פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המשוואה ברורה: חטיפה שווה יותר ממו"מ

      מאז הרצח של סמל תומר חזן, עולות קריאות של פוליטיקאים נגד המשא ומתן עם הפלסטינים ושחרור האסירים במסגרתו, אך כל ילד בשטחים יודע שחטיפת חייל שווה הרבה יותר. פרשנות

      המשוואה ברורה: חטיפה שווה יותר ממו"מ
      צילום: דניאל בוק, עריכה: ליאור נאור

      החטיפה של סמל תומר חזן, בן 20, ורציחתו אינן הניסיון הראשון של גורמי טרור לחטוף חיילים או אזרחים ישראלים בשנתיים שחלפו מאז עסקת גלעד שליט. למרבה הצער, היא גם לא תהיה האחרונה. מאז אותה עסקה, שרבים מראשי מערכת הביטחון הזהירו מפני השלכותיה, נשמעות שוב ושוב קריאות של ארגוני הטרור לחטוף ישראלים כדי להפוך אותם ל"גלעד שליט 2". המוטיבציה לחטיפה אמנם הייתה קיימת עוד לפני שחרורו של שליט, אולם אין ספק ששחרורם של 1,027 אסירים, חלקם הגדול עם דם על ידיהם, בתמורה לשליט, העניק דחיפה משמעותית לא רק לרצון התיאורטי אלא גם לניסיונות דה-פקטו לייצר "קלפי מיקוח" כדי לשחרר אסירים נוספים.

      תומר חזן, שנהרג לאחר שפותה על ידי פלסטיני להגיע לשטחים (באדיבות המשפחה)
      לא הניסיון הראשון לחטוף חיילים וגם לא האחרון. תומר חזן (צילום: באדיבות המשפחה)

      ביום ששוחרר שליט יצאו אלפי פעילי חמאס לרחובות הגדה המערבית ורצועת עזה. הסיסמה שהפכה שגורה בפיהם של בני הנוער הפלסטינים, בעיקר של בני משפחות האסירים, היא שהפלסטינים זקוקים ל"עוד שישה שליטים", כדי לרוקן את בתי הכלא בישראל. הממשלה בראשות בנימין נתניהו, שאישרה את מתווה העסקה, ייצרה במו ידיה את המשוואה הזו. וכבר אז היה ברור שפיגוע החטיפה הבא כבר מתגלגל. ואכן, עשרות ניסיונות חטיפה סוכלו מאז אוקטובר 2011. אין לניסיונות הללו שיוך ארגוני אחד מובהק. רובן אמנם היו מבית היוצר של החמאס, אך היו גם אחרות של הג'יהאד האסלאמי ושל החזית העממית. בחלק מהמקרים, נתפסו חוליות כשהן בתוך ישראל, תרות אחר היעד לחטיפה. לכמה מהן היו גם מקומות מסתור שהוכנו שבועות מראש, סליקים ומרתפים שנבנו במיוחד כדי להחזיק בישראלי שייחטף על ידם. לעיתים רק המזל היה זה שמנע מעשי רצח נוסח זה של תומר חזן.

      המוטיבציה וההשראה אינן ההשלכות השליליות היחידות מעסקת שליט. מתברר שאת רבים מניסיונות החטיפה מנהלים פעילים, בעיקר של החמאס, ששוחררו באוקטובר 2011. אלה לא אותם מחבלים ששוחררו לבתיהם בגדה, אלא כאלה שגורשו לעזה או לחו"ל ומשם עוסקים בהקמה של רשתות טרור, המתבססות על היכרותם עם פעילים בשטח.

      גלעד שליט ובנימין נתניהו בבסיס תל נוף, אוקטובר 2011 (דובר צה"ל)
      עסקת השחרור יצרה את המשוואה. שליט ונתניהו (צילום: דובר צה”ל)

      מאז שפורסמו פרטי הרצח של תומר חזן, שוב נשמעות קריאות של פוליטיקאים בימין, ובכלל זה שרים בממשלה הנוכחית, בגנות שחרור אסירים בכלל ונגד המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית. השרים הללו מטעים פעמיים. ראשית, מנגנוני הביטחון של הרשות אחראים לסיכול חלק ניכר מניסיונות החטיפה של חיילים ומתנחלים. בבתי הכלא של הרשות יושבים גם היום פעילי טרור שהיו מעורבים בכך. שנית, אין דין שחרור אסירים תמורת שליט – או כל חייל חטוף אחר – כדין שחרורם במסגרת משא ומתן מדיני. כל ילד בשטחים יודע זאת. הבעיה שהמשוואה עד כה נוטה באופן חד-משמעי לדרך שמציע חמאס. חטיפה של חייל ישראלי = שחרור של 1,027 אסירים. משא ומתן מדיני = (עד עכשיו) שחרור 26 אסירים.

      עוד באותו נושא:
      הדמיון לחטיפת שליט: עוצמת שב"כ אינה פוליסת ביטוח
      סמל תומר חזן נרצח בגדה: כך זה התבצע, שלב אחר שלב
      חייל פותה בידי פלסטיני שעבד עמו - ונרצח ליד קלקיליה