שעברו. במשך חודשיים וחצי התאמנו הבנות עם כוריאוגרף על צעידה על מסלול, הליכה זקופה, עמידה נכונה. "הפכנו לחבורה מאוד מגובשת. צחקנו על השומן, הסתכלנו לו בעיניים, אכלנו הכל. בא לנו המבורגר? בבקשה. פיצה? קטן עלינו. מתוקים? יאללה בכיף. טוסט מלא בדברים טובים? כל המרבה הרי זה משובח. זרמנו, וזה היה אושר עילאי. לא דפקנו חשבון לאף אחד. בטח לא למשקל".
לפני כשבועיים וחצי התייצבה ליאה נרגשת לתחרות בבאר שבע. בקהל ישבו בעלה ליאור ובנם עמית, אמא אולגה והחברות הטובות, וכססו ציפורניים.
"כשעליתי לשלב של חמש הבנות האחרונות, כבר הרגשתי הקלה. ידעתי שבטוח אזכה בפרס כזה או אחר - אם לא מלכת היופי, אז מלכת החן או חביבת הקהל. היה לי חשוב לקבל הכרה ביופי שלי. רציתי לזכות ולצעוק לעולם - אני ליאה ואני יפה, ויופי יכול להופיע גם במידות גדולות, ואפשר להציע גם לי קמפיינים פרסומיים. תסתכלו עלי. ידעתי שזה יגיע אם באמת אזכה בתואר".
"רעדתי כולי, הייתי בעננים"
"כשנשארתי בסוף עם עוד מתמודדת אחת, אורלי חן מאשדוד, החזקנו ידיים והתרגשנו בטירוף. לא יודעת למה, אבל בשום שלב לא חשבתי שאני הולכת לזכות. כשאמרו את השם שלי, 'ליאה רותם, מלכת היופי השמנה לשנת 2013', רעדתי כולי. הייתי בעננים. הרגשתי אושר מטורף, כזה שהרגשתי רק בחתונה שלי. הבנתי שזהו, עברתי את השלב שאני מתביישת
במידות שלי. כל החברים והחברות שלי והאנשים בעבודה ידעו שאני בתחרות הזאת. הרגשתי שאני טורפת את החיים במנות ענקיות, גם אם לא מדובר במזון שנכנס לי לגוף. לא רציתי להירגע.
"חשבתי לעצמי, צוחק מי שצוחק אחרון. חשבתי על כל הגברים שלא רצו אותי, על כל אלה שלא ראו אותי אלא רק את השומן שלי, על הרגעים שהייתי צריכה להסתיר את הגוף שלי בים. אני חושבת שבתוך תוכם, גברים כן אוהבים נשים שמנות ומלאות, הם רק מתביישים להגיד את זה או להיראות עם זה. וזאת הבעיה שלהם. אני שמנה ויפה, ועכשיו יש לי גם הכרה רשמית בזה.
"מאז שאני ילדה, בכל מקום שהלכתי אליו תמיד חיפשתי את העיניים של האנשים. תמיד הייתי בטוחה שהם מסתכלים עלי. על זה שאני ילדה שמנה. אחרי שזכיתי חיפשתי את העיניים של האנשים, וראיתי פתאום שהם מסתכלים על היופי שלי. זה ריגש אותי מאוד".
בדרך הביתה, מבאר שבע למושב שבעמק חפר, ליאה הקשיבה לדיסק של עומר אדם, עם השיר "תל אביב". היא לא ידעה את נפשה מרוב אושר. "הקשבתי לזה 40 פעם, אני חושבת. יש שם משפט שאומר 'עולה לי, עולה לי, עולה ולא יורד לי'. צרחתי אותו כמו משוגעת. הפעם לא חשבתי על המשקל. רק על החיוך".
היא זכתה בפרסים רבים, ובהם טבעת יהלום, חופשה בחו"ל, ערכת איפור יוקרתית וקורס איפור בשווי 12 אלף שקלים. "אבל הפרס האמיתי שלי הוא סגירת המעגל האדירה שלי. להיות אני. בלי בושה, בלי חרטה. להיות יפה ושמנה".
גם הבוס שלה פינק אותה. "הוא הפתיע אותי והעניק לי כרטיס ביקור חדש, שעליו כתב 'המלכה' עם איור של כתר. זה שימח אותי. אני בסחרחורת לא קטנה, מוצפת בברכות ובטלפונים, אבל משתדלת לא לתת לזה לגמרי להשתלט עלי. אני ממשיכה לקום בבוקר, לשתות קפה ולאכול חטיף בריאות ותמר אחד. מקפידה לאכול שש ארוחות קטנות בכל יום: חטיף אנרגיה ושני תמרים בבוקר, אחרי שעתיים כריך מלחם קל עם פסטרמה ופרי, בצהריים עוף, תפוח אדמה וסלט, אחה"צ עוגה קלה וקפה, בערב סלט עם לחם קל וקוטג', ובלילה גלידה דלת קלוריות. "זה מה שהוריד לי את המשקל ועוזר לי להישאר איתו. הסוד הוא לא להישאר רעבה. ככה אני מצליחה להיות מאוזנת ולהישאר במשקל של שתי ספרות.
"השאיפה שלי היא לא לראות יותר לעולם שלוש ספרות כשאני נשקלת. אני מאמינה שאני מספיק חזקה עכשיו כדי לעמוד בזה. גם בערב אני אוכלת כמו שצריך, וטוב לי עם זה. אני לא חוסכת מעצמי כלום. אני אוהבת לבשל, ולפעמים אנחנו יוצאים לאכול במסעדה. אני תמיד טועמת מהכל".
בדרך אל "האח הגדול"?
אסתריקה נגיד (65) מבאר?שבע ייסדה את תחרות מלכת היופי השמנה לפני 18 שנים. "חשבתי שצריך לתת במה לא רק לרזון ולסגידה הזאת אחרי משקלים נמוכים", היא אומרת. "רציתי להראות כמה שמנים יכולים להיות יפים ומקובלים. זה לא בא לי סתם, אני באה מבית של שמנים. לאמא שלי לא נתנו להתחתן עד שהיא לא השמינה. זה היה בית שאהב לחיים מדושנות כאלה, אדומות ושמנות".
בשנה הראשונה נרשמו לתחרות 50 בנות. השנה נרשמו 850. "בהתחלה הגיעו נשים יותר מבוגרות, כי הצעירות התביישו. ככל שחלפו השנים, ראיתי איך תחושת הבושה הולכת ונעלמת, וזה מאוד שימח אותי. השנה היו בתחרות צעירות מגיל 18. הגיל המירבי הוא 35, והמשקל חייב להיות בין 80 ל?120 ק"ג. אבל לא רק המשקל חשוב - גם הפרופורציות והיופי, החיצוני והפנימי".
התחרות שלה משודרת ברוסיה. בישראל לא. "התפילה שלי היא שישדרו אותה גם כאן, הגיע הזמן שיכירו בכך ששמנה זה גם יפה, ושיש להן מקום בכל קטגוריה. הנה, תסתכל על ליאה. זאת בר רפאלי של השמנות. הבנות כבר קיבלו השבוע הצעות להשתתף בהפקות אופנה. זה לא מה שהיה פעם, חביבי, יותר ויותר מכירים ביופי של הנשים הגדולות. אני שמחה שהייתי חלוצה בעניין הזה. הנה, בדיוק עכשיו התקשרו מ'האח הגדול'. הם רוצים את השמנות והיפות האלה לעונה הקרובה".