ידיעה על הצתתו של גן הילדים בדרום הארץ בשבוע שעבר, ככל הנראה על ידי שני הורים, אבות שהיו מסוכסכים עם הגננת על רקע פדגוגי, הזכירו לא', גננת מאזור המרכז, טראומת עבר, שאותה היא מנסה לשכוח. א', גננת בעלת ותק של 26 שנה, עמדה בסיטואציה דומה, כשהסתכסכה עם הבנאדם הלא נכון. "הגיע אלי ילד בן 4, שהתנהג בצורה אלימה ויוצאת דופן", היא נזכרת. "בכי בלתי נשלט, התפרצויות זעם, השלכת חפצים, שבירה של חלונות - ממש התנהגות מוזרה ולא אופיינית לילד כה צעיר. זה היה ממש בתחילת שנת הלימודים, ועל כן החלטתי לחכות מעט ולנסות להבין מאיפה ההתנהגות הזו נובעת.
"עם הזמן התחלתי לראות שעל גופו של הילד יש סימנים, שלא נראים כמו מכות או שריטות רגילות לפעילות של ילד שובב שנופל או מקבל מכה. שם התחלתי לחשוד. תיעדתי את הסימנים, ניסיתי לדובב את הילד, ובסופו של דבר זימנתי את האמא לשיחה ועימתי אותה עם חשדותיי, שהילד חווה אלימות פיזית בבית. היא הכחישה, אמרה שאין לה מושג על מה אני מדברת, ולא ממש רצתה לדבר על זה. גם ההתנהגות שלה נראתה לי חשודה - היא היתה לא מפוקסת ומפוחדת.
"בזמנו ידעתי שהיא מסתירה משהו. הזמן עבר ואני רכשתי את אמונו של הילד. הוא התחיל לספר לי על דברים שקורים בבית, וכך התברר לי שאביו החורג מכה אותו. שוב התעמתי עם האמא, ואמרתי לה שאני מתכוונת לפנות לרשויות. בשלב הזה היא פרצה בבכי וסיפרה לי שבן זוגה מכה את הילדים וגם אותה. היא לא היתה מוכנה להגיש נגדו תלונה, לא משנה כמה התחננתי שתעשה את זה. 'אני מפחדת', כך אמרה לי. ועל כן, ראיתי שלא נותרה לי ברירה, ופניתי אני לשירותי הרווחה של העירייה, והגשתי תלונה אנונימית".
בשלב זה, סיפורה של א' קיבל תוספת מפחידה, כפי שהיא מתארת: "אחרי כמה ימים הגיע לגן אדם זר ובידו עיתון, שבו היה כתוב בידיעה הראשית שקבלן מוכר מהאזור נעצר על ידי המשטרה בעוון אלימות משפחתית, שנחשפה על ידי הגננת של בנו. אותו אדם אמר לי שהקבלן הזה בדרך לגן כדי לפגוע בי.
"הייתי בהלם. רק אני והסייעת בגן, הגן מלא ילדים, אנחנו ללא הגנה, ואיזה משוגע אמור להגיע בכל רגע ולעשות אלוהים יודע מה. מייד ריכזנו את כל הילדים בתוך הגן, נעלנו את השערים, טילפנו למשטרה ולמשרד החינוך וניסינו להמשיך בשיגרת היום. היום עבר ללא אירועים מיוחדים, רק שבסופו זכיתי לליווי משטרתי אל העירייה, שם הוברר לי כי אותו קבלן היה כבר בדרך לגן, אבל נעצר על ידי המשטרה בזמן.
