הנשיא אובמה חש הקלה רבה. עמיתו הרוסי פוטין, ברגע של אבירות צארית, הוציא עבורו את הערמונים מהאש המלחכת בקונגרס ובציבוריות האמריקנית. טילי הטומהוק חוזרים אל הארגזים, ונושאות המטוסים האימתניות מקפלות את הדגלים תוך כדי השמעת ההמנון האמריקני. הכוכבים שעל הדגלים כבו והפסים נצבעו בשחור. ארה"ב משולה היום למטוס חמקן שנע במהירות מתחת למכ"ם, אבל בכיוון ההפוך.
הסדר העולמי, המבוסס על ערכי יסוד אוניברסליים ועל חזון כלל?אנושי, קרס לתוך חור שחור של אלימות, של אכזריות, של השמדת עם ושל אינטרסים צרים. ארה"ב לא היתה השוטר של העולם, היא היתה מגדלור שנתן תקווה בנוגע לזכויותיהם של כל באי עולם. עקב תקלה מנהיגותית דעך האור במגדלור. לא היתה בי שמחה לנוכח הידיעות על תקיפה אפשרית של ארה"ב בסוריה, אלא אמונה שיש שכר ועונש במקום שבו חיי אדם איבדו כל ערך.
שנים רבות השליכה מדינת ישראל את יהבה על סיוע כלכלי, ביטחוני ופוליטי של ארה"ב. ברית בין מדינות שחלקו ערכים משותפים ומחויבות לעולם טוב יותר. אין ספק שהסיוע היה מרכיב מרכזי בשמירה על עליונותה הצבאית של ישראל. חוששני שלנוכח השינויים הדרמטיים המתחוללים בחברה האמריקנית, כפי שהוכח בבחירות האחרונות שם, ישראל שוב תמצא את עצמה לבד, בהתמודדות עם אתגרים קיומיים בסיסיים. זהו גורלנו מאז עמד אברהם אבינו העברי מצד אחד של הנהר וכל העולם מהעבר השני.
ישראל תאלץ לשלם את המחיר
ציר הרשע העולמי הבין את המסר מההתקפלות האמריקנית. בסין, באיראן, בקוריאה הצפונית, בלבנון ובסוריה כבר יודעים כי מאחורי האיומים של ארה"ב אין ממש. אם קווים אדומים הופכים לקווי נסיגה, פוטין יכול לחייך כל הדרך אל הדאצ'ה שלו שלחוף הים השחור. נאומים מרשימים של אובמה והגיגי פרשנות בתקשורת לא יכסו על החולשה.
במציאות החדשה שנוצרה בעקבות נסיגתה של ארה"ב מאיומיה, ברור לגמרי שישראל, בסופו של דבר, תיאלץ לשלם את מחיר הכבוד האבוד של אובמה. הלחץ האמריקני על ישראל יגדל עשרות מונים כדי להגיע להסדר עם הפלסטינים, תוך כדי ויתורים משמעותיים במולדת ההיסטורית של העם היהודי. אובמה צריך כמו אוויר לנשימה מצעד של משלחות ישראליות ופלסטיניות על מדשאות הבית הלבן, כדי שהוא יוכל לשאת את נאום היונה על פריצת דרך היסטורית.
כמו לפני מלחמת יום הכיפורים, גם הפעם הכתובת מופיעה על הקיר ובענק. פעם אחר פעם כל ויתור ישראלי לערבים המכונים פלסטינים גרר קורבנות ואסונות. ביטחונה של מדינת ישראל, נוסף על הזכויות ההיסטוריות, מחייב אחיזה ושליטה בכל שטחי המולדת. כל ויתור, גם מחוץ לגושי ההתיישבות, הוא הקמת מאחז נוסף לטרור.
בתוך הטירוף המתחולל כעת במזרח התיכון, ויתור על גרגיר קרקע ועל רעף של בית יהיה בגדר סכנה מוחשית. חובה על מנהיגי ישראל לזכור שתוכנית השלבים של יאסר ערפאת חיה ומנשימה את אבו מאזן. מי שאומר "אם אין אני לי - מי לי" יודע שהדבר נכון ומדויק גם בעניין יהודה ושומרון. אחרי 2,000 שנה מותר גם ליהודים לא למהר לשום מקום. סבלנות, רבותיי, סבלנות.