שבוע אחרי נאומו של נתניהו באו"ם, אפשר לומר שהאפקט המיידי שלו היה בכך שבעקבותיו הועם זוהרם של נאום רוחאני ושל ההתמוגגות התקשורתית שנלוותה אליו. אך חשוב מכך לא פחות יהיה האפקט לטווח ארוך - האם יחזיר נאום נתניהו את הדיון בגרעין האיראני אל קרקע המציאות?
נקודת אור בנוגע לשאלה זו אפשר למצוא דווקא במאמר המערכת הביקורתי על נאום נתניהו שהתפרסם למחרת ב"ניו יורק טיימס", ושהגדיר אותו כ"תוקפני" והלין על כך שהטיל ספק בסיכויי המהלכים הדיפלומטיים של ארה"ב. דוברים ישראלים מתחו, ובצדק, ביקורת על המאמר, אך לא ציינו שהוא גם קבע באופן מפורש שלנתניהו יש אכן סיבות טובות להיות ספקן בנוגע לכוונותיה של איראן, וכי זו רימתה את העולם בדבר תוכניותיה הגרעיניות. העיתון גם ממליץ שארה"ב תמשיך לשתף פעולה עם ישראל בעניין הנשק הגרעיני.
מדאיג יותר היה דווקא מאמרו של הפרשן הדיפלומטי הבכיר של ה"וושינגטון פוסט", דיוויד איגניישס, שקשר כתרים למדיניות החוץ של הנשיא אובאמה - הוא הישווה את ההצלחה שזו נחלה, לדעתו, בעניין סוריה ואת פריצת הדרך, כביכול, ביצירת מערכת יחסים חיובית חדשה עם טהרן, ליוזמה של הנשיא ניקסון בעניין סין ולניצחונו של הנשיא רייגן במלחמה הקרה. הגם שאינו מזכיר את נאום נתניהו, הרוח המפעמת במאמרו היא ש"עלינו על דרך חדשה בעניין איראן ואל לאיש להורידנו ממנה".
לפוצץ את בלוני האשליה
המאבק במגמות המדאיגות שהסתמנו בנושא האיראני אמנם רק בראשיתו, אך הוא אינו נטול סיכויים; לא רק שהקונגרס האמריקני מאוחד ונחוש להמשיך בסנקציות (ואף להחריפן) ובמהלכים אחרים כדי לחסום את החתירה האיראנית לפצצה, אלא שגם בממשל יש התבטאויות המעידות כי הוא חושש פן תוכיח המציאות בעתיד שטעה.
כך ראינו את מזכיר המדינה קרי ואת מזכיר ההגנה הייגל יוצאים מכליהם כדי להבהיר שמהלכיה של ארה"ב כלפי איראן לא יתבססו על אמון עיוור, אלא רק על "ודאות שתבטיח לכולנו שאנחנו יודעים בדיוק מה שקורה". יש אפילו מי שסבורים שנתניהו תיאם את תוכן נאומו באו"ם עם הנשיא אובאמה, וכי הדברים הברורים והנחרצים על אפשרות האופציה הצבאית הישראלית נאמרו כדי לחזק את יד האמריקנים במשא ומתן הדיפלומטי.
ישראל צריכה להמשיך בקו שנתניהו היתווה בנאומו: לפוצץ את בלוני האשליה וההונאה, לסמן במדויק אבני דרך לסיכול ההתגרענות האיראנית ולהדגיש את האחריות שיש לאמריקנים ולעולם הנאור כולו בהקשר זה. ישראל אינה מתנגדת למהלכים דיפלומטיים, אך היא מתריעה שהניסיון הכושל עם צפון קוריאה, שהגיעה לפצצה תחת המטרייה של תהליך דיפלומטי, לא יחזור. למרבה הצער, הרמזים שאמריקה ואירופה תהיינה מוכנות לאפשר לאיראן העשרת אורניום "לצורכי שלום" אינם מבשרים טובות, שכן הקו להעשרה לצורכי מלחמה יכול להיחצות בלי שמישהו יבחין בכך.
הנאום של נתניהו באו"ם הוא המשך המערכה הקשה אך המוצלחת ורבת השנים להעלאת האיום הגרעיני האיראני לראש המודעות ולהקמת חומה בצורה נגדו. אבל המערכה עכשיו קשה עוד יותר - להבטיח שהחומה לא תיפרץ בגלל רוח נכאים שפשתה במופקדים עליה.