ניצחון בשטח, מפלה בתעמולה

כאילו בולמוס הפרסומים במלאות 40 שנים למלחמת יום הכיפורים לא סיפק את יצר ההלקאה העצמית של האומה בעת הצום, הבוקר חוזרים לעסוק בהיסטוריה כאילו היתה עכשווית לרגל יום הולדתה לפי התאריך הכללי. עתה עומד במרכז הגילויים סיפור שראה אור בהזדמנויות שונות, שלפיו ביקש משה דיין לחמש טילים ישראליים בראשי חץ גרעיניים.

המידע על עמדת דיין התפרסם כבר לפני שנים. עתה הועמקה מידת אמינותו בעדות של אחד מעוזריו, השר ישראל גלילי, שידע לומר כי שר הביטחון דאז הזמין לישיבת הקבינט את ראש הוועדה לאנרגיה גרעינית דאז שלהבת פראייר. מה חדש?

הגירסה החדשה מקלה במשהו על התנהלותו של דיין, מפני שנאמר בה כי הוא ביקש לחמש את הטילים לא כדי להשתמש בנשק גרעיני אלא רק כדי להרתיע את צבאות מצרים וסוריה מלהמשיך בהתקדמותם. בדיעבד, הוכח כי חרדתו של דיין היתה מוטעית. צה"ל התעשת והעניק לישראל את המזהיר שבניצחונותיו, וסיים את המלחמה 101 קילומטרים מקהיר. אבל מבחינה פסיכולוגית ותעמולתית הוא נתפס כמובס לעומת המצרים שחגגו בהפרזה את הישגם היחסי.

הצעת דיין משקפת היטב את אישיותו שידעה מערבולות ותנודות מהירות בין אופטימיות נוצצת לבין ייאוש ומרה שחורה. לנוכח כישלון צה"ל לחזות את המלחמה ולהיערך לקראתה, הוא נתפס לרגע קשה, והעלה הצעה שמידת סבירותה היא עניין למחלוקת. ראוי לזכור כי היא עולה בקנה אחד עם הצעה המיוחסת שש שנים קודם לשותפו הפוליטי שמעון פרס.

לפי אותה ידיעה - בעוד האומה ממתינה באווירה דיכאונית למלחמת ששת הימים - הציע פרס לפוצץ במעבה האדמה מתקן גרעיני, וזה נועד להרתיע את גמאל עבד אל?נאצר מלצאת למלחמה כפי שעשה בסוגרו את מיצרי טיראן ובגרשו את משקיפי האו"ם מסיני (סיומו של אותו עניין בפרשה הנושאת את שמו של יצחק יעקב - יצה - שרצה לפרסם תכנים בעניין זה אשר גרמו להעמדתו לדין).

לכל מי שעסקו בעניין היה מניע סביר. בלשכת גלילי רצו לפגוע בזכרו של דיין, שלא סלחו לו כי ב?1967 דחק את יגאל אלון מלהתמנות לשד הביטחון ובא במקומו; צבי זמיר מהמוסד ואלי זעירא מהמודיעין בצה"ל יופיעו היום יחד במכון ללימודי ביטחון לאומי לאחר איבה צורבת בעקבות ראיונות שהעניקו לי ב?2004, פרשה שקידמה את טירוף המערכות שבחשיפת המרגל המצרי בשירות ישראל אשרף מרואן; וכיום מי שנותר בחיים מתפאר בספר ובסימפוזיון ובעדויות ובתצהירים כהזדמנות אחרונה להיראות נאה כהערת שוליים בהיסטוריה.

הכל, כאמור, סביר. לבד מהמחיר - ששוב ניבע סדק בחומת ההגנה על העמימות של הכור בדימונה בעידן שבו הוא נתון ללחץ מדיני איראני?מצרי?רוסי. כל מהלך כזה מחליש את ההבנה שהשיגה גולדה מאיר עם הנרי קיסינג'ר ב?1969 להניח לכור בדימונה להישאר בצל. נותרה רק הנחמה שהיום תחל הרגיעה עד לשנת היובל למלחמה.