הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ חש מחנק. מחנק כלכלי. הקיצוץ החד בתקציב הביטחון עושה את שלו ונותן אותותיו בצבא. אחרת קשה להסביר את נאום האימים שהוא נשא ביום שלישי בבוקר, בכנס של מכון בגין-סאדאת באוניברסיטת בר אילן, במהלכו מנה שורה ארוכה של תרחישים קיצוניים.
בראשית דבריו הוא הציג ניתוח של השינויים במזרח התיכון ושל ההשלכות על הביטחון. לאחר מכן, החל להסיר "היכן האסטרטגיה והמציאות נפגשות והיכן נמצא צה"ל בתוך התמונה הגדולה הזו".
גנץ פתח חלק זה של דבריו בניסיון ציורי למדי לאפיין את הבוקר הראשון של המלחמה העתידית: "זוהי מערכה שראשיתה תחתכן בטיל מדויק אל עבר בניין המטכ"ל, שיפגע בלב הקריה בתל-אביב, או במתקפה קיברנטית על אתר המספק שירותים יומיומיים לאזרחי ישראל. הרמזורים יפסיקו לפעול, או שהבנקים יושבתו. היא יכולה להיפתח במנהרת תופת שתביא לקריסת גן ילדים או בהסתערות המון על יישוב סמוך גדר. היא יכולה להיות משולבת בכל אלו והאפשרויות עולות על כל דמיון. אך אני אבחר תרחיש אחד שכזה, שאין בו כדי לייצג שום מציאות ודאית.
"לצורך הסיפור שלנו, בואו נדבר על סיור שנע על ציר המערכת ברמת הגולן ועלה על מטען, כשמיד לאחר מכן נורה טיל נ"ט לעבר סיור נוסף שהגיע לסייע, וגם זה נפגע. הרמטכ"ל ישמע על שלושה חטופים, אחד מהם הוא המג"ד, שהגיע ראשון לגזרה אחרי קבלת הדיווח הראשוני".
מתוך נאומו הארוך של גנץ, היה זה כמובן התרחיש הקיצוני של חטיפת מפקד הגדוד על ידי גורמי טרור שלכד את תשומת לבה של התקשורת, יממה לאחר מותו של הרב עובדיה יוסף. כאילו בחר הרמטכ"ל בתיאור בלהות במיוחד כדי למשוך את תשומת הלב הציבורית.
כל חייל יודע שאסור להיחטף
אפשר לטעון שגנץ השתמש בסמכותו ובכלי התקשורת כדי להלין על כך שלא בהכרח יש לו די כדי כסף להתמודד עם כל האיומים. הוא השיג את מה שרצה ויתרה מזאת, היה זה מהלך של תיאום ציפיות עם הקברניטים ועם הציבור. אם מחר תפרוץ מלחמה, ואם אחד מהתרחישים שהוא העלה אכן יתממש, יוכל גנץ להגיד "אמרתי לכם".
מנגד, לאחר הנאום טענו בכירים במערכת הביטחון כי האופן שבו התבטא גנץ לא תואם את אישיותו הנוחה, את הקו שבו בחר ללכת במשך שנים תוך ניסיונות להימנע מדמגוגיה. הרי איש לא מצפה שבנאום אחד הוא ישנה את היחסים המתוחים בין משרד האוצר למשרד הביטחון. שר האוצר יאיר לפיד נחוש לקצץ מהותית בתקציב הביטחון, ונדרש כאן מאמץ מחושב ורחב יותר מאשר נאום בלהות.
לפני כשבועיים, במהלך סמינר ביטחוני בגיאורגיה, ניהלתי שיחה מרתקת עם עורכת דין מסוריה המתמחה בזכויות אדם. היא נמלטה מציפורני המשטר הסורי ברגע האחרון, לאחר שהנודע כי היא הצטרפה לצבא הסורי החופשי. המסר שלה לכלי התקשורת ולמנהיגים במערב היה חד וחלק: "תפסיקו לעסוק בתיאור המלחמה בסוריה תתחילו לכתוב על המהלכים שיביאו לסיומה". להבדיל אלף אלפי הבדלות, מצופה היה מהרמטכ"ל לא להטיל אימה ולעורר תמיהה, לא רק במערכת הביטחון אלא גם בקרב האזרחים. מנהיג צריך תמיד לזכור שהוא אחראי לא רק לדבריו אלא גם לפרשנויות שדבריו עשויים לקבל, בייחוד בדרגי שטח.
הנתונים שנאספו במערכת הביטחון על הכוונות לחטוף חיילים מצביעים על מגמת עלייה משמעותית. במחצית הראשונה של שנת 2013 סוכלו 38 ניסיונות לחטוף חיילים על ידי ארגוני הטרור השונים. נתון זה עולה על מספר הניסיונות לחטוף חיילים במהלך כל שנת 2012. חטיפת מפקד גדוד תיתכן באופן תיאורטי, אבל המרחק בין התיאוריה למציאות רב ביותר. המודעות בצה"ל לסכנת החטיפות וההיערכות אליה בכל תרחיש השתפרה באופן משמעותי. כמו כן, אין כיום התרעה שכזו - כפי שהרמטכ"ל בעצמו הדגיש.
ביחידות המתמרנות בצה"ל, ובמיוחד בחטיבות החי"ר, מתאמצים מאוד להטמיע את ההבנה כי לחייל אסור להיחטף בשום פנים ואופן, גם לא בזמן אימון, וכי עליו לעשות הכול כדי למנוע זאת. מפקד הגיס הצפוני, האלוף נועם תיבון, שערך את התחקיר על נסיבות חטיפת גלעד שליט מדבר על כך בכל מפגש שלו עם לוחמים. תיבון מציין בפניהם כי שליט לא עשה מאומה כדי למנוע את החטיפה.
