אחת לכמה שנים, כמו בריטואל קבוע, מתעורר דיון ציבורי בנוגע לסוגיית הירידה מהארץ. אלא שהפעם מדובר בירידה של צעירים חסרי מנוח הנוטשים את המולדת לחפש להם בורות נשברים בברלין, בקליפורניה ובלונדון. צעירים שלמדו במערכת החינוך שלנו, שירתו בצבא, השיגו תארים אקדמיים במוסדות להשכלה גבוהה - ועזבו. אין מדובר בנפולת נמושות אלא באנשים טובים שהג'י.פי.אס הלאומי שלהם התקלקל בלי שהרגישו. במקום לתקן מסלול, הוא הוביל אותם אל מחוץ למולדת.
במאה ה?21 זכותו של כל אדם לבחור את המקום שבו הוא חפץ לראות את מרכז חייו. השערים בין המדינות נפתחים, האינטרנט צימצם את העולם ובעלי כישרון ישראלים הפכו להיות מצרך מבוקש. אשר על כן, אין צורך לעטוף את הירידה מישראל בצידוקי סרק מתנצלים בדבר יוקר המחיה או בקושי לרכוש דירה. עובדה היא שיוקר החיים בישראל משפיע על רוב התושבים, ועם זאת, מספר היורדים בכל שנה קטן וזניח. אזרחי המדינה אוהבים את המולדת שלהם, רואים בה את ביתם ואינם ממירים עצמאות בהקמת גלות חדשה, דוברת גרמנית, ליד שער ברנדנבורג.
אין ספק שהחיים בישראל אינם קלים. שנים רבות האזרחים כאן אוחזים ביד אחת בחרב ובשנייה בונים מדינה שהיא מושא קנאתם של לאומים רבים. בתוך המלחמות וביניהן הגיעה ישראל להישגים בלתי רגילים בכל תחום - במדע, בתעשייה ובחינוך. למרות הליקויים יש בישראל מערכות רפואה מתקדמות ומוסדות חשובים להשכלה גבוהה, וישראל מוכרת כמרכז הסטארט?אפ העולמי. מספר הפטנטים שנרשמים בכל שנה בישראל מדהים לפי כל קנה מידה.
אסור להתחמק משאלות קשות
בעיניי, המניע העיקרי לירידה מהארץ אינו כלכלי אלא חינוכי. במדינת ישראל גדל דור ואולי כבר שניים שהחיבור שלהם לארץ הוא אינסטרומנטלי בלבד. דור חסר שורשים אמיתיים, שאין לו כל בעיה לארוז במזוודה כמה חפצים אישיים ולצאת למסע נדודים. דור שיש לו שורשי אוויר במקום שורשים בקרקע. דור שחונך להאמין כי שטחי המולדת ההיסטורית הם קלפי מיקוח במשא ומתן, ושטעם החיים הוא הגשמה עצמית והישגיות חומרית.
אלפיים שנה חלמו והתפללו יהודים לשוב הביתה. כיסופים של אימהות יהודיות התגשמו בדורנו. ראינו עין בעין את שיבת ציון. חלום עתיק הפך למציאות ומדבר צחיח היה לגן פורח. מחיר החירות היה כבד. רבים מאוד שילמו בחייהם כדי שמדינת ישראל תוכל להתקיים מול איומים בלתי פוסקים. קורבנם לבטח לא היה לשווא. גם אם יש כאלה שמוותרים בקלות על הזכות לחיות במולדת. אנחנו נמשיך, נישאר ונבנה את הארץ כדי שלנכדיהם של היורדים יהיה לאן לחזור כשיחפשו את השורשים היהודיים שלהם.
הדרך היחידה להתמודד עם הירידה מהארץ היא חינוך לאהבת העם והארץ, לימודי תנ"ך, שינון המורשת היהודית וצעידה בשביליה של המולדת. על בתי הספר לחנך את הצעירים לערכים ציוניים, להתעמת עם מציאות מורכבת ולא להתחמק משאלות קשות. וכמו כן להקנות גאווה על היותנו בנות ובנים לעם עתיק שעיצב במידה רבה את פני האנושות ובעיקר לזכור ולהאמין כי אין עתיד למי שמשכיח את עברו שלו.