היה אפשר לקוות כי טיפולו הקלוקל והרה האסון של אובאמה במשברים האחרונים במזרח התיכון ילמד אותו לקח כלשהו. למרבה הצער, נאומו בפני העצרת הכללית של האו"ם בשבוע שעבר הוכיח אחרת.
הגחמה שלפיה היציבות של האזור כולו מונחת על פתרון הסכסוך הישראלי?פלשתיני היא מגוחכת. לעימות שלנו אין כל השפעה על נקודות הלחץ המורכבות והבעייתיות הרבה יותר הסובבות אותנו. הטלת האחריות ליציבות האזורית על ישראל תוך כדי כל הכאוס הזה היא קריאה מוטעית וחמורה של המציאות.
בקישור זה שעשה אובאמה, ושעליו חזר שוב בנאומו, הוא סימן כי ארה"ב מצפה מישראל לבצע ויתורים כלפי הפלשתינים בתמורה לצעדי מנע שתנקוט נגד האיראנים. הוא אותת שהוא ממשיך לנקוט גישה של מידה?כנגד?מידה גם לאחר שרה"מ בנימין נתניהו עשה שמיניות באוויר כדי לרצות את אובאמה, בכמה מהלכים: פרסום התנצלות בפני ארדואן על הרג הטרוריסטים הטורקים שביקשו להפר את הסגר הנשק הימי על עזה; שחרור מחבלים פלשתינים, רבים מהם רוצחים אכזרים; ועידוד השדולה הישראלית באמריקה, איפא"ק, לתמוך בנשיא בנושא הסורי - מהלך שחזר אליו כבומרנג כאשר אובאמה גימגם, ולאחר מכן השיג את בקשתו לתמיכה מהקונגרס. למרות זאת, אובאמה שוב זנח את נתניהו לאנחות.
אובאמה ממשיך להפגין את חוסר מסוגלותו להתמודד עם הא?סימטריות שבקונפליקט שלנו. בנאומו, הוא החמיא לשני הצדדים על כך ש"הפגינו כוונה לקחת סיכונים פוליטיים משמעותיים". האם הוא באמת מאמין כי שחרור רוצחים הוא סיכון פוליטי שווה ערך להסכמה הפלשתינית להשתתף במשא ומתן? אובאמה הכריז בפזיזות כי "על ידידותיה של ישראל - וארה"ב ביניהן - להכיר בכך שביטחונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית תלוי במדינה הפלשתינית", ובכך התעלם מההסתה לאלימות שהפלשתינים ממשיכים לקדם ומהסכנות הצפויות לישראל כאשר פלשתין תהפוך למדינה כושלת.
אובאמה נותר מנותק
מאכזבת מכל היתה עתירתו המחודשת והנואשת של אובאמה כלפי האיראנים, כאשר התחנן בפניהם להשתתף בדיאלוג. נהיר כי הנשיא האיראני רוחאני אינו מנהיג שעימו אפשר לקיים דיאלוג. מתקפת הקסם הצינית שלו, שבה התייחס לשימוש בנשק גרעיני כפשע נגד האנושות ודרש מישראל לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני עם מדינות "נאורות" נוספות דוגמת עיראק, סוריה ולוב, היא הוכחה מוחצת לכך. בעוד אובאמה מחזר אחרי איראן הוא דוחה בבוז את ישראל, הדמוקרטיה ובעלת בריתה האמיתית היחידה של ארה"ב במזרח התיכון. הוא מותיר לנתניהו את המשימות הבלתי אפשריות של קידום הסקפטיות בנוגע לטקטיקות של רוחאני, עתירה בפני העולם למניעת השגת מטרותיהם הגרעיניות של האיראנים, ודרישת שקיפות מלאה אם יושג הסכם. אובאמה מאלץ את נתניהו לפעול לבדו בשכנוע אחרים במציאות אובייקטיבית ובצורך בדרישות ביטחון מינימליות, בעוד הוא ללא ספק יתאר אותו כמחריב שמחות כדי להצדיק את חוסר פעולתו הבלתי מוצדקת נגד איראן.
ידי ישראל כבולות, אך עלינו להמשיך להפגין את הכרת תודתנו כלפי התמיכה של ארה"ב. אובאמה נותר מנותק מהמהומות בסוריה ובמצרים, מתמרן באופן מניפולטיבי את נושא הגרעין האיראני וממשיך להיות עיוור למכשולים האמיתיים בפני השלום, אך הפתרון הטוב ביותר בעבורנו הוא להסביר את עמדותינו מעמדה של כוח ואחדות, בעוד אנו נזהרים לא להרחיק עצמנו ממעצמת?העל האמריקנית.