פעם השתדלו להחביא בדימונה את הנשק המרכזי שעשוי להכריע את המערכה הקרובה באזור. אמרו שהוא לא קיים, אמרו שמדובר בפרסומים זרים, אבל אחרי יום בדימונה, כבר אי אפשר להסתיר את זה: השד העדתי חי ובועט בעיר הדרומית, שלא לומר הגזענות המגעילה שמרימה את ראשה במערכת הבחירות הקרובה, שהופכת למכוערת יותר ויותר ככל שמתקרבים ל-22 באוקטובר. "בסופו של דבר הבחירות כאן יוכרעו על עניין של גזע ועדתיות", אומר לי אחד המוכרים במרכז המסחרי של דימונה ויונק מהסיגריה. "כולם מדברים על זה, כולם יודעים את זה ואנשים יצביעו בקלפיות לפי הגזע - זה המרוקאים נגד הרוסים, זה הכול".
הרוסי הוא אלי ברונשטיין, ראש העיר הנוכחי שנכנס לתפקידו לפני כשנה לאחר עזיבתו של ראש העיר הקודם מאיר כהן לטובת תפקיד שר הרווחה. המרוקאי הוא בני ביטון, איש ליכוד ומועמד קבוע בשנים האחרונות לתפקיד ראש העיר, והעדתיות בדימונה מרימה את ראשה לקרב מכוער במיוחד. הביטויים הגזעניים נותנים את הטון ברחוב הדימונאי והשבטיות בעיצומה. אמירות כמו "תסתובב בעירייה, כולם מדברים שם רוסית", "דימונה זאת עיר של מרוקאים, זה לא מוסקבה" ו-"אני לא מצביע לו רק כי הוא רוסי", שמעתי לא מעט במהלך היום מאנשים שסירבו בתוקף להזדהות אבל שמו את הבעיה על השולחן. דווקא בקרב הקהל הרוסי, המהווה קרוב לרבע מאוכלוסיית דימונה, אדישים למערכת הבחירות הקרבה, ונדמה שדימונה דווקא הצליחה להרים את ראשה בעשור האחרון: חזות העיר השתפרה, וילות מפוארות משנות את הנוף של הבלוקים הישנים ומחירי הנדל"ן האמירו.
ברונשטיין לוקח אותי לסיבוב בעיר ומתגאה במרכז הרפואי שהקים כשלצדו מרכז להתפתחות לגיל הרך. הוא בן 57, יליד רוסיה שנמצא בישראל יותר מ-40 שנה ועדיין נושא אתו מבטא כבד. בהשכלתו הוא רוקח וכימאי. לאחר שירות ממושך בצה"ל הוא החל בפעילות פוליטית, תחילה בליכוד, אחר כך בישראל ביתנו, שמטעמה הוא מתמודד כיום. באופן מטריד, במראהו החיצוני הוא דומה להפליא למנהיג מפלגתו איווט ליברמן עם מראה מזוקן, פלוס משקפיים. הוא היה יד ימינו של מאיר כהן וממלא מקומו וכעת, כשהוא גם נתמך על ידי שר הרווחה. ברונשטיין רוצה להמשיך ולמלא את הכיסא בבניין העירייה. "אנחנו לא מוכנים להיות תושבים סוג ז' של מדינת ישראל", הוא אומר. "למה אני משלם מסים כמו בתל אביב אבל מקבל טיפול רפואי פחות מהם? היום לגור בקיבוץ גינוסר זו לא ציונות - לגור בדימונה, זו ציונות אמתית".
הוא פורש את חזונו בפניי ומצביע על גבעות הנגב השוממות. כאן הוא מתכנן קמפוס אקדמי, שבמרכזו לימודי סייבר שיביאו את האקדמאים לעיר, שם קאנטרי קלאב, פה שכונה חדשה. בכלל, סייבר היא מילת המפתח אצל ראש העיר המכהן, שמתכנן לבנות את דור העתיד של המחשבים אצלו. "פעם הכור הגרעיני של דימונה שמר על המדינה ועכשיו אנחנו דואגים שאנשי הסייבר שלנו ישמרו על המדינה בעתיד. דימונה היא המגן של ישראל", הוא אומר. איש רציני ברונשטיין, אין אצלו חוכמות, מזכיר מאוד את ליברמן בהתנהגות, לא רק במראה. כשהוא רואה בלוק באמצע הרחוב, הוא מתכופף להרים כדי שלא יקלקל לו את הנוף. הפעם היחידה שהוא יוצא קצת משלוותו היא כשאני מוציא את השד העדתי מהבקבוק.
"אני נשוי למרוקאית, אז מה ילדיי, רוסים או מזרחים? זו בושה בכלל לעלות את זה", הוא אומר. "כן, אני נתקל בגזענות הזאת ומה לא סיפרו עליי. אפילו שאני אפתח פה חנויות של חזיר. זה פאסה, אבל יש מי שרוצה להפוך את העניין הזה לסוגיה המרכזית של הבחירות וחושב שבעזרת זה שהוא מרוקאי ואני רוסי הוא ינצח, אבל מעטים אוכלים את זה".
אתה חושב שאתה עלול להפסיד את הבחירות בגלל זה?
