בבית שמש מקווים לשינוי: "יש סיכוי שהעיר תינצל"

ברחוב חזון איש בבית שמש, מול בית הכנסת "תולדות אברהם יצחק", עדיין תלוי השלט המביש שמורה לנשים לעבור למדרכה שממול. גברים חרדים עם טליתות ולולבים בידיהם נכנסים ויוצאים מבית הכנסת, כשעל אחד הבניינים תלוי שלט גדול. "אין כניסה לבעלי אייפון", הוא מורה. השאלה "האם בית שמש מתחרדת?" הפכה כבר מזמן לעובדה חלוטה. עם החרדים עצמם, אין לאיש בעיה. אלא שכאשר אורח החיים משתלט גם על המרחב הציבורי, ילדות קטנות חוטפות יריקות על לבוש לא צנוע ומדרכות הופכות לשטח סגור עבור נשים – הקרב אינו נגד החרדים, אלא על צביונה של העיר.

הבחירות לראשות עיריית בית שמש מגיעות רגע לפני שהחרדים הופכים לרוב מוחלט. 45% מתושבי העיר הם חרדים, השאר דתיים או מסורתיים. חילונים גרידא כמעט לא נמצא בעיר ויעידו על כך הסוכות המבצבצות מכל חצר או מרפסת. מי שמוגדר כמתמודד הציוני הוא אלי כהן. בעברו היה בכיר בסוכנות היהודית וסמנכ"ל "מקורות", וכעת נחשב למי שהמחנה הציוני-דתי שם עליו את כל יהבו. עד לפני שבועות ספורים, עוד היה מאבק על השאלה מי יהיה מועמד המחנה מול נציגת הבית היהודי ומנהלת התיכון בעיר, עליזה בלוך. אלא שהפור נפל על כהן. בלוך בתגובה סירבה לתמוך בו פומבית, אך הבית היהודי ונפתלי בנט הודיעו כי ילכו אתו, על אף שאינו חובש כיפה.

מנגד, ישנו ראש העיר המכהן משה אבוטבול. נציג החרדים, איש ש"ס ומי שמוביל היום את פיתוח הבנייה בעיר. אלא שרוב רובן של הדירות למעשה אוכלסו על ידי משפחות חרדיות, ומשפחות דתיות ומסורתיות החלו לעזוב את העיר. לנוכח העובדה כי החרדים הולכים בהמוניהם לקלפיות, נדמה כאילו הקרב כבר הוכרע, אלא שברחובות בית שמש מרחפת תחושה כללית שהפעם אין כמעט תושב שלא ישלשל פתק. "זה אנחנו נגד החרדים", מסביר לי אבנר, תושב בית שמש, במרכז המסחרי שבשכונת בית שמש הוותיקה. "אם כהן יצליח להביא כמה קולות מהחרדים, יש סיכוי שהעיר תינצל", הוא אומר.

אבוטבול מקבל אותי בסוכתו המטופחת והמעוטרת בתמונות של הרב עובדיה יוסף ובנו, הראשון לציון הנכנס, הרב יצחק יוסף. את הלילה עשה בסוכה שבה ישן על פי המצווה. "היה טיפה קר אבל חשבנו על המצווה וזה חימם אותנו", הוא אומר. בשיחה עמו אפשר להתרשם שאם הוא ה"שד החרדי", אז הוא רחוק מלהיות נורא. אבוטבול מסביר פנים, נעים שיחה ומדי פעם מתנדנד תוך כדי דיבור כאילו נמצא בתפילה. "מנסים להכניס אלמנטים כאילו החרדים משתלטים פה על הכול, כאילו זה ציונים נגד חרדים, אבל מי בנה פה ארבעה קניונים? מי דאג לסלילת הכבישים פה לעיר? אני, אבל כולם, ובראשם נפתלי בנט, מנסים להשחיר אותי", הוא קובע.

אתה מגדיר את עצמך כאדם ציוני?
"אני אדם תורני אך כן, גם ציוני. שירתי בצבא, אני משלם מסים, אני בניתי כאן כאחראי ההנדסה בעירייה אלפי יחידות דיור, יש יותר ציונות מלבנות את הארץ? האם יש כרטיס מיוחד שהופך אותי לציוני או שאני צריך להסתובב עם האות צ' על המצח? מנסים להפוך כאן את המאבק ל'אנחנו נגדם' אבל הציבור יודע שאני עוזר לכולם ללא קשר לאורח החיים".

אז איך אתה מסביר את העובדה שבתקופתך בית שמש הפכה לעיר לחרדים בלבד?
"זה שטויות במיץ קוקוס. בניתי כאן אלפי יחידות דיור למגזר הכללי, אבל אני אשם שרק חרדים רצו לקנות? מה מצפים, שאלך ואאיים על אנשים עם אקדח שלא יקנו דירות? אני לא יכול לומר לחרדים 'אל תבואו לכאן'. הנה, מכאן אני קורא לאוכלוסייה הכללית, חילונים, מסורתיים ודתיים – בואו לבית שמש. אני מנסה להביא לכאן את כולם, אבל מה אפשר לעשות שרבים מהחרדים רואים בה מקום טוב למגורים?".

כשאני שואל אותו על תקרית היריקה, קרבות הקברים מול הקיצוניים שבחרדים בשכונה החדשה שנבנית והשלט המדיר נשים ממדרכה רק משום שהוא עובר ליד בית כנסת, דוחה אבוטבול את הטענות. "היריקה הייתה תקרית של קיצונים", אומר ראש העיר, "אבל היה מי שדאג להפיץ את זה לרמת המאקרו. אני גיניתי את האירוע הזה בכל תוקף ואמרתי שצריך לסלק את הקבוצה הזו מהעיר. מה עוד אני יכול לעשות? זה תפקידה של המשטרה לטפל בקבוצה הזו, לא שלי. ההפגנות של הקיצונים? הם בכלל לא מבית שמש וזה עניין נדל"ני מובהק. יש פה מהפכה אבל מנסים להדביק אירועים של קיצונים אליי, וזו דמגוגיה זולה".

את אלי כהן אני פוגש בבית קפה מקומי שנמצא בצד השני של העיר. באזור המסחרי כמעט שלא נראים תושבים חרדים. בשולחן הסמוך אלינו יושבות זוג נשים עם מכנסיים קצרים, מנופפות לכהן לשלום, כשמפעם לפעם מגיעים אזרחים חובשי כיפות – וגם כאלה שלא – ללחוץ את ידו. בצד הזה של העיר, אין ספק למי מצביעים.

"הוויכוח הוא לא על יחסים של דתיים-חילונים, אלא על זהותה של בית שמש", הוא אומר. כהן לוגם קפה שחור ומדבר על חשיבות מערכת הבחירות עם ניצוץ בעיניים. הוא גבוה ובעל ר' גרונית מתגלגלת של דרום-אמריקני, על אף שהגיע ממרוקו.

לאורך השיחה הוא מרבה לחייך, מנסה להסתגל למעמדו כפוליטיקאי. "זו כבר לא העיר שרצינו לגור בה. אנחנו לא נגד חרדים. לא תראה פה מישהו שעושה על האש בשבת ויש פה כבוד הדדי והערכה אחד כלפי השני, אבל הזהות היום מכוונת להפוך את בית שמש לעיר חרדית במקום לעיר רב-תרבותית. זו הכוונה מלמעלה. כאשר בונים שכונה בלי מתנ"ס, בלי בריכה – אתה מבין שזו שכונה שמיועדת לחרדים בלבד".

כהן מגדיר עצמו אדם מסורתי. "צריך להפריד בין רשות הפרט לרשות הציבורית. אין לי בעיה שיהיו שכונות של חרדים, אבל לא יכול להיות שלא יהיה כבוד הדדי. אין לי שום כוונה להפוך את בית שמש לחילונית ולא יהיה כאן חילול שבת בפרהסיה. אין בזה צורך, אבל נצטרך למצוא פתרונות למי שכן רוצה לצאת ולבלות בשבת, אולי מחוץ לעיר. אבל בתוך העיר נשמור על מרקם היחסים. כמו שאני לא כופה על אף אחד אורח חיים מסוים או את דעותיי, כך אני מצפה שאחרים לא יכפו על אחרים".

כהן מודע היטב לכובד המשקל שעל כתפיו, כאילו מונה להציל את בית שמש מהתחרדות. "המודל שלי הוא של שבת אחים גם יחד", הוא מסביר כשאני שואל אותו על הקיצונים והמדרכות הנפרדות. "יש פה קבוצה קיצונית של חרדים שגורמת נזק לא רק לכל בית שמש אלא לחרדים עצמם, ואני מצפה שראש העיר ייצא נגדה בגלוי. 95% מהציבור רוצה לחיות כאן בשלום אחד עם השני. אבל זה לא רק עניין של זהות. יש כאן עיר שמנוהלת בצורה גרועה מאוד. עיר מלוכלכת שנמצאת בטבורה של ארץ שהולכת להיות אחת הערים העניות בארץ".

השאלה היא אם בכלל יש לך סיכוי לאור העובדה שהחרדים מהווים כמעט מחצית מהתושבים.
"גם שם יש פיצולים, ומי שחושב שמדובר בגוש ברזל ללא עמדה – טועה. הצד השני מנסה ליצור מצב של 'זה או הם או אנחנו', אבל למעשה רבים באוכלוסייה החרדית רוצים שינוי".

מבקר העיר – טורים קודמים

לפניות לכתב יהושע בריינר: joshjosh@walla.com