למה ארצות הברית הולכת ונחלשת?

נשיא ארצות הברית ברק אובמה משלים בקרוב חמש שנות כהונה. למרות זאת, הוא עדיין לא גיבש אסטרטגיה כוללת (Grand Strategy) משלו בניהול יחסי החוץ של ארצות הברית. זהו חריג. מאז מלחמת העולם השנייה, רוב הנשיאים האמריקנים גיבשו אסטרטגיה כוללת - תפיסת יסוד לפיה הם ניהלו את יחסי החוץ של ארה"ב בתקופת שלטונם.

על פי התפיסה המקובלת בארה"ב, אסטרטגיה כוללת הינה בסיס יעיל לניהול האינטרסים של הלאומיים. אסטרטגיה כוללת הינה הצהרה על האינטרסים המרכזיים של מעצמת העל, והאמצעים והתוכניות הנדרשים להשגתם או לשמירה עליהם. הממשלים בעשרות השנים האחרונות לא פרסמו תמיד את האסטרטגיה הכוללת שלהם באופן מפורט, אבל על פי רוב הם הצהירו על עקרונותיה או שהיא "דלפה" לציבור.

נכון שגם כשהייתה אסטרטגיה אמריקאית כוללת ומגובשת, נשיאי ארה"ב לא תמיד פעלו לפיה. לעתים, הנסיבות הפוליטיות או המדיניות הכתיבו אחרת. גם כשפעלו לפיה, לא תמיד זה עבד. לפעמים ההיצמדות לאסטרטגיה כוללת הביאה לעיוורון ואפילו לאסון. אבל קיומה של אסטרטגיה כוללת איפשר לנשיאים ומובילי המדיניות האמריקנית לדורותיהם ליצור מסגרת ברורה יחסית למדיניות האמריקאית, הכוללת יעדים, מסגרת פעולה וקווים אדומים.

עד תום המלחמה הקרה ונפילת ברית המועצות, היה קל יותר למעצבי המדיניות בארה"ב לגבש אסטרטגיה כוללת. העולם נחלק באופן ברור לטובים ורעים. הרוסים והקומוניסטים ברחבי העולם היו האויב, וארה"ב ובעלות בריתה ניסו להציל את שאר העולם מנפילה ברשתו של אויב זה. בשם המאבק בקומוניזם, ארה"ב ניהלה מול רוסיה מרוץ חימוש גרעיני ו"מלחמה קרה" וכמה מלחמות קונבנציונאליות ורוויות דם אמריקאי ודמם של עמים אחרים באמריקה הלטינית ובעיקר במזרח אסיה.

בהכללה רחבה מאוד, מתוארת האסטרטגיה הכוללת האמריקאית כלפי הרוסים כאסטרטגיה של הכלה (containment), שבמסגרתה עשו האמריקנים הכול כדי למנוע עימות חזיתי מול ברית המועצות, ולצד זה גם למנוע מהרוסים להשיג הישגים בזירות אחרות בעולם ולכבוש לעצמם שטחי השפעה. נפילת הגוש הסובייטי נתפסת על ידי חלק מהחוקרים של מדיניות החוץ האמריקנית כהוכחה להצלחת האסטרטגיה הכוללת של הכלה.

גם עם תום המלחמה הקרה, ורגע לפני "סוף ההיסטוריה" שבמבט לאחור רק ממשיכה לחזור על עצמה, נשיאי ארה"ב, בוש האב, קלינטון ובוש הבן גיבשו אסטרטגיה כוללת. היא כבר הייתה ברורה פחות, ובמקרים רבים יותר לא יושמה, אבל גם בממשלים אלו היה ניסיון לכונן תפיסה כוללת של מהו "הסדר העולמי" הרצוי ולכפות אותו על מדינות סוררות, גם בכוח, כשיש בכך צורך.