"לא. הייתי 19 שנה בצה"ל ועד שנות ה-90 לא היה לי עם מי לדבר רוסית כי לא היו רוסים בצבא. היום הדור החדש כבר לא מתעניין בשטויות האלה יותר ודווקא הדתיים בדימונה הם התומכים הגדולים שלי. מי שמעלה את העניין העדתי שיתבייש. זה עבר מהעולם".
לזכותו של בני ביטון צריך לומר שהוא לא אדם שמוותר. זוהי כבר הפעם השלישית שהוא מתמודד לראשות העירייה ומאחוריו עבר עשיר של תפקידים בעירייה ובמועצת העיר. הוא מגדיר עצמו כ"ליכודניק ברמ"ח איבריו" ונהנה מתמיכת המפלגה. בין היתר, הוא מספר שראש הממשלה בפועל מגיע מחר לכנס תמיכה בו, כלומר שר הביטחון, משה יעלון, שקיבל מינוי בן שלוש יממות לרגל נסיעת ראש הממשלה נתניהו לארצות הברית. ביטון הוא אדם צבעוני, מסתחבק בקלות וחייכן שבטוח שהפעם הוא מנצח. מאחוריו תפקידים ציבוריים רבים, כולל יו"ר האופוזיציה בתקופת ראש העיר הקודם. "אחרי שמאיר כהן פרש נוצר ואקום", הוא מסביר. "הפעם אין אלטרנטיבה. אני האדם עם הכי הרבה קשרים וכישורים. חצי ממשלה באה מחר לתמוך בי וחצי ממשלה תבוא בשבוע הבא".
ביטון מצביע על בעיית האבטלה כבעיה המרכזית של דימונה, ובצדק. דימונה נמצאת בצמרת הלא מחמיאה של אחוזי האבטלה הארציים עם יותר מ-15%, שיעור שגבר לאחר סגירת מפעל "כיתן" המקומי. "אני יכול לבשר לך שאני עומד להביא שני מפעלים בדרך לכאן. גם הממשלה צריכה להבין שהמדינה לא מסתיימת בין גדרה לחדרה", מכריז ביטון בקול צרוד. הוא מבטיח להוריד את מחירי הדיור בעיר שהגיעו ל"מחירי באר שבע", כהגדרתו, ובין היתר הוא אומר כי יסגור את הגירעון העצום שקיים לדבריו בעירייה בעזרת דרישה ממפעל הטקסטיל, המכונה גם הקריה למחקר גרעיני, להתחיל לשלם ארנונה שנתית בסך כ-20 מיליון שקלים בשנה. כמו כן, על מנת להוציא מדימונה את היוסי בניון הבא, הוא מתכוון להקים אקדמיית ספורט. "יש הרבה 'בניונים' כאן, רק צריך לעזור להם".
כשדיברתי עם תושבים נתקלתי בגילויי גזענות כלפי ברונשטיין. איך פתאום זה הפך להיות קרב בין מרוקאים לרוסים?
בדומה למתחרה, גם ביטון שולף את רעייתו. "כמי שנשוי לפולניה אני אומר לך שאני נזהר מהוצאת השד העדתי מהבקבוק, אבל גם אני חש שהעניין הזה מתחיל לצוף. לצערי, 75% מהרשימה של ברונשטיין הם יוצאי מדינות חבר העמים, כשהעולים הם בסך הכול 20% מתושבי דימונה. למרות זאת, אני מנסה למנוע את העניין העדתי, אבל לא יכול לעצור פיות של אנשים. אני רק מבקש מהם שיצביעו לגופו של עניין, לא לקטלג אף אחד".
מלבד בורשטיין וביטון הנאבקים זה בזה, ישנם עוד שני מתמודדים שסיכוייהם נמוכים. האחד, משה מלכה, עורך דין מקומי שמתגאה באות יקיר ראש העיר על פעולתו במהלך פיגוע שבוצע בדימונה ב-2008, והשנייה מיכל אבו, האישה הראשונה שמתמודדת לראשות העיר בדימונה. בניגוד לאופיה המסורתי של העיר, אבו היא חילוניה גאה, מרשימה מאוד, שמאמינה כי עצם היותה אישה דווקא עשוי לתרום לה. "זה מעולם לא היה הקלף שלי, אבל היום, כשאני רואה איזו תמיכה יש לי מנשים בעיר וגם מקהל דתי שמעריך את האומץ, אני חשה שאנשים רוצים אותי כראש עיר כדי להביא לפה שינוי. דווקא משום שאני לא באה משום סקטור, אנשים רואים בזה יתרון", אומרת אבו.
ביציאה מהעיר, כשאת הנוף מכסה בניה בדואית בלתי חוקית, קשה היה להשתחרר מהתחושה שאצל רבים בדימונה, השבטיות חשובה עבורם לא פחות מאשר אצל שכניהם דוברי הערבית. השאלה המרכזית במערכת הבחירות הקרובה היא אם תושבי דימונה יוכלו לשלוח את השד העדתי לעזאזל ולהצביע על פי צו מצפונם ולא על סמך השאלה אם המועמד אוכל בורשט או חריימה בערב יום שישי.
מבקר העיר - לכל הטורים
לפניות לכתב: joshjosh@walla.com