"בסופו של דבר האיש כאמור נעצר, הוצא נגדו צו הרחקה ואותה משפחה התפרקה, והכל נגמר. אבל למשרד החינוך כבר היתה תוכנית מגירה, שכללה הוצאה דיסקרטית שלי ושל משפחתי מהיישוב. זה היה ממש מפחיד. המצוקה של מה שנכון לעשות לעומת המחיר שאני עלולה לשלם עדיין עוברת לי בראש בכל פעם שאני נתקלת במקרים מהסוג הזה. תחושת הפחד מאוד גדולה: מצד אחד, הייתי חייבת לעשות את זה כי היה מדובר בילד בן 4 שאין לו אף אחד חוץ ממני. מצד שני, מה עם המשפחה שלי? האם לדווח? האם לספר עוד פעם? בכל פעם התהיות האלה מנקרות בי".
אווירה חשדנית
הצתת הגן ביישוב חלץ בשבוע שעבר מחזירה אל סדר היום את הנושא הבעייתי שאינו זוכה לתהודה מספקת - יחס ההורים לאנשי ההוראה האמונים על חינוך ילדיהם. במקרה האחרון כבר מדובר בחציית קו אדום, שכן קודם להצתת הגן הוצת רכבה של הגננת, ואחת משמשותיו נופצה.
סיפור אימה זה מדגיש עד כמה חשופים עובדי ההוראה במוסדות החינוך בארץ לזעמם הפיזי והמילולי של הורים, שלא יודעים גבול בהבעת חוסר הסכמתם בנוגע לצורת חינוך הילדים. גן ילדים, אשר אמור לשמש מוסד חינוכי ובטוח עבור הרכים בשנים, הופך לעיתים לזירה של התכתשות מכוערת ואף מסוכנת בין מבוגרים, שמתרחשת לרוב אל מול עיני הילדים.
"אנחנו הסניגוריות של הילדים האלה. אף אחד לא עומד שם מלבדנו ומגן עליהם", אומרת ח', גננת מאזור השרון. "הגננות נמצאות שם לבד, אל מול הורה זועם, שצועק ומקלל או גרוע מזה". כגננת בעלת ותק של 30 שנה, ח' עוד זוכרת ימים אחרים, שבהם כבוד הדדי בין ההורה ובין הגננת, כאשת חינוך, היה עובדה שעליה לא מערערים.
"הגננת היתה מקור מידע, בעל מקצוע להתייעץ איתו, והגן היה מקום נינוח הן להורים והן לילדים. היום המושגים האלה כבר כמעט לא קיימים. ההורים של היום הרבה יותר עסוקים בעבודה, חוזרים יותר מאוחר וכפועל יוצא מבלים הרבה פחות זמן עם הילדים. אני רואה את הילדים שלהם יותר מהם.
"המצב הזה מוביל הורים רבים להרגיש שהם צריכים לפצות את הילדים שלהם על כך שהם לא איתם, ועל כן כל מערך הצבת הגבולות שהורים חייבים להקנות לילדיהם, הולך ונעלם. בתוך סיר הלחץ הזה של הורים עסוקים מוכי רגשי אשם וילדים מפונקים מאוד נמצאות הגננות, ועליהן פורקים את כל המתחים האלה. זה מתבטא בשיח מאוד חשדני בין ההורים לגננות בדבר היחס שלהן לילדים, ובאווירה חשדנית זו מאוד קשה לעבוד ולהגיע לתוצאות טובות".
בתור גננת המחנכת ילדי גן חובה, אשר מסיבות כאלה ואחרות נדרשו להישאר בגן שנה נוספת לפני העלייה לכיתה א', רואה ח' ילדים רבים עם בעיות רגשיות וחברתיות או עם ליקויי למידה שונים, המחייבים התייחסות. "ופה מתחילים רוב חילוקי הדעות שלי עם ההורים", היא אומרת. "רוב ההורים לא מקבלים בצורה יפה את דעתי המקצועית כי הילד שלהם זקוק ללימודי העשרה או לעזרה מקצועית נוספת".
לדוגמה?
