בית משפט השלום בתל אביב זיכה ביום שלישי האחרון מורה מבני ברק שהואשם בתקיפה של ילד בן 10, לאחר שנקבע כי לעד התביעה "דעות קדומות בוטות ומוצקות כלפי המגזר החרדי", ולכן לא ניתן להסתמך על עדותו כדי להרשיע את הנאשם.
באוגוסט אשתקד הוגש כתב אישום נגד תושב בני ברק, כיום בן 38, בו נטען כי במרץ 2011 תקף את הילד בגינה ציבורית, והמשיך להכותו גם לאחר שהילד נפל על המדרכה ובכה והתחנן שיפסיק. עוד נטען, כי העד עבר במקום, קרא לנאשם להפסיק וצילם אותו בטלפון הסלולרי שלו. יצוין כי בתמונה לא נראית התקיפה לכאורה. לאחר מכן, צעק לעברו הנאשם שימחק את התמונה, וטלטל את אופניו של העד, בעוד בתו בת השנתיים יושבת עליהם ובוכה.
המשטרה לא הצליחה לאתר את הילד, ולכן כתב האישום התבסס על דבריו של העד. בעדותו בבית המשפט סיפר כי עבר ליד הגינה וראה כיצד החרדי מכה את הילד. "הייתי די מזועזע ממה שראיתי", העיד. "לא רק שהגבר יותר מבוגר מהילד ומרביץ לו, אלא גם אחרי שהילד נפל הוא המשיך להרביץ לו". בהמשך, סיפר, נסע לבית הספר בו לימד הנאשם כדי לחפש אותו. שם, לדבריו, החלו התלמידים לדחוף אותו עד כדי הפלתו, והשומר החביא אותו עד שנפגש עם המנהל. בעדותו סיפר כי מנהל בית הספר והנאשם ניסו לשכנע אותו שלא להתלונן במשטרה ולהכתים את בית הספר.
השופטת ביקרה את המשטרה: "מחדלי חקירה"
בחקירתו הנגדית טענו פרקליטיו של הנאשם, עורכי הדין אורון שוורץ ויוגב נרקיס, כי עדותו של העד נובעת משנאת חרדים. הם הגישו לבית המשפט שורה של פרסומים שהעלה העד בדף הפייסבוק שלו, הכוללים תמונות ואמירות ביקורתיות כלפי חרדים. בין השאר, כתב העד "דוסים לאיראן או כל מקום אחר רק לא כאן"; כינה את החרדים "עלוקות" והציג תמונה בה נראה צעיר חרדי "מתחרמן" ממרפק, לצד הכיתובים "רוצח זכויות" ו"סוטה". העד הכחיש את הדברים, ואמר כי הוא מתנגד "לרעיון של דת", אולם לא הגיש תלונה נגד הנאשם בגלל השתייכותו המגזרית, אלא מכיוון שראה אותו מכה את הילד.
הנאשם טען בעדותו כי ליווה לגינה כמה ילדים מבית הספר בו עבד, שם התקיים עימות בינם לבין קבוצת ילדים אחרת. לדבריו, הילדים האחרים התחילו להרביץ לילדים שתחת השגחתו, והוא רץ לעברם כדי להבריח אותם. אחד הילדים, סיפר, נפל וככל הנראה נבהל ולכן שם ידיים על הראש. עוד העיד, כי ביקש מהעד בצורה יפה למחוק את תמונתו, מכיוון ש"תחושת הבטן שלו" הייתה שבכוונתו לפרסמה. לטענתו, העד קילל אותו כאשר ביקש זאת.
השופטת לימור מרגולין-יחידי כתבה בהכרעת הדין כי בית המשפט יכול להריע על סמך עדות אחת, אולם יש לבחון אותה בזהירות יתרה. "הגם שההתרשמות הראשונית הייתה מעד נטול כל פניות, עניין ואינטרס שבא לדווח על מעשה עבירה שראה במסגרת אזרחות טובה", כתבה השופטת, "הרי שבסופו של דבר הרושם הכולל מעדותו היה שעשויה להיות מוטיבציית יתר בעדותו, שהעדות עשויה להיות מבוססת על דעות מוקדמות, שעשויה להיות בעדותו הטיה, אף בתום לב".
השופטת הסבירה כי היא אינה שוללת שהעד ראה התקהלות ואת הילד על הרצפה כאשר הנאשם עומד מעליו וסבר כי מדובר בתקיפה, אולם בשל השקפת עולמו ודעתו שיש לחנך את המגזר החרדי יש להתייחס לדברים בזהירות רבה. באשר לדברים שפרסם ואמר, כתבה השופטת כי מדובר ב"השקפות עולם לא ראויות המבטאות עמדה מוצקה נגד הציבור החרדי".
היא גם מתחה ביקורת על המשטרה, על כך שלא נעשו נסיונות אקטיביים לאתר את הילד או מבוגרים אחרים שהיו באותה עת בגינה. "מדובר במחדלי חקירה שהקשו על קבלת תמונה מלאה, ברורה ומהימנה ביחס לאירועים שהתרחשו", כתבה.