פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      החיילת, הגופייה וחבר הכנסת גפני

      ח"כ איילת שקד רק ניסתה להתחמק ממלכודות בישיבת הוועדה לשוויון בנטל. לבסוף היא התייאשה כשחברי הכנסת החרדים הדגימו כיצד יש להתנהג כשחיילת נכנסת לחדר האוכל

      החיילת, הגופייה וחבר הכנסת גפני

      (צפו: ח"כים חרדים קושרים עצמם לדוכן הכנסת בדיון על גיוס חרדים, יולי השנה)

      פתאום, בלי התראה מוקדמת, קם ח"כ מאיר פרוש ממקומו. "ונאמר שהחיילים אוכלים בחדר האוכל ופתאום נכנסת חיילת", הוא רעם בקולו. "ואם יש שם חרדי שזה פוגע בכבודו. מה הוא יעשה? ילך ככה?". בשלב זה כיסה פרוש את עיניו על מנת להדגים לנוכחים המופתעים מהי מידת צניעות ראויה למראה חיילת שבאה לסעוד את פתה.

      דקות ספורות לפני כן ביקשה ח"כ איילת שקד להמחיש מהי לטעמה מידת התחשבות ראויה של חילונים ברגשות הדתיים. היא סיפרה על חברתה, שנשואה לאיש קבע וגרה בבסיס צה"ל. לאחרונה העירו לה על כך שיש בעיה עם כך שהיא יוצאת לריצה ברחבי הבסיס כשהיא לובשת גופייה. שקד בקושי הספיקה לסיים את המשפט ולומר שהחברה לא תרוץ עם גופייה ושהכול בסדר, כשחבר הכנסת משה גפני נכנס בדבריה בזעקות שבר. "זה לא יהיה", הוא קרא, "לא יהיה חרדי עם גופייה. גופייה ליד חרדי לא תהיה". שקד עוד ניסתה להסביר ולהרגיע, אבל בשלב מסוים התייאשה. גפני הביע את מחאתו ונרגע. עד הפעם הבאה.

      ח"כ מאיר פרוש אוזק את עצמו לדוכן המליאה בדיון לאישור חוק הגיוס (טלי מאייר )
      "מה יעשה חייל כאשר חיילת נכנסת לחדר האוכל? יכסה את עיניו?". פרוש כובל עצמו לדוכן הנואמים בכנסת במהלך דיון על חוק גיוס החרדים (צילום: טלי מאייר)

      כך נראתה השבוע ביום שני ישיבת הוועדה לשוויון בנטל. לא נכחו בה אורחים מיוחדים שהלהיטו את האווירה ולא התקיימו הצבעות דרמטיות. שקד, יו"ר הוועדה, ניסתה בסך הכל להתקדם בהליך הפרוצדוראלי של הקראת סעיפי החוק. ועדיין, הישיבה הזו דמתה לנסיעה ברכבת הרים. לצד דיונים מעמיקים ורציניים - על מעמד האישה וכבודה בצה"ל לדוגמא – היו בה רגעים שחלק מהנוכחים הגדירו כקרקס. החרדים, כרגיל, עשו הכול על מנת למשוך זמן, הצבא ניסה ללכת בין הטיפות וח"כ מוטי יוגב קרא לח"כ אלעזר שטרן שקרן בגלל ההתנתקות (!) וחטף ממנו תלונה לוועדת האתיקה.

      שקד ניסתה בכל כוחה לייצר אווירה עניינית ולדלג מעל למלכודות שטמנו לה. לפעמים זה הצליח לה, לפעמים פחות. בשלב מסוים ביקש – או שמא נטל לעצמו – גפני את רשות הדיבור. "יהיה שלב שבו נקום ונעזוב את הוועדה", הוא אמר. "התורה תמשיך, אתכם או בלעדיכם". זו לא היתה הפעם הראשונה שהאיומים הללו נשמעו מחברי הכנסת החרדים. וזו בדיוק הבעיה. ההשתתפות שלהם בוועדה חשובה, לא פחות מהחוק שעליו דנים. אבל עם כל הפעלולים הרטוריים והלהטוטים הפרלמנטריים שלהם, קשה לדעת מתי לקחת אותם ברצינות ומתי לעבור לסדר היום. חבל, כי בסוף הדרך יש בג"ץ שמחכה לתשובת הכנסת בעניין תפוח האדמה הלוהט שהוא הטיל לפתחה. והפיצוץ שעלול להיגרם מכך יפגע בכולם.