לפני כמה שנים הגיע אלי ילד עם קושי מסוים, ואני התרשמתי שהוא זקוק לשירותים פרא?רפואיים - במקרה שלו היה מדובר בריפוי בעיסוק. זימנתי אלי את האם, ובישרתי לה בעדינות שזה מה שצריך לעשות. לרוב, במקרה כזה, ההורה נכנס למגננה ולזה אני רגילה, אבל את מה שקרה איתה כלל לא צפיתי. נתקלתי בתגובה קשה מאוד מצידה, שכללה צעקות, גידופים ואיומים עלי.
"היא מאוד נפגעה, והתחילה להרים את הקול ולהשמיץ אותי. ההשמצות כללו שמות גנאי, האשמות שאני משוגעת, שאני מתנכלת לילד שלה, שידוע שאני גננת מפונקת שלא רגילה שמעירים לה, ושכולם הזהירו אותה מפניי. לשאלתי מדוע אחרי כל המידע הנורא הזה היא עדיין הפקידה את הילד שלה בגן שלי, לא היתה לה תשובה, ואני ראיתי שהיא כבר לא יודעת מה היא צריכה או רוצה ממני.
"הדבר הכי נורא היה שכל המקרה הזה קרה באמצע היום, כאשר כל הילדים היו בגן. ברגע שהיא התחילה להרים את הקול ולקלל, ביקשתי מהסייעת להכניס את הילדים פנימה ולנעול את הדלת, ואני נשארתי איתה בחוץ, וביקשתי ממנה בתקיפות לצאת מהגן או שאקרא למשטרה. נעלתי אחריה את השער בעוד היא ביצעה לעברי תנועות מגונות והמשיכה להתנהג בצורה מכפירה. מובן שהיא לא הוציאה את הילד מהגן.
"בסופו של דבר האבא הגיע והתנצל, הילד נשאר בגן וקיבל את הטיפול שעליו המלצתי, השלים את הפערים ועלה בהצלחה לכיתה א'. בסוף השנה הגיעה אותה אמא והתנצלה בפניי, ואיחלה לי שלא אתקל באמהות נוספות כמוה לעולם. אבל השורה התחתונה היא שבאותם רגעים שבהם היא התנפלה עלי, לא היה לי מה לעשות. זו הייתי אני והיא ועוד 30 ילדים קטנים איתנו בגן".
יש לך דרך להגן על עצמך?
"באותם רגעים, כשזה קורה, ממש לא, אבל באותו יום הלכתי להתלונן בעירייה ואף דיווחתי להסתדרות המורים. לאורך כל השנים שאני גננת נתקלתי באלימות מילולית ובאיומים מצד הורים, אם בגלל חוסר הסכמה לגבי דברים שייעצתי בנוגע לילדים, או סתם בגלל שעמדתי בטווח של מתחים בין הורים לילדים או אפילו ריבים בין ההורים לבין עצמם.
"לפני 20 שנה שמעו פחות על האלימות הזו, כפי הנראה משום שכמעט לא דווח עליה, אבל היא תמיד היתה קיימת בצורה כזו או אחרת. משום כך מאוד זיעזעה אותי ההצתה של הגן בשבוע שעבר בדרום. זוהי פריצת גבולות מאיימת ומפחידה. הרי גם אותה אמא איימה עלי - איך יכולתי לדעת איך זה יסתיים? כתובתי ידועה, משפחתי מוכרת לכולם. את לא באמת חושבת שיש תוקף מאחורי האיומים האלה, אבל אחרי ההצתה הזו שהיתה - מי יכול להבטיח לי שלא יפגעו בי? אין שום קו שמפריד ביני כגננת מקצועית לבין החיים הפרטיים שלי".
