הזוועה בהתגלמותה

מדד הרשע חצה השבוע את גג הזכוכית - בעצם גג הפלדה - ונסק כלפי מעלה, לעבר השמיים; הוא דהר בחריקה זועקת אל האינסוף, אל הלא ידוע, אל כל מה שמסתכם באימה ובחרדה ובריסוק מוחלט של האמון האנושי.

אפילו מדיאה מהמיתולוגיה היוונית נתפסת איכשהו פחות נוראה. מדוע תיטול אם צעירה סכין ותרצח את שני ילדיה, ואף תנסה להתאבד? ואם כן - מה חטאנו ומה עווננו, שהיא נטלה את הילדים והלכה מביתה וממולדתה אל הארץ שאיש לא הראה לה, והכל כדי לעקוד את הצמד? מין נקמה בבן זוגה כבמשפט שלמה - "גם לי גם לך לא יהיה - גזורו", וגזרה במו ידיה. האם היתה חוליה בשרשרת שנפתחה על ידיה?

עד כמה קיבל אלי גור תמריץ לטירופו למשמע הזדון של האם בירושלים? על הזוועה הזאת ייכתבו רומנים ומחקרים. על האיש אשר נטל את ילדיו, יהב ועדן, מהיישוב בת חפר ונסע עימם כברת דרך ארוכה לתל אביב, והיתל במשטרה, ולא נדע מה דיבר עם הילדים אשר ראוהו מכה נמרצות את אמם רונית. האם דיברו על ליבו? נאבקו בו? חשו כי סכנה אורבת להם מבית, מאבא? או ניסו לעשות דבר מה? ומה עבר לו בראש?

אשתו ששנא? הפסיכולוגית שעלולה היתה לעורר ברגעי הטירוף האלה את בוזו העמוק, מפני שכתבה חוות דעת שלפיה הוא בריא בנפשו? האם חלפה במוחו המחשבה?שאלה - מה היא מבינה בכלל? מה היא יודעת? ובמה העסיק את עצמו בשניות האחרונות שבהן העלה את ילדיו לעולה, והוא עימם?

האירועים האלה הם קודם כל הזוועה בהתגלמותה. אבל לא רק. הם גם ביטוי נורא לאין האונים של האדם השפוי והחברה הנורמטיבית. במקרים רבים יכולים הקפדה על חוק וסדר וענישה תקיפה לסכל פשיעה, להרתיע את העבריין?בכוח, אבל לא תמיד; בוודאי לא במקרים אלה, וכאלה. יש אירועים שבהם הצדק והתבונה מגיעים אחרי שהשטן השלים את מלאכתו.

אין בידי החברה כלי להרתיע. לא מוות ולא מאסר ממושך ולא עונשים מן העולם הישן אשר אסורים בתכלית האיסור ברבע הראשון של המאה ה?21. גם לא מקדמי אזהרה. הדעת נותנת כי אילו חזר מישהו כאלי גור אל הפסיכולוגית, היה מקבל גם הוא ממנה פתק כי אין צורך להרחיקו מבית רעייתו בפירוד, ואין מה לעשות. לבד מלייבב ולקונן ולקבל כעובדה צורבת את אוזלת היד, את ה"אין מה לעשות".