כשרואים פועלים מעבדים את השדות ליד הגדר, מול רצועת עזה, זה מובן מאליו