בנאום ראש הממשלה בנימין נתניהו שלשום (ראשון) באוניברסיטת בר?אילן זיהיתי הבהרות והארות חשובות לנאומו הקודם באותה מסגרת, נאום שזכה לתואר "שתי מדינות לשני עמים". נאום בר?אילן 2 היה גם המשך מובהק לדברים שנשא נתניהו ימים קודם לכן בעצרת האו"ם. המסר בעצרת נועד להזהיר את מדינות העולם שלא להיכנס מתוך תמימות ורפיון אל המלכודת האיראנית בעניין הגרעין. בנאום בר?אילן 2 קרא ראש הממשלה לאזרחי ישראל שלא להיתפס לאשליה מסוכנת של שלום עכשיו, שכבר יותר מ?20 שנה מנסים להוליך בה שולל מדינה שלמה.
האירועים במזרח התיכון החדש?ישן, הכוללים הפיכות, מלחמות אזרחים, אלימות משתוללת והתחמשות מסוכנת, מחייבים ליבון ושינון של אמיתות בסיסיות המצויות בלב הסכסוך הישראלי?פלסטיני. אלו אמיתות שפוליטיקאים חסרי אחריות, אנשי רוח הוזים, היסטוריונים חדשים ותועמלני תקשורת מסתירים מאזרחי ישראל. אמיתות שברוב שנים עורפלו, מוסכו בעשן ופגעו בכושר העמידה של החברה הישראלית.
ראש הממשלה הבהיר בנאומו כי הסכסוך בין היהודים לפלסטינים לא התחיל בה' באייר תש"ח ולא ביום השביעי שלאחר מלחמת ששת הימים. יהודה, שומרון וירושלים לא מצויות בלב הסכסוך. הטענה כי שחרור שטחי המולדת (הכיבוש בלשונם) הוליד את הסכסוך היא טענה שקרית מבית המדרש המופרך של השמאל הישראלי. השאהידים, הסלפים, ציידי הילדות של היום, הם ממשיכי דרכם של הפורעים ביפו, בצפת ובחברון שהחלו במסע דמים, שנים לפני הקמת המדינה ומלחמת ששת הימים.
עובדת יסוד היסטורית היא שהערבים אינם מוכנים להשלים עם היותה של ישראל מדינת הלאום היחידה של העם היהודי. הערבים מעולם לא השלימו עם חזרתה של היהדות הביתה. ברגב האדמה הראשון שנחרש בשדות המולדת על ידי היהודים יש לראות את תחילת מסע הקטל והשנאה מצידם. חניתה, ראש פינה וקיבוצי העמק היו על כוונת הרובים והסכינים שלהם שנים רבות לפני פסגות, קדומים ובית אל.
ראש הממשלה הזכיר בנאומו את שיתוף הפעולה של המופתי חוסייני עם המשטר הנאצי בתקווה משותפת להגשים את הפתרון הסופי של יהודי אירופה. המופתי, חביבם האוריינטלי של היטלר ואייכמן, נערץ גם היום על הפלסטינים ומוכר כאחד מאבות הלאומיות המזויפת שלהם. צריך מידה רבה של ציניות וזדון לטעון כאילו הנכבה הפלשתינית היא תוצאה של שואת יהודי אירופה. הנכבה הפלשתינית היא תוצאה של שנאתם, עיקשותם ותקוותם להשמדת היהודים, תקווה שנכזבה.
המשא ומתן המתנהל עם הפלשתינים נדון לכישלון כל עוד הנהגת הפלשתינים בעזה, ביהודה ובשומרון לא מוכנה להכיר בישראל כמדינה יהודית. אזרחי ישראל חפצים בשלום, אך אינם מוכנים להתאבדות לאומית בשם דברי כזב, חיוכים חורשי רעה ואשליות. 2,000 שנות גלות הספיקו ליהודים כדי לאבד את התמימות הקיומית. אין כל טעם והיגיון לדבר על שתי מדינות לשני עמים, צריך להתחיל קודם כל במדינה אחת לעם אחד. אסור להתייאש מהתקווה לשלום, אך התקווה לחיים חייבת להיות חזקה יותר. ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום. קודם עוז ורק אחר כך שלום.