אחרי ההתלהבות העולמית הגדולה במהלך העצרת הכללית מרוח השינוי המנשבת מכיוון איראן, מגיעה היום בז'נבה שעת המבחן: ב?48 השעות הקרובות נוכל לראות אם למילים בפרסית יש גם קבלות, או שמא איראן, כפי שאנחנו חושדים, תמשיך כפי שעשתה עד עתה במהלך מפגשי ה?5+1 במסמוסים במטרה רק להסיר את הסנקציות.
מאז המפגש האחרון לפני חצי שנה בקזחסטן, איראן, על פניו, השתנתה. הנשיא רוחאני החליף את אחמדינג'אד, ומוחמד ג'וואד זריף, דיפלומט מוכר למערב, החליף בתפקיד את שר החוץ סלאחי. מבחינה אישית, איראן לא היתה יכולה לבחור במקדמי מכירות טובים יותר לפרויקט הגרעין שלה, גם אם בבית יושב המנהיג חמינאי שהמשיך אתמול ברטוריקה הרגילה.
איראן נמצאת היום בדילמה לא פשוטה: איך גם הופכים למדינת סף וגם מסירים את הסנקציות החריפות?
נתחיל במטרה האיראנית הקדושה שהיא השגת היכולת הגרעינית הצבאית. איראן, כמעצמה אזורית, מעוניינת לשדרג עוד יותר את מעמדה ובמקביל להמשיך בהפצת המהפכה השיעית בעולם. בנוסף, מעוניין המשטר לשרוד כמובן. התקדים הלובי לעומת ההצלחה של המשטר הצפון?קוריאני מבהירים לאיראנים מדוע אסור להם להרפות מפרויקט הגרעין הצבאי, ובעיקר - כפי שהם עצמם אומרים - לעצור את העשרת האורניום כפי שדורש המערב.
הפרדוקס האיראני
אלא שאיראן, בעקבות הסנקציות, מוצאת עצמה על הקרשים מבחינה כלכלית. הסנקציות נגד ייצוא הנפט גרמו לצניחה גדולה בהכנסות. 86 אחוזים מהתקציב של איראן תלויים בייצוא הנפט וההכנסות צנחו בחמישים אחוזים. הכלכלה נפגעה, הבזאר השמרני זועם, השוק השחור פורח והשחיתות הולכת וגוברת. צמרת משמרות המהפכה אמנם מנצלת את המצב כדי להתעשר; זה אולי בריא לקצינים האיראנים הבכירים, אבל לא ליציבות המדינה האיראנית.
ואם כבר מדברים על יציבות, כאן אולי טמון הפרדוקס האיראני: מבחינת ישראל, איראן היא גורם המערער יציבות, המסייע לטרור ומאיים על קיומה של ישראל. בעולם דווקא, כולל בוושינגטון, יש הרואים באיראן גורם מייצב באזור סוער מול עיראק, סוריה ואפגניסטן המעורערות. כמובן שמחשבות כאלה רק גורמות לחיוך בישראל ובמדינות המפרץ. חיוך עצבני.
איראן עושה הכל כדי להגביר, לקראת חידוש השיחות בז'נבה, ציפיות. היא שואפת להשיג את המקסימום - ומהר - ולתת כמה שפחות. מאחורי אסטרטגיית החיוכים של רוחאני ניצבת מטרה אחת והיא הסרת הסנקציות, ובעיקר הימנעות מסנקציות נוספות מצד הגוף המאיים היום אולי הכי הרבה במערב, וזה הקונגרס האמריקני. זאת הסיבה שהם יבקשו למהר עם הסרת הסנקציות, אבל ללכת לאט כפי שמודה שר החוץ ("ההסכם ייקח זמן") במחוות.
רוחאני יודע שאם פעם הוא יכול היה לסמוך בעיקר על הרוסים והסינים כדי שיסייעו לו במפגשים השונים, הפעם כל המשלחות המגיעות לז'נבה רוצות תוצאות ולכן יבואו לקראתו. איראן כמובן יכולה להציע הקלות כגון להגביל ל?3.5 אחוזים את רמת העשרת האורניום. אבל עם הצנטריפוגות החדשות שיש לה, לאיראן יהיה מאוד פשוט להעשיר מעבר לכך את האורניום שיישאר בידיה, ולכן זו הצעה קוסמת שאסור למערב לקבל. במילים פשוטות: אסור להאמין לאיראן. ובכלל, יש לשער כי בעולם הכותרות יהיו השיחות הבילטראליות הישירות לראשונה בין משלחות איראן וארה"ב - והשעון ימשיך לתקתק.
איראן אינה יכולה לעצור את פרויקט הגרעין והעולם לא יכול לעצור את השעון.