אנחנו חיים בשכירות. אנחנו חיים עם המזוודה ליד הדלת, מפחדים להרגיש בנוח מדי בין הקירות. אנחנו זוכרים כל הזמן שהקירות האלו לא באמת שלנו, שבכל רגע יכול מישהו לתת התראה ולבקש מאיתנו לעזוב. יכול להיות שבשביל בעל הדירה אנחנו עוזבים את הקירות האלו, אבל כשאנחנו עוזבים, אנחנו עוזבים את השכונה, אולי את החברים ואולי את המשפחה שעוזרת עם הילדים, אולי את הקרבה לאוניברסיטה, אולי את הקרבה למקום העבודה. אנחנו נאלצים הרבה פעמים להפסיד כסף לא מבוטל מהמשכורות בגלל דמי תיווך, הובלה והשמשת דירה חדשה - רק שלא אנחנו בחרנו לעבור. העבירו אותנו, דחקו אותנו.
כשאנחנו פונים לאנשים ב"חלונות הגבוהים", בטענה שהמצב הזה בלתי אפשרי, אומרים לנו שזה שוק חופשי ושנהיה בשקט (ואם נעשה רעש יכול להיות שבסוף יעצרו אותנו כי העזנו לפתוח את הפה). אומרים לנו שאין מה לעשות, זה המצב, המחירים עולים, פשוט תעברו הצידה - ושולחים אותנו לשכור בזול בשכונה שבה גם גרים אנשים שעוד לא יודעים איך המחירים הולכים לעלות גם עבורם.
עבור מספר הולך וגדל של אנשים במדינה שלנו, אין בכלל חלום לקנות דירה. זה לא נמצא בכלל באופק האפשרי. דמי השכירות הם הפתרון היחיד עבורם. יש אנשים שמתבלבלים וחושבים ש"שוק חופשי" הוא כותרת שתחתיה אפשר לשים נושאים כמו התעמרות בשוכרים, העלאה מופרעת של דמי שכירות, הזנחת נכסים שמיועדים להשכרה, פינוי מהרגע-להרגע, התעלמות מוחלטת מטיבו של שוכר - העיקר שורת הרווח בסוף. גם אנחנו, ששוכרים דירות, התבלבלנו קצת, והחלטנו שאין לנו ברירה אלא להשלים עם המצב הקיים, מבודדים כל אחד בין הקירות ששכרנו ומתכוננים לרגע שבו נצטרך לעזוב שוב.
אנחנו שני מיליון ישראלים שחיים בשכירות. חלקנו רשומים כתושבים במקום שבו אנחנו לא גרים בכלל. אנחנו גרים בשכירות, משלמים ארנונה, מקבלים דוחות, משתתפים בכלכלה המקומית ומצביעים (במידה ויש לנו תושבות) לרשות המקומית. אנחנו חיים בסתירה פנימית. מצד אחד אנחנו תושבים בעיר, מצד שני אנחנו כל הזמן יודעים שיכול להיות שמחר ולא תהיה ברירה ונצטרך לעזוב.
תדרשו דין וחשבון
בשבוע הבא יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות. טוב, את זה אתם לא צריכים שיספרו לכם - עשו את זה כבר מיליון אס-אם-אסים, חוגי בית ופלאיירים. פתאום בכל הארץ מנקים, משפצים, נזכרים להעביר תכניות שלא עברו קדנציה שלמה. גם זה לא חדש. כשהנבחרים זקוקים לנו, הם מתחילים לפעול במרץ (תארו לכם איך הישוב בו אתם גרים היה נראה אם הרשות הייתה עובדת בקצב הזה לאורך כל הקדנציה).
בשבוע הבא יתקיימו בחירות, ובבחירות האלו חשוב שנצביע כשוכרים, כמי שאין לו מעמד קבוע ביישוב, שמזיזים אותו ממקום למקום עם חיוך כאילו-מבין ומלא חמלה (וספירה של הדיבינדים מפרויקטי הנדל"ן בסתר הלב). לא, זו לא אמת של תל אביבים, זו תמונת מצב שקיימת בלי יוצא מן הכלל בכל מקום בו השכירות עולה, והשוק החופשי איבד כל רסן, והגרגרנות התגברה על השכל הישר.
אז בבחירות האלו חשוב ללכת להצביע מתוך המקום הזה - המקום של שוכר הדירה. חשוב לדרוש דין וחשבון מהמועמדות והמועמדים השונים על המצע והתכניות לעתיד, מתוך העמדה הזו. האם הם פועלים למען חוזים מומלצים לשכירות? למען תקנים ומחירונים מומלצים של דירות להשכרה? האם הם פועלים לקידום פרויקטים של דיור בר-השגה? האם הם לוחצים על הכנסת להנהיג חקיקה והסדרה של פיקוח על שכר דירה (כי אם זה מתאים לברלין ולניו יורק, זה יכול לעבוד גם בישראל)? האם הם מתכוונים לנהוג בשקיפות בכל הקשור לתכניות בנייה עירוניות לטווח ארוך? האם הם תומכים במס כפול על "דירות רפאים" שבבעלות תושבי-חוץ, המאוישות רק שבועות בודדים בקיץ ועומדות שוממות במשך יתר השנה?
חשוב להצביע על פי הסוגיות האלה, כי תכנית המתאר של ישוב, במבט 15 שנים קדימה, צריכה לתת תמונה ברורה: האם נוכל בכלל להמשיך לחיות בשכירות במקום שאנחנו רואים בו הבית שלנו? זה חשוב, כי רשויות מקומיות בכל המדינה צריכות ללחוץ על חקיקה הגיונית בתחום השכירות, שתגן על השוכרים מעליות מטורפות, ממחירים שלא מצדיקים את מה שמקבלים, מדחיקה טוטלית מהמקום בו הם גרים, ויכולים לגור גם 30 ו-40 שנה. זה חשוב, בגלל שעירייה שמדברת על יוקר הדיור והמחייה ולא מטפלת בנושא השכירות מתעלמת מאחד המוקשים המרכזיים שניצבים בפניהם של האנשים שחיים כאן; בגלל שלחיות בשכירות זה לא פשע, זה לא פחות כבוד - וזה לא אומר שאסור להרגיש בנוח בבית, ולפרוק כבר את המזוודה.
לכל הטורים של דפני ליף בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il