במשך שעה שלמה הציג אתמול (שלישי) בז'נבה שר החוץ האיראני, מוחמד ג'אבד זריף, את ההצעה ה"מהפכנית" של ארצו "לסיום המשבר ולפתיחת אופקים חדשים". הוא עשה את זה באנגלית (כוונות טובות) ובאמצעות מצגת פאוור פוינט, מעלה את הציפיות באולם כאילו בא למכור לנו אייפון 6.
מבחינת האיראנים העסק די פשוט: תנו להם להמשיך להעשיר אורניום (ברמה נמוכה), לשמור בארצם על כמות נכבדה של אורניום ברמה בינונית, לא לסגור, חלילה, מתקני גרעין (אלה העוסקים בהעשרה ואלה העוסקים בפלוטוניום. כידוע, שני דברים חיוניים מאוד לפרויקט גרעין "אזרחי"), וגם בתור בונוס - לא לאפשר, חלילה, ביקורי פתע של פקחי סבא"א באיראן.
ייקח זמן
לסל הדרישות האיראני יש להוסיף גם את הסרת הסנקציות, הפוגעות מאוד בכלכלה האיראנית - ונבין מדוע צודק מחבר הספר האיראני "הסיפור הסודי של המהפכה האיראנית", ראמין פהראהם, שאמר אתמול בראיון לערוץ הצרפתי פראנס 24 כי כל השיחות האלה הן לא יותר מ"בזבוז זמן". מצד אחד, הצליחה המשלחת האיראנית להפיח תקוות חדשות בקרב שש משלחות המעצמות. מצד אחר, כולם - כולל האמריקנים - הבהירו כי הסיפור הזה צפוי לקחת זמן, אולי אפילו שנה (יש בכלל זמן?).
החידה הגדולה היא: עד כמה מוכנות המעצמות ללכת לקראת איראן? על פי מצב העניינים היום, זה נראה יותר כאילו מצופה דווקא מהמערב לעשות ויתורים, ולא מהאיראנים. במילים אחרות, אחרי שכבר קיבלנו את הרעיון שאיראן רשאית ליכולת גרעינית אזרחית, נגיע גם למצב שבו איראן תהיה רשאית, גם מבחינת וושינגטון, לפתח אורניום ברמת העשרה נמוכה (3.5%), כך לפחות טען אתמול ה"וול?סטריט ג'ורנל" בידיעה שיש לקוות כי היא מופרכת, מאחר שצריך להבין שאורניום ברמה נמוכה או גבוהה הוא חסר משמעות באיראן, שלה כבר 15 אלף צנטריפוגות, ועוד מהדור החדש.
סגן שר החוץ האיראני אמר כי ארצו לא באה לז'נבה כדי לבזבז זמן. האמינו לי כי אלמלא הסנקציות, הם היו עושים בדיוק את שהם עושים זה שנים - משחקים על זמן עד לרגע שבו כבר אי אפשר לעשות דבר. אלא שהסנקציות גורמות גם לאיראנים לצפות לתוצאות ואפילו לוויתורים מסוימים מבחינתם. בלי הסנקציות, לשיחות אין משמעות כלל. בינתיים, הוויתור הגדול ביותר שעשו אתמול האיראנים הוא לדבר באנגלית.