מי שרוצה לעזוב - שילך. אני באמת ובתמים מאמין שמי שרוצה להמשיך את חייו בחו"ל ומקבל על הדרך הצעה טובה יותר מזו שהוא יכול להשיג בארץ, שייקח מונית לנתב"ג ויעלה על מטוס. העולם פתוח וגדול, ישראל משופעת באזרחים ובאנשים מוכשרים שנשארים. הירידה מהארץ הצטמצמה בשנים האחרונות. אנחנו כבר מזמן לא היישוב העברי הדל מתקופת הצנע, אלא נמצאים בתל"ג לנפש של המדינות העשירות בתבל. לתפיסתי, מי שרע לו פה ומעוניין - יכול לקחת את המיטלטלין ולטוס לאן שהוא רוצה.
אבל, ויש כמובן אבל. שזה לא יהיה על חשבוננו. וחלק קטן ממי שיורדים מהארץ נוטים לעשות זאת על חשבוננו - פעמיים. פעם ראשונה הם יוצאים בקמפיין מקומי של יללות ונהי, למה לא סידרנו להם ג'וב איפה שהוא, יוקר המחיה וכו'. קמפיין שנועד לגרום לכולנו להרגיש רע. צביעות מיותרת. הרמתם ידיים מניסיונותיכם להצליח כאן? אוקיי. אני לא שופט אתכם, אל תשפטו אותי. באמת שלא קל כאן, אני יודע. האתגרים רבים. הסביבה מאתגרת. ממשלה לוחצת - מדינה נלחצת. אבל מה הטעם בקמפיין מתוקשר?
פעם שנייה זה על חשבוננו בדרך של סבסוד הטבות החזרתם של היורדים ארצה. מי שרוצה לחזור - שיחזור. לא צריך לסבסד. חוק תושב חוזר מציע היום רשימת הטבות ארוכה מהמשרד לקליטת העלייה. החוק הזה מסובסד על ידי משלמי המסים שחיים כאן. למה לתת מתנה למי שהלך לחו"ל כדי שיחזור? המתנות האלה הן על חשבון משלם המסים והן לא ראויות. אם כבר הטבות במס - צריך לתת לתושבים שנשארים כאן, או לעולים חדשים שרוצים להגיע ולהשתקע בארץ.
אני לא חושב שצריך לקרוא ליורדים בכינויי גנאי. בוודאי לא צריך לעשות להם חשבון. הנה, בדיוק אתמול זכה בפרס נובל מישהו שנולד וגדל בארץ, פרופ' מיכאל לויט. הוא לא קיבל קביעות באקדמיה בשנות ה?60, המשיך לארה"ב והפך לחתן פרס נובל. שמעתי כבר אמש את אלה שטענו שאם היינו נלחמים עליו במועד, היה לנו נובל ישראלי נוסף.
אבל אם היה נשאר בארץ, והיינו נלחמים עליו בתקציבים נוספים לאקדמיה, והוא היה נאלץ להמשיך במלחמת ההישרדות המקומית, מי ערב לכך שהיה מגיע לנובל? אולי הכסף סתם היה מתבזבז, כמו הכסף שאנחנו שופכים על צדדים אחרים במערכת החינוך?
מדינת ישראל היא מדינה קטנה. היא מוגבלת ביכולת שלה להציע מקומות עבודה. אם כבר, היא לוקה בסבסוד יתר של האקדמיה. יש אינפלציה בבוגרי תארים מתקדמים שנובעת מהעלות הנמוכה מאוד של השגת תארים בישראל. שנה של פעוטון פרטי לתינוק עולה כמו תואר באוניברסיטה. מי שרוצה לעזוב, שילך. מי שרוצה לחזור - שיבוא. בלי סבסוד לשום כיוון טיסה.