עם כניסתו של ברק אובמה לבית הלבן, ההצהרות המרכזיות שלו שעסקו במדיניות החוץ נגעו לנסיגתה של ארה"ב ממעורבות בעיראק ובאפגניסטן. זאת לצד, היה ניסיון לשנות את הסנטימנט השלילי כלפי ארה"ב בעולם הערבי, בנאום קהיר, וניסיון לעצב מאזן אסטרטגי נוח יותר לארה"ב מול סין. גם עקרונות אסטרטגיים אלו, קרעי התייחסות למכלול היחסים של האינטרסים של ארה"ב בעולם, נכשלו. עיראק של אחרי נטישת הצבא האמריקאי ממשיכה לדמם. בפקיסטן הטליבאן חוזר ומתחזק, ובעולם הערבי שולט כאוס רצחני והשנאה לארה"ב רק מתגברת. גם מול סין ארה"ב לא מצליחה לייצר את המאזן האסטרטגי הרצוי, ובעלות בריתה במזרח נאנקות תחת האמביציה הסינית הגוברת לשליטה והשפעה.

היעדרה של אסטרטגיה ברורה משליכה גם על ההתנהלות המגומגמת של הממשל האמריקני בחודשים האחרונים לנוכח המשברים בסוריה ובמצרים, ועכשיו גם מול איראן. למשל, ההתמהמהות והזגזוג של אובמה בשאלת התקיפה בסוריה שאיפשרה לרוסים לשלוף מהכובע את שפן פירוק הנשק הכימי, והתחושה בקרב בעלות בריתה של ארה"ב באזור שכבר אין על מי לסמוך בבית הלבן.

אמנם, גם קיומה של אסטרטגיה כוללת לא תמיד מוביל, כפי שכבר הוכח בעבר, להצלחות בזירת החוץ. לעתים ההיצמדות לאסטרטגיה כוללת הופכת לקונספציה שמעוורת את עיני המדינאים. יש שסבורים לכן, שאסטרטגיה כוללת, בעולם מורכב ורב-קוטבי כפי שהוא היום, אפילו אינה נחוצה. עם זאת, נראה כי אסטרטגיה כוללת בסיסית ועקרונית היא חיונית, כנקודת משען ומצפן לניהול מדיניות החוץ ויצירת מסגרת ל"סדר עולמי" רצוי.

כמו בכל מדינה, גם בארה"ב לנעשה בזירה הפנימית השפעה רבה על מדיניות החוץ. אבל כשמדובר בארה"ב, לזירה הפנימית יש השפעה על העולם כולו. נשיא אמריקאי ללא אסטרטגיה כוללת מובל בהכרח על ידי לחצים ואירועים בזירה הפנימית והחיצונית. במקום להוביל מהלכים הוא מגיב להם. כך הוא נדחק במקרים רבים לפינה ונאלץ לבצע פעולות או לוותר על ביצוע פעולות, מתוך אילוץ וללא שיוכל למצות את ההגנה על האינטרס האמריקני. כך הוא גם מגדיל את חוסר הוודאות באשר למדיניותו, ופוגע באפשרות להישען על ממשלו כבעל ברית יציב ומגבה.

בארה"ב ובעולם מתקיים ויכוח ער בשאלה האם ארה"ב נמצאת בסוף דרכה כמעצמת-על, ואנו כולנו צופים בתהליך התפוררותה וירידתה מהבמה. נראה שרק ההיסטוריה תכריע בשאלה זו. אבל אין כמעט ספק שארה"ב הולכת ונחלשת. דומה שהעדר אסטרטגיה הוא בין הגורמים המיידיים לתהליך זה או שהוא לפחות זרז של היחלשותה של ארה"ב בזירה העולמית.

תודתי לקרן תקווה, על ההזמנה להשתתף בחודש שעבר בסמינר בנושא American Grand Strategy.

ד"ר שוקי פרידמן הוא מרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס

לכל הטורים של שוקי פרידמן בוואלה! דעות

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il