לאחר שמנה כמה וכמה תרחישי קיצון, אמר גנץ ביום שלישי האחרון: "אני מספר לכם על יום לחימה של רמטכ"ל העתיד, אבל בעצם, זה יכול להיות הבוקר שאליו אתעורר אני בעצמי כרמטכ"ל כבר מחר". יש מי שטוען כי בנאום זה, פגע הרמטכ"ל במאמץ לפתח בצה"ל את התודעה שאין להשלים עם חטיפת חייל.
כדי שלא יהיה ספק שנאומו מכוון גם לשר האוצר ולפקידות הבכירה, הוסיף הרמטכ"ל לקראת תום נאומו כי "תקציב הביטחון המקוצץ שהשית עלינו גזרות כמותן טרם ידענו, האיץ את קצב ההשתנות וחייב אותנו לקחת סיכונים שקיוויתי שנוכל לנהל בצורה שקולה יותר. לאור המסגרת התקציבית שסוכמה, עלינו לפעול מהר משצפינו. אך עדיין, מציאות שכזו מחייבת אותנו לקשור את ביטחוננו במשאבים ראויים". לאחר מכן כנראה חש גנץ שעליו לתת משנה תוקף לדבריו ולכן כנראה הוא הוסיף: "אני חושב שלא דיברתי על תרחיש דמיוני, גם אם חלקים ממנו נשמעו כלקוחים מסרט פעולה".
דילמת ערכות המגן
ברגע של אתנחתא, בחר שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, לשתף ברחשי לבו את ראש אגף המודיעין האלוף אביב כוכבי ואת ראש חטיבת המחקר תת-אלוף איתי ברון. "אני לא מקנא בכם לרגע", אמר לקצינים הבכירים. "כשנכנסתי לתפקיד ראש אמ"ן בשנת 1995, קיבלתי מקודמי בתפקיד את התיקים של חוסני מובארק, סדאם חוסיין, המלך חוסיין, חאפז אל-אסד ויאסר ערפאת וכשסיימתי את התפקיד ב-1998 העברתי למחליפי את אותם התיקים, אולי קצת יותר עבים. לכם יש את מורסי שעלה וירד. פתאום את עדלי מנסור, וגנרל אפור כמו א-סיסי שהופך לשחקן מפתח בזירה, גורמי אופוזיציה בסוריה שמתחלפים כל כמה חודשים, וראשי ארגוני טרור בסיני, בעזה ובלבנון שקמים כל יום ומשנים צורה. שלא לדבר על מה שקורה באיראן. זה אתגר מודיעיני מסוג אחר. ומי שלא שואל את עצמו כל יום מה השתנה פשוט נופל והופך לא רלוונטי".
המודיעין, שעליו נשענות יכולות קריטיות של צה"ל, הוא רק מחצית מהתמונה. על החצי הנוסף אחראים הקברניטים. דוגמה ממשית לכך היא ההחלטה לנהוג באיפוק למרות הביקורת הציבורית החריפה בסוגיית ערכות המגן. בחודשים האחרונים, בצל הבהלה מהנשק הכימי בסוריה, קרא הציבור להגביר את קצב ייצור ערכות המגן ולהרחיב את היקף החלוקה. כניעה לביקורת הייתה משדרת לעולם כי ישראל הולכת למלחמה וההשלכות היו מכניסות לסחרור לא רק את ישראל אלא את כל החלקים שעדיין נותרו יציבים במזרח התיכון.
האיזון המשמעותי, כך טוען בכיר במערכת הביטחון, הוא לצפות פני עתיד ולהיערך אליו, לזהות את הפוטנציאל הטכנולוגי ולהשקיע בו. פקידי האוצר מפנים אצבע מאשימה לעבר בכירי משרד הביטחון ושואלים: "איך זה שירדתם בטנקים ועדיין אתם צריכים תקציב גדול?". אחד מבכירי המערכת השיב להם בתמיהה: "פשוט מאוד. אני מסתכל כמה עלה המודיעין לפני כעשרים שנה ואני מגלה שזה היה בערך 900 מיליון שקל לשנה. כיום לאמ"ן יש יותר מפי שניים תקציב וזה לא מספיק. למה? כי בעבר היה המודיעין צריך לעקוב אחרי טלפונים נייחים ומכשירי קשר והיום הוא אמור לעקוב אחרי מגוון של אמצעי תקשורת שהולכים ומשתכללים ככל שחולף הזמן ובתדירות גבוהה. ומה עם הסייבר? זה מאתגר אותך כאיום אבל זה גם נותן לך הזדמנות לעסוק בתחומים חדשים וזה אומר השקעה שעולה כסף. לא תשקיע עכשיו כסף לא תהיה לך. יכולת בעתיד. אתה רוצה את ההגנה אקטיבית? זה עולה כסף. בעבר לא היינו צריכים כיפת ברזל, חץ ושרביט קסמים, אבל זו השקעה".
בשיחות סגורות קבע שר הביטחון משה בוגי יעלון כמה תחומים כ"פרחים מוגנים": מודיעין, תקשוב, מחקר ופיתוח ואש מדויקת בדגש על חיל האוויר. כדי לנסח את מטרותיו במאבק מול האוצר על הקיצוץ הוא נוהג להשתמש בקביעות באותו האמירה: "אם אתה משעבד את העתיד למען ההווה אתה עלול ללכת לאיבוד".
מה שברור כעת הוא כי הקרב הגדול בין הביטחון לאוצר על התוספות התקציביות להן התחייב שר האוצר יאיר לפיד רק החל.