החינוך: געגועיי לאחריות ולדרך?ארץ

היינו בכיתה ה' או ו' כשהמורה יצחק משה עמנואל נכנס לכיתה, הורה לנו לעמוד דום ולשיר יחד עימו את השיר "ויהודה לעולם תשב, וירושלים לדור ודור". כך בפתיחת כל שיעור. כך בכל הכיתות שבהן לימד. כך, לאורך שנים. מובן שמחוץ לשעות הלימודים, כשכבר בגרנו, הרשינו לעצמנו לצחוק על כל העניין הזה. אבל אז? בפתיחת שיעורי ההיסטוריה? עוף לא עופף וציפור לא צייצה. כולם כאחד, "ויהודה..."

בנימין רחבלסקי, המורה למתמטיקה, נהג להלך עלינו אימה באמרתו הידועה: תשכחו מהציון 100. אצלי רק אלוהים מקבל 100! המורה 90 והתלמיד - 80. הוא לימד בקפדנות ואנחנו הכנו שיעורים בקפידה. לטובתנו. כדי שנצליח להגיע להקבצה א' ושרק נזכה לקבל 80.

נו, טוב. לא כולנו למדנו כל כך בקפידה. וכשההורים חזרו זעופי פנים מאסיפת ההורים היינו צריכים קודם כל להסביר מה אנחנו לא עשינו, לפני שנעלה בדעתנו, אם בכלל, לבוא בטענות למורה או לבכות כמה קשה לנו. הם לא אמרו "בוא נכין שיעורים", אלא "לך תכין שיעורים". חביבי, שיעורים זה לא אני ואתה. שיעורים זה אתה.

הם לא אהבו אותנו פחות משאנחנו אהבנו את ילדינו ומשילדינו אוהבים את ילדיהם. והם כיבדו את המורים הרבה יותר. הם הטילו עלינו את האחריות ללימודים ולהכנת השיעורים. הם האיצו בנו לשנן את לוח הכפל ולתרגל טכניקות של חשבון פשוט, חיבור וחיסור. והם לא ריחמו עלינו כשנאלצנו לשנן את "אם יש את נפשך לדעת" ואת "מגש הכסף" ואת "קינת דוד" המפורסמת, כי בלי רוח, אין חומר. ויותר מכל - היה להם חשוב שננהג בדרך ארץ.

במבחן ההישגים יצאנו לא רע. רובנו נישאנו בשנות העשרים לחיינו, רכשנו דירות, למדנו לתואר והולדנו ילדים. האם פעם הכל היה יותר טוב? ממש לא. אבל הסדר היה ברור. ליחסי ילד?הורה, ילד?מורה, הורה?מורה, אני ממש מתגעגעת. חסרה לי האחריות. וכמובן, דרך ארץ. גילוי נאות: לדעתי אין לי אלא לבוא בטענות אלי ואל בני דורי. אני ואתה נשנה את העולם. אז שינינו. רק שלא בטוח שלטובה. רצינו להיות החברים של ילדינו, הובלנו את המרד נגד מעמדם של המורים. אני לא זוכרת מישהו מהוריי אומר על איזו מורה שהיא מטומטמת. אולי ביידיש - "זול זה קינדערנישטפארשטיין" (כדי שהילדים לא יבינו). הילדים שלנו כבר שמעו את זה. והילדים שלהם על אחת כמה וכמה.

האם נזק היעדר הכבוד הוא הפיך? לא יודעת. אבל שום רפורמה לא תעשה שינוי בלי החזרת עטרתו. וחזקה על שר החינוך שלנו שאת זה הוא יודע: אין תורה בלי דרך ארץ, ואין דרך ארץ בלי תורה.