      כשבבני ברק אהבו את הצבא

      בפינת חדר דיוני הוועדה ישב אדם כבן 60, לבוש מכנסי בד וחולצת פולו בצבע ירוק בהיר. זקנו הקצר עשוי בקפידה וכיפה סרוגה בצבע שחור לראשו. לציבור הרחב הוא לא מוכר, אבל הנוכחים , מכל קצוות הקשת, הכירו אותו היטב. תא"ל גדי אגמון, נציג צה"ל בדיונים, שוחח אתו מחוץ לחדר הישיבות, ח"כ אלעזר שטרן ביקש להראות לו הודעה שקיבל במכשיר הטלפון שלו ואחד מחברי הכנסת החרדים ניגש לשאול מתי אפשר יהיה לאכול אתו צהריים. תכירו: דוד הגר, איש עסקים שבסיסו בלוס אנג'לס ("אבל נמצא בישראל חמישה חודשים בשנה") ובעיקר הפטרון של "נצח יהודה" - גדוד הנח"ל החרדי.

      "אני הגעתי בגלל שטרן", הוא מספר. "לפני שנים הוא אמר לי 'רוצה לראות דבר הזוי? בוא לבקעה'. היה שם תרגיל סיום של המחזור הראשון של הנח"ל החרדי, 30 בחורים. אחרי זה הוא צלצל אליי שיש בעיה ואין בית כנסת ואם אני מוכן לעזור. במקביל, אני אוהב לטייל בערבים בירושלים ורואה את הנוער שלא לומד. ובבוקר כשאני מטייל אני רואה את אותם בחורים מהלילה. ואז נפל לי האסימון שזה ווין-ווין סנריו. בחברה הישראלית הצבא זה ההפרדה בין החרדים לשאר. נודע לי שיש את עמותת הנח"ל החרדי (עמותה חרדית שהקימה את הנח"ל החרדי יחד עם משרד הביטחון - ל.מ), ואני אומר לעצמי זה פרויקט שאני רוצה להיכנס בו. וזה היה בתקופה שאף אחד לא דיבר ברצינות על חרדים בצבא. רק היו מתווכחים על זה. והגעתי למסקנה שבתוך 20 שנה מדינת ישראל מתמוטטת. פשוטו כמשמעו".

      טקס השבעה של הנח"ל החרדי בגבעת התחמושת, מאי 2013 (נועם מושקוביץ)
      " ווין-ווין סנריו". חיילים חרדים בטקס השבעה לצה"ל (צילום: נועם מושקוביץ)

      ומאז הגר בפנים. בשקט, מאחורי הקלעים, הוא מנווט את הפעילות של נצח יהודה. את סוגיית שילוב החרדים בצבא הוא מכיר היטב. הוא גם בא ממקום נקי. אין לו אינטרסים פוליטיים בישראל והוא לא צריך טובות כלכליות מאף אחד. יש לו מספיק משלו. לכן כדאי להקשיב למה שיש לו לומר בנושא.

      "החרדים היו יותר אוהבי מדינת ישראל מאשר כולם", הוא אומר. "בתל אביב היו 15% חרדים. אני גדלתי שם. אנשים חגגו את יום העצמאות. אני אתן לך עיתונות של חרדים משנות ה-50: 'לחיילנו ההולכים לצבא – ה' עמכם'. יש לי העתק של כרזות: 'כולכם חייבים להתגייס'". הנח"ל החרדי הראשון, הוא מספר, הוקם כבר בשנות ה-60 על ידי לא פחות מהאדמו"ר מוויז'ניץ ושלמה לורנץ, ח"כ מטעם אגודת ישראל. אבל בתוך שנים זה נפל. "מה שקרה בשנות ה-60, תתעלם מזה שהנח"ל החרדי התמוטט, 70%-80% מהבחורים הדתיים שהלכו לצבא הורידו את הכיפה מסיבה פשוטה: להיות דתי היה בושה. למה? אתה בפלוגה בחור דתי אחד. כתוצאה מזה התפתחה תופעת 'תורתו אומנותו'. ההורים אמרו: 'לנו יותר חשוב שהילד יהיה דתי'. עכשיו הגולם קם על יוצרו. אף פעם לא היה נפוץ בתרבות היהודית-חרדית שרק יושבים ולומדים. בפולניה לא היו 10,000 בחורי ישיבות. היו קמים בארבע בבוקר, לומדים עד שבע ויוצאים לעבוד. תספור את כמות הישיבות שהיו בפולניה: שתיים. כמה היו בליטא? ומשם יצאו הגדולים.

      "אם אני יושב ולומד עד גיל 30 אז אני צריך להצדיק את זה. אני לא יכול להגיד שזה בגלל הצבא. אז הגולם קם על יוצרו. נהפך לתרבות. והם גידלו את הילדים שהתורה זה האידאל. וחינכו את הבחורות בבית יעקב שזה מה שהן צריכות לחפש בחתן. וכאן יש בעיה מסובכת. כי 30% לא מתאימים לשבת וללמוד. עכשיו, אתה מתחתן. אשתך חשבה שהיא התחתנה עם הרב אלישיב, ואז היא רואה שאתה משחק אותה, מעשן סיגריות, שותה קפה".

      (החרדים) הטובים לטייס

      הוא נולד וגדל בתל אביב למשפחה של פועלי אגודת ישראל. אביו, משה, היה סוחר גדול שהקים את מפעל ארטיק-קרטיב. בצבא שירת בהסדר ולאחר נישואיו היגר לארצות הברית ("זה היה התנאי של ההורים של אשתי"). חלק מילדיו גרים בישראל, חלק בארצות הברית. שתיים מבנותיו חרדיות. את עצמו הוא מגדיר כיום "מודרן-אורתודוכס". בכתבה הזו אין תמונה שלו כי כך הוא ביקש.

      הגר חוזר ומדגיש בשיחה אתו: אל תגעו במי שלומד תורה, אל תקרעו אותו מעל לדפי הגמרא. יש מספיק חרדים שלא נועדו ללימוד תורה מבוקר עד ערב. אותם צריכים לגייס. "(המתח) הזה לא היה קיים. זה התחיל בגלל עפר שלח ויאיר לפיד והסנקציות הפליליות. יש חרדים בלי גרוש על הנשמה. המצב הכלכלי שם - השם ישמור, ופתאום עושים גם סנקציות פליליות למרות שיודעים שלא יממשו את זה. זה היה הגפרור שהדליק את המדורה. החוק הזה מסוכן. אין לו שום מטרה. זה חוק שנועד רק ללבות את היצרים.

      "אם ימשיכו בקצב הזה, תכנית השח"ר (שילוב חרדים בצבא במקצועות עורפיים) לא תחזיק מעמד. עד לפני כמה חודשים לרוב החיילים בתכנית הזו לא היתה בעיה ללכת עם מדים. היום המצב הוא שלגבי 90%, אם זה היה תלוי בהם הם לא רוצים ללבוש מדים. כל המהלך של השח"ר היה שפתאום רואים חסידים, בחורים איכותיים, עם פאות, ציציות ומדים באוטובוסים ובשכונות החרדיות".

      "הצבא עומד באתגר בכבוד"

      כלפי הצבא הוא מלא שבחים על המאמץ שנעשה על מנת שחיילי הנח"ל החרדי יוכלו לקיים כדת וכדין את אמונתם. בדיון בוועדה הביע פרוש דאגה ממה שהולך ברחוב. שטרן הזמין אותו לשלוח את מי שיש לו בעיה לנצח יהודה, "ששם שלוש תפילות ביום זו כמעט פקודה". גם להגר יש סיפור משלו: "בגדוד צריך חובשים. לאיפה שולחים חובשים? לבה"ד 10. ומה יש בבה"ד 10? מדריכות. אז לנו היה פתרון לעשות את הקורס בבסיס. עכשיו פותחים עוד גדוד. אז בא המח"ט ואומר בצדק – זו לא אותה איכות, צריך לשלוח לבה"ד 10. אתה יודע איזה בלאגן הלך על זה? אז עשו שם מחיצות ומדריכים. היה כאב ראש, אבל הצבא עמד בזה בכבוד".

      לפני כשנה ורבע, בעת דיוני ועדת פלסנר, נפגש הגר כמה פעמים עם מי שהיה באותה העת השר לאיומים אסטרטגיים, משה (בוגי) יעלון. יעלון גיבש באותם ימים מתווה משלו, שעיקריו קביעת רף מקסימלי לגיוס בחורי ישיבות – עד 6,000 – והחלת סנקציות כלכליות ולא פליליות במקרה של השתמטות מגיוס. הגר חותם בשתי ידיים על המתווה הזה, ומשוכנע שזו הדרך היחידה לעורר שינוי של ממש. המודל שלו לחיבור החרדים לצבא הוא ישיבות ההסדר. "הבחור עם הכיפה הסרוגה ראה שאפשר ללכת לצבא ולהישאר דתי, אז הוא רצה להיות טייס", הוא אומר. "בטווח הארוך מה שיקרה כאן הוא שאם יהיו 3,000-4,000 חיילים חרדים בצבא, הבחור ירצה ללכת לסיירת מטכ"ל, לטייס".

      ורק אל תפגעו בלומדי התורה, הוא מבקש בסוף להדגיש עוד פעם, זה יהיה אסון. והצבא יכול גם להסתדר בלעדיהם.