מאמינים במערכת החינוך
יו"ר ארגון ההורים הארצי, עו"ד גדעון פישר, מבקש להציג את זכויות ההורים מול הגננות, כמובן בלי להגן על מעשי האלימות: "הגננות חייבות להבין שלהורים יש זכות אינהרנטית, מוקנית על פי חוק, להמשיך ולחנך ולהחליט הכל - מה ואיך ומתי עבור ילדיהם, גם בעת שהם במוסד חינוכי כלשהו". הוא ממשיך ואומר: "מובן שחובה עלינו, כהורים, לעשות זאת תוך כדי מתן אמון בסיסי בבעלות המקצוע, הגננות והמורות והמנהלות, אשר בדרך כלל עושות מעל ומעבר".
אולם היכן עובר הגבול שבין מעורבות להתערבות הורית? בנושא סבוך זה עומדים משני צידי המתרס ההורים ואנשי ההוראה, שעל פניו אינטרס משותף להם: חינוך וטיפוח הדור הצעיר. "יש לא מעט נושאים שבהם יש אי הסכמות בין הורים לאנשי חינוך", אומר אודי לבון, מנכ"ל ארגון ההורים הארצי, "משאלות כגון אם לשלוח את הילד לאבחון כלשהו ועד צורה של הטמעת תוכנית חינוכית זו או אחרת. הרי בסופו של דבר, להורים שמורה הזכות החוקית, על פי חוק האפוטרופסות, על הילדים, והם צריכים להיות על המשמר; ועם זאת, אנחנו מאמינים בגוף המקצועי הזה שנקרא מערכת החינוך".
לילי פוקמונסקי, מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים, שואלת: "אבל מה עם המקרים שזה לא קורה? סכסוכים רבים בין הורים לאנשי חינוך, בעיקר גננות, מתלקחים כשהגננת מיידעת את ההורים שהילד זקוק לאבחון נוסף, לוועדת השמה או לשיטת טיפול אחרת, שהמטרה של כל השיטות הללו היא לקדם את הילד.
"אז יש הורים שמקבלים את זה ולוקחים את הילד ונמצאים איתו בכל השלבים האלה, אבל יש הורים שמקבלים את זה מאוד קשה שהילד שלהם זקוק לחיזוק, והם מפנים את זה נגד הגננת. הרי הגננת היא זו שנמצאת בגן שש שעות ויותר עם הילד. לה יש את היכולת להשוות בין הילדים, לדעת מהי נורמת ההתנהגות ומהו רף היכולות הנורמלי לילד.
"אז כשגננת באה ואומרת שלטובת הילד יש לעזור לו, וההורה לא יודע איך לקבל את זה - כאן לרוב מתחיל הסכסוך, שלפעמים מגיע למימדים קטסטרופליים. הרי מה שמפריד בין אלימות מילולית לאלימות פיזית הוא חוט השערה. וזה לא רק במקרים כאלה של חוסר הסכמה בין הורים לגננות - מדובר גם במקרים שבהם ההורים מתנכלים לילד והגננת, שמחובתה לדווח על זה, עושה זאת. זה בדיוק מה שקרה בגן בדרום".
במחלקת הגננות של הסתדרות המורים הסתובבו הרבה אנשים מודאגים בשבוע האחרון. סיפור ההצתה בגן, השייך להסתדרות המורים, והגננת המפוחדת עד מוות, שנכון לכתיבת שורות אלו נמצאת תחת שמירה צמודה בביתה שלה, הכניסו את המחלקה לסחרור. במחאה על כך, הסתדרות המורים השביתה את גני הילדים לשעה אחת ביום חמישי שעבר, פעולה שהעלתה את חמתם של הורים רבים, שתהו מדוע מגיעה להם ענישה קולקטיבית.
על כך אומרת פוקמונסקי בפשטות: "זו הדרך היחידה שלנו לעורר מודעות למצוקה שלנו בתור גננות. אם לא היינו עושות את זה, לאף אחד לא היה אכפת". לנוכח הצתת הגן והפגיעה ברכוש, שבדרך נס לא הסתיימה בפגיעה בנפש, קשה שלא לתהות אם יש צדק בדבריה.