הכישלון העגום שנחל הנשיא אובאמה בהצגת מנהיגות במהלך המשבר בסוריה הוא נקודת מפנה במזרח התיכון. אובאמה עשה ספין אבסורדי ותיאר את המצב כניצחון שהושג על ידי האיום בכוח צבאי אמריקני. למעשה, פוטין הוא ששיחק את תפקיד המדינאי הבינלאומי, ואיפשר לרוסיה לדחוק הלכה למעשה את רגליה של ארה"ב מתפקיד המנהיג העולמי.
בתכנון מהלכיו בסוריה הפגין פוטין את יכולתו לפעול ולספק את הסחורה למען בעלות בריתו. הוא השיג הגמוניה אזורית באמצעות בריתה של סוריה עם הקשת השיעית הרחבה, הכוללת את איראן, את סוריה ואת לבנון. בעוד מצרים נמצאת כרגע מחוץ למשוואה, הממשלה המצרית מפקפקת בממשל אובאמה בשל נטישתו את מובארק ותמיכתו באחים המוסלמים, וכך גם היא הפכה נתונה להשפעות רוסיות.
מטרתו של פוטין היא לשוב ליצור דינמיקה גלובלית דו?קוטבית שבה רוסיה היא הכוח השולט. הוא נחוש לערער את ארה"ב בכל נושא כמעט. אין ספק כי ימשיך לנצל את הלאומנות ואת הרגשות האנטי?אמריקניים כדי לרומם את מעמדו בקרב ציבור הבוחרים המקומי שלו, גישה המופגנת ברטוריקה הנוכחית שלו.
זיכרונות מברית המועצות
הנשיא רייגן בוודאי התהפך בקברו כאשר פוטין ניסח מחדש את דבריו בצדקנות במאמר שהתפרסם לאחרונה ב"ניו יורק טיימס": "כולנו שונים, אך כשאנו מבקשים את ברכותיו של האל, אל לנו לשכוח כי אלוהים יצר אותנו שווים... עלינו לחדול משימוש בשפת הכוח ולשוב לדרך ההסדר הדיפלומטי והפוליטי המתורבת".
באופן בלתי נמנע, התפתחויות אלו מעוררות לתחייה זיכרונות בנוגע לתפקידה של בריה"מ במזרח התיכון במהלך המלחמה הקרה, את מזימותיה המשותפות עם מדינות ערב ואת הקמפיינים האנטישמיים שהגיעו לשיאם בהחלטת האו"ם הנודעת לשמצה שהשוותה בין הציונות לבין גזענות.
אך יהיה זה מטעה להציב את פוטין באותה קטגוריה עם מנהיגי האימפריה המרושעת. בשונה מהסובייטים האנטישמים, פוטין לא הפגין כל שנאה לעם היהודי. להפך, במהלך ביקורו בישראל הוא שב והצהיר כמה שמח לבקר במדינה הכוללת בתוכה יותר ממיליון אזרחים דוברי רוסית. כמו כן הוא הזהיר, אף אם בחוסר כנות, כי המורדים הסורים מכינים מתקפת גז נגד ישראל.
כמובן, פוטין אינו אוהב יהודים גדול, וישתף פעולה עם ישראל רק כאשר הדבר ישרת את מטרותיה של רוסיה. בעבר הוא הפעיל את הווטו הרוסי במועצת הביטחון של האו"ם, ותמך באיראנים למרות שאיפותיהם הגרעיניות. כעת הוא צפוי להציע כור גרעיני לנשיא איראן חסן רוחאני בפגישתם הקרובה.
אסור לישראל להרשות לעצמה להימשך למשחקים של פוטין או אל תוך המתיחות האזורית. עלינו לדחות את הרמיזה של פוטין שלפיה הנשק הכימי של אסד הוא הרתעה דלה מול כוחה הגרעיני של ישראל, ולדחות את דרישת אסד כי נאמץ את הסכם הנשק הכימי קודם שסוריה תעשה כן.
האירועים המתפתחים בסוריה מדגישים את המסר העיקרי: ישראל יכולה לסמוך רק על עצמה. בעוד עלינו לשמר את תמיכתם של העם האמריקני ושל הקונגרס כדי להילחם בלחצים הפוליטיים הגלובליים, יש להימנע מאשליות של תמיכה צבאית אמריקנית. כפי שציטט ראש הממשלה בנימין נתניהו מפרקי אבות: "אם אין אני לי, מי לי?"