עוד טרם הספקנו לעכל את פסק הדין החשוב בעניין ביטול "חוק המסתננים", וכבר הגיש לנו בג"ץ שי נוסף לחג: פסק דין הפוסל - ברוב של שישה שופטים נגד דעתו החולקת של נשיא ביהמ"ש העליון - את המשך כהונתם של שני ראשי עיר, אך בד בבד קובע שיוכלו לשוב ולהתמודד בבחירות.
למראית עין, פסק הדין הדרמטי נראה כחידוש מפליג וכצעד נוסף בהתערבותו האקטיביסטית של בג"ץ בעניינים הפנימיים של רשות מקומית ונבחריה. בעוד נבחרי הציבור החליטו להימנע מהדחת ראש עירם, פסק בג"ץ שחובה עליהם לעשות כן.
אכן, עיון בהחלטה הקצרצרה, גם בהיעדר נימוקים מפורטים, מלמד שבסיס ההחלטה אינו משקף הלכה חדשה, אלא מעגן מחדש פסק דין שנקבע עוד לפני כ?20 שנה, בעניינם של השר דרעי וסגן השר פנחסי, ולפיו מינויו או כהונתו של נבחר ציבור - במקרה דנן, ראש עיר - כאשר מעל ראשו מתנוסס כתם שמן גדול ומסריח בדמות כתב אישום חמור, הם בלתי סבירים בעליל.
הציבור יכריע בקלפי
בית המשפט קובע כי הסמכות שנקבעה בסעיף 22 לחוק בחירת ראשי הרשויות, ולפיה "רשאית" המועצה להדיח ראש רשות כזה מכהונתו, אינה סמכות שברשות אלא, בנסיבות העניין, סמכות שבחובה.
לצד זה, בהיעדר סמכות מפורשת בחוק הבחירות לפסילת מועמדותו של נאשם כזה עד שיוכרע דינו, ובשל חשיבותה של זכות היסוד החוקתית לבחור ולהיבחר, נמנע בית המשפט מלפסול את מועמדותו של הנאשם.
זאת, לצד שילוח רמז שאין ברור הימנו, ולפיו לאחר הבחירות היה ונאשם כזה ייבחר, אי הדחתו בידי מועצת הרשות המקומית תיחשב שוב כהחלטה שהיא בלתי סבירה בעליל שדינה להיפסל בבג"ץ.
גם דעת המיעוט משקפת את הקו המתון בעניין ההתערבות השיפוטית שהיתווה בשעתו המשנה לנשיא מנחם אלון. לפיו, בהיעדר סמכות מפורשת בחוק, יש להותיר את ההחלטה בעניין אי כשירותו לכהונה ל"משפט הציבור" ולא למשפט הציבורי.
הבוחרים, הם ורק הם, שיכריעו אם ראוי שימלוך עליהם ראש רשות שעננה כה שחורה וכבדה מרחפת מעל ראשו, אך בית המשפט לא יעשה מעשה אקטיבי של הדחה, בהיעדר סמכות מפורשת בידו לעשות כן.
בהחלטתו מדגיש בג"ץ את טיב העבירות ונסיבותיהן, ריבוין, מידת חומרתן, והיותן קשורות בטבורן לפעילות השלטונית של ראש העיר, כמו גם את הסמיכות לבחירות שמרככות במקצת את עוצמת ההדחה והשלכותיה. בנסיבות אחרות, ייתכן שבית המשפט היה נוקט עמדה קצת יותר מתונה ומרוככת.