לפני כמה ימים סיפרה לי חברה שלבנה בן ה-15 וחצי יש חברה. שמחתי. והיא המשיכה: "אחרי שהיא עזבה את הבית שלנו אחר הצהריים והוא הלך לחברים, מצאתי קונדום מתחת למיטה". "אוקיי", משכתי זמן ושאלתי, הם חברים כבר זמן רב?. "לא", ענתה לי. "פעם ראשונה שאני רואה אותה אצלי בבית. כששאלתי את הבן שלי, הוא פשוט התריס 'נראה לך?!', וסיים את השיחה". "ממה את חוששת"? שאלתי, והיא השיבה באופן הכי תמים: "מהריון בלתי רצוי. זה מה שחסר לי".
למען האמת, היא צריכה לחשוש הרבה יותר מזה. המציאות של היום רוויה בסיפורי אונס ומעשים מגונים, שבהם נאשמים נערים שחשבו שהנערה שאיתם רוצה בדיוק כמוהם את המגע המיני. אי ההבנה הזו יכולה להמיט אסון על נערים רבים, שלא הבינו ברגע הנכון אם הרצון הזה אמיתי או מאולץ. הרגע החמקמק הזה שבו ה"רצון" יכול להתהפך, ברגע שהיא תבין מה עשתה ותתחרט, ולעתים גם ברגע שהנער לא ירצה יותר להמשיך את הקשר.
אלו המקרים הקלים. מקרים של אהבת נעורים שעלולה להתהפך לסיוט נעורים. המקרים החמורים יותר הם אלו שבהם קבוצה של נערים שלא יודעים להבדיל בין טוב לרע, וזאת בלשון המעטה, מנצלים לעתים חולשה של נערה וכופים את עצמם במילה טובה, בתשומת לב. וכך אנו שומעים חדשות לבקרים על מקרי אונס קבוצתי של נערה בידי חמישה-שישה נערים ומזדעזעים.
מעשה שמוגדר כ"שובבות" יכול להוביל לכתב אישום
בצילומים באמצעי התקשורת אנו רואים שפניהם של הנאשמים מכוסות בחולצה, הם נראים שבריריים כל כך, אבל עולמם באותו הרגע נהרס. ברגעים אלה יתחיל הסיוט הבלתי מתפשר של חייהם. כל אחד מהם ינסה להסביר לשופט. כל אחד מהם יתחיל להסביר באמצעות סנגורו לשופט שלא ידע, שלא ראה, שלא חשב, שלא ולא ולא. אבל התוצאה בפועל יכולה להיות מעצר עד תום ההליכים ועד מאסר במתן גזר הדין.
חלק מהנערים באמת ילדים טובים. אני בטוחה שחלק מהקוראים כרגע יזדעזעו, אבל זו האמת. הם ילדים טובים שלא מבינים שנערה לא באמת רוצה להיות עם שישה נערים בזה אחר זה. מבחינתם היא הנערה שנותנת, שכיף לה. וכך נגרר הסיפור הזה ומסתבך, בעוד הורי הנערים הללו ישנים שנת ישרים ולא יודעים שעולמם עומד להתהפך.
נכון, לא כל נער יכול להגיע למצב כזה. לא אכנס כאן לניתוח פסיכולוגי של אלו שכן; אבל אומר כי ניתן לעשות יותר, להוריד את הכפפות, להסביר באיזה גיל אפשר להתחיל, ולהסביר לפרטי פרטים מה זה אומר הטרדה מינית, מעשה מגונה, מעשה סדום.
אם חשבתם שבבית הספר הילדים שלכם יקבלו מידע מספיק ויחסכו מכם את אי הנוחות שבקיום שיחה מעין זו עמם, תחשבו שוב. מבדיקה שערכתי מצאתי את המסמך שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת ב-2010, וממנו עולה כי "משרד החינוך הוא הגורם העיקרי המופקד על חינוך מיני בבתי הספר באמצעות היחידה לחינוך למיניות, זוגיות וחיי משפחה. לנושא מיועדות 70 שעות במסגרת התוכנית כישורי חיים". עוד עולה מהמסמך כי "בחינוך העל-יסודי אין תכנית חובה לחינוך מיני ונטען כי, החינוך המיני במסגרת בתי הספר ניתן כתגובה מקרית לאירוע נקודתי, המתייחס למיניות בני נוער כמאיימת ואיננו מאפשר דיון בנושאים המטרידים בני נוער". זה מה שמטריד בני נוער, בואו נהיה כנים.
מה שהם מקבלים במסגרת בית הספר אינו מספיק. במסגרת שיעור כישורי חיים יש נושאים נוספים, חשובים לא פחות. אולי קל יותר לעסוק בהם כמו אלכוהול וסמים, אבל ממה שמתרחש בחוץ, צריך לתת לנושא החינוך המיני עדיפות עליונה. על כן יש לשלב במערך השיעורים אנשי מקצוע - עורכי דין, פסיכולוגים, שנפגשים עם נערים ונערות יום-יום.
צריך להסביר להורים של הנערים והנערות שחינוך מיני הוא הבעיה הבוערת של הנוער. בחינוך מיני צריך להיכנס לפרטים. כאמור, גם כאשר מדובר בנושאים שלא נעים לדבר עליהם כמו מה זה מעשה מגונה, מעשה סדום, מעשה מגונה בפומבי. צריך גם להסביר שאסור שתלונה במשטרה תשמש כמניע לנקמה משום שהנער סירב להמשיך בקשר עם הנערה ונפרד ממנה במסרון, מקרים שקורים מדי יום.
והנושא החשוב ביותר אולי - יש לחדד את הידיעה הברורה שנערה שמקיימת יחסי מין עם כמה נערים (בזה אחר זה), זה לא טבעי. כאשר נער ונערה מקיימים יחסי מין והנער אומר לנערה "תקיימי יחסי מין גם עם חבר שלי, ואם לא אני אעזוב אותך", מדובר בעבירה חמורה מאוד. מעשה שלעתים מוגדר בקרב הנאשמים כ"שובבות" או נימוקים כמו "היא רצתה את זה" יכולים להוביל לכתב אישום באינוס בנסיבות מחמירות.
זאת ועוד, יש להסביר לבני הנוער כי קיום יחסי מין עם נערה שיכורה או תחת השפעה של סמים יכול להוביל למסע משפטי ארוך ומייגע. יש לציין בפניהם במפורש נושאים כמו הפרשי גילים וגיל ההסכמה. עכשיו, כשילדיכם יצאו לחופשת סוכות, נצלו את הזמן להסביר להם, להעלות מקרים שהתפרסמו בחדשות, לדבר, להציף את הנושא. אל תסמכו על אחרים. הם הילדים שלכם.
הכותבת היא עורכת דין המתמחה בייצוג נאשמים בעבירות מין
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il