התקשורת הדמוקרטית - בחלק ניכר גם הישראלית - נהגה בסוף השבוע כמו פתי הנשבה בקורי הפיתיון. היא הפיחה תקוות למשמע דבריו של נשיא איראן חסן רוחאני ובעקבות רשימת אתרי הנשק הכימי שהעביר בשאר אסד לאו"ם.
עינינו הרואות: הסרכזות (צנטריפוגות) באיראן מתעבות וסובבות על צירן במהירות גוברת בדרך אל הנשק הגרעיני, אבל רוחאני הכריז לקראת נאומו באו"ם כי אין לממשלתו עניין בייצור פצצת אטום, והמערב נפעם. ברק אובאמה מאושר ומאשר כי פתח צינור הידברות אישי עם רוחאני, והמערב הכמה לחוסר מעש חש הקלה בעודו נתלה במילים.
ודאי שההצהרה חשובה. ודאי שיש מקום לנתח מה ומדוע ואיך הגיע תורה. יש גם סיכוי מסוים כי היא מבטאת תחילתה של רוח חדשה בטהרן. אך בפועל, בהסתמך על ניסיון העבר, מתוך מודעות לכך שרוחאני הוא נשיא של משטר אשר כוחו בתעתועים ובמירמה ובזריית חול בעיניים - עדיין החשד רב מן האמון; על מה ולמה הדגש הוא על שביעות הרצון?
ציטוטים ממרדכי וענונו
הוא הדין באסד. ההסכם האמריקני?רוסי אילצו למסור בתוך שבוע את רשימת האתרים שבהם מוחזק הנשק הכימי. מי ערב שמסר רשימה מלאה? האלה כל האתרים? אפשר שהוא מנסה בעצם הימים האלה להבריח חלק מהנשק הכימי אל מחוץ לגבולות סוריה. הרי העורמה והשקר הם כלים לגיטימיים במשחקי החתול והעכבר הנהוגים במזה"ת, אבל התקשורת מזדרזת לברך. על מה בדיוק?
שוב ייתכן שמסר רשימה כדת וכדין, אבל סביר יותר שלא כן. אפילו פוטין במוסקבה ושגריר ארה"ב בת"א דן שפירו מדברים על האפשרות שאסד קנה זמן ולגיטימיות לשלטונו, אך בפועל אין ביטחון שיקיים את ההסכם. פוטין אף אינו מתחייב כי במקרה זה יתמוך בסנקציות. מסירת הרשימה ראויה, אבל ההתייחסות החיובית מוקדמת מאוד. מה גם שרוסיה חברה להצעה של מדינות ערב, שלפיה סבא"א תכפה על ישראל לפתוח את שערי הכור בדימונה כדי לבחון את רמת פעילותה הגרעינית. פוטין אף הרחיק לכת וציטט ממרדכי וענונו להצדיק את התנגדותו לאפשרות שישראל תהיה מדינה גרעינית. בגרעין הישראלי הצדיק את ייצור הנשק הכימי בסוריה.
לפי שעה עלה בידי ישראל לסכל את המזימה, אך היא לא נמחקה. להפך, הערבים - עם רוח גבית ממוסקבה - יחזרו עליה ואליה מדי שנה. לישראל אסור אפילו להתחיל לדון בעניין עם מדינות עוינות. אך הצד החיובי בתשלובת הנושאים הוא שאם בסופו של דבר נשיאי איראן וסוריה עומדים בהתחייבותם, ולו רק באורח מילולי, כי אז הדבר הושג מפני שהאיום האמריקני והאירופי והישראלי להפעיל כוח להגנת האנושות זכה לאמינות מסוימת והרתיע את טהרן ואת דמשק. מכאן, שאם אפשר בכלל לכפות עליהן לוותר על נשק ההשמדה בלי לשגר לעברן טילי טומהוק - הדבר מתבצע רק בחסות איום אמין בהפעלת כוח נגדן.