צריך יותר נשים בפוליטיקה המקומית

ביום שלישי הקרוב ייערכו הבחירות לרשויות המקומיות בישראל. משבר ההשתתפות והאמון הפוקד את הדמוקרטיה הישראלית מאפיין בין היתר, וביתר שאת, גם את הפוליטיקה המקומית. בבחירות הקודמות, ב-2008, הפגין הבוחר הישראלי חוסר עניין בפוליטיקה המקומית, והמגמה הכללית היא של ירידה בשיעור ההשתתפות. אף שאיש אינו יכול לנבא כי הבחירות הקרבות יסמנו שינוי של ממש בהיקף ההשתתפות, ניכר כי במערכת הבחירות הזו מנשבת רוח נשית של שינוי.

מערכת בחירות זו מביאה בשורה חדשה לייצוג הנשי בפוליטיקה המקומית, שכן מספר חסר תקדים של נשים מתמודד ברשימות לרשויות המקומיות וכן על ראשות המועצות, בכלל זה ברשויות מקומיות ערביות וחרדיות. כך, ב-44 מתוך 73 רשויות ערביות מתמודדות נשים, ובמחצית הרשימות הן ממוקמות במקומות הראשונים ברשימה. לראשונה, גם הוגשה רשימה של נשים בעיר החרדית אלעד.

מה מניע נשים להשתתף בפוליטיקה המקומית? הגידול בהשתתפותן יכול ללמד על רצונן להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות - הנחה המתיישבת עם העובדה שבבחירות האחרונות לכנסת, בתחילת השנה, נבחר מספר שיא של נשים. אולם נראה שהשתתפות הנשים במישור המקומי שונה איכותית מהשתתפות פוליטית בכל זירה אחרת, שכן זירה זו מתאימה להובלת שינוי, בפרט לנשים.

זיקתן החזקה של נשים לפוליטיקה המקומית קשורה לעובדה שהנושאים המצויים על סדר יומה של הרשות המקומית מוכרים לנשים ונוגעים להן במיוחד, כמו שתיארה מיכל צ'רנוביצקי, מפלגת האימהות החרדיות באלעד: "בסופו של דבר, נשות העיר הן אלו שמעבירות יותר שעות באלעד, הן אלו שמשתמשות יותר בתחבורה הציבורית, הן אלו שמעבירות שעות רבות בפארקים ובגינות, הן מתנהלות מול הצוות וההנהלה בגנים, במעונות ובבתי הספר, ושדואגות לפעילות ילדיהן במהלך אחר הצהריים ובחופשים. האמהות כאן הן מי שהולכות לטיפת חלב, וברוב המקרים גם לקופות החולים. לכן זה רק טבעי שנשים ואמהות הן אלו שידאגו לכל הנושאים במועצה, ובל נשכח שמדובר בתחומים שמהווים את התשתית הבסיסית של שרותי התושב בעיר".

נשים ואמהות הודיעו על התמודדותן בבחירות לכמה מועצות מקומיות, במטרה להשפיע בנושאים הנוגעים למרחב חייהן, למשפחותיהן ולילדיהן, והן מבקשות לחולל שינוי בתהליכים המקומיים של קבלת ההחלטות, החסרים לדעתן נקודת מבט נשית ואמהית.

אולם לטענתי, לא רק הזיקה לתחומי פעילותה של הרשות המקומית משפיעה על נכונותן של נשים להשתתף בפוליטיקה המקומית; הפוליטיקה המקומית מטבעה זמינה לנשים ומזמינה את השתתפותן. היא אפשרית להן משום שהחסמים המאפיינים את הפוליטיקה הלאומית דומיננטיים הרבה פחות, והקרבה הפיזית והמהותית בין הנבחרים לבוחרים מקלה על מציאת התאמה בין צורכי התושבים למצעם של הנציגים, במקרה זה הנציגות. הודות לקשר הישיר והבלתי אמצעי עם קהל הבוחרים, נשים אינן זקוקות לתמיכה פוליטית מפלגתית ואף לא להון גדול. לכן, למשל, הנשים המתמודדות למועצת העיר אלעד לא ניהלו קמפיין תחרותי במובן המוכר, תמונותיהן לא התנוססו על כרזות ושלטים, ואף מפלגה פוליטית לא עמדה מאחוריהן. גיוס התומכים והתומכות נעשה בשיטת "חבר מביא חבר".

מאפיין נוסף העושה את הזירה המקומית אטרקטיבית לנשים היא העובדה שהפוליטיקה המקומית מאפשרת שיתופי פעולה ויצירת בריתות על בסיס הסכמה בנושאים מקומיים, בניגוד לפוליטיקה הלאומית, המחייבת הסכמה בנושאים השנויים במחלוקות פוליטיות ואידאולוגיות. הפוליטיקה המקומית מאפשרת לפרטים שאינם בהכרח בעלי זהות אידאולוגית דומה להתאגד יחד סביב מטרה חברתית משותפת ולהתמודד ברשימה למועצת הרשות. עובדה זו מסבירה למשל את החבירה של אשכנזייה, מזרחית, ליטאית, חסידה ודתית-לאומית לרשימה משותפת במטרה לקדם את טובתן של נשים ואמהות באלעד. נשים אלה, אני מרשה לעצמי להניח, מובחנות ושונות זו מזו באורח חייהן ובתפיסותיהן, ובכל זאת הן הצליחו לחבור יחד מתוך הסכמה נשית שהאינטרסים המשותפים להן יכולים להיות מקודמים באופן טוב ויעיל במישור המקומי.

אפשר שהפעילות הפוליטית המקומית תשמש לנשים מקפצה נוחה לפוליטיקה הלאומית, אבל לא בהכרח. יש מטרות שלשמן הפוליטיקה המקומית מתאימה יותר ומעבר לפוליטיקה הלאומית עלול לחבל בקידומן. כך למשל צמחה התנועה הפמיניסטית בישראל בראשית שנות השבעים והתבססה במישור המקומי, אבל נסיונה לפעול כתנועה ארצית לא צלח. עם זאת שינויים בפוליטיקה המקומית עשויים להביא לידי שינויים גם ברמה הלאומית. דוגמה טובה לכך היא מאבקן של נשות היישוב העברי, לפני קום המדינה, לזכות בחירה לנשים: המאבק החל והושג בראשון לציון, ובהדרגה התרחב גם לשאר המושבות.

הפוליטיקה המוניציפלית איננה בהכרח מקומית בלבד, שכן נשים ואמהות רואות במועמדותן הפוליטית המקומית מועומדו?ת משותפת עם נשים אחרות המתמודדות ברשימות למועצות ברשויות מקומיות אחרות. כך הן מעצימות את יכולתן לפעול ולהשפיע מעבר לגבולות המקומיים. כך הפוליטיקה יכולה המקומית לשמש כלי יעיל ונוח לקידום מטרות וסדרי יום חברתיים שבסופו של דבר ישפיעו על החברה בכללותה, במנותק מהפוליטיקה הלאומית.

ייתכן שהבנה זו היא שהובילה את חברת הכנסת חנין זועבי לוותר על כסאה כחברת הכנסת הערבייה הראשונה מטעם מפלגה ערבית ולהודיע על מועמדותה לראשות העיר נצרת. בהודעה שמסרה לתקשורת אמרה: "למועמדותי יש משמעות מעבר לגבולות העיר, שהיא בירת הציבור הערבי... מדובר בפעם ראשונה בה אישה ערבייה מתמודדת על ראשות עיר בבחירה ישירה".

התמורות בנוף הפוליטי המקומי בארצנו אכן מתחוללות, אך אינן מספיקות. עדיין, בישראל רק 12% מהנבחרים ברשויות המקומיות הן נשים. במועצות הרשויות מכהנות 376 נבחרות ציבור מתוך 3,250 נבחרים. חמש נשים בלבד מתוך 255 מכהנות בתפקיד ראשת הרשות המקומית. מחקר של מרכז המידע והמחקר של הכנסת מצא כי שיעור הנשים הנבחרות למועצות המקומיות בישראל נמוך מכל המדינות האחרות שנבדקו במחקר. ב-38% מהרשויות המקומיות שנבדקו במחקר נשים אינן מכהנות כחברות מועצה כלל.

כדי לשנות מציאות זו ולהגדיל את הייצוג הנשי, יש להכיר בעובדה שנשים עדיין ניצבות בפני חסמים משמעותיים המונעים את מעורבותן בפוליטיקה. תשובה לחסמים אלה יכולה להיות קביעת מכסות לייצוג הולם של נשים בשלטון המקומי, הכל כך טבעי להן ובכל זאת חסר אותן.

מורן נגיד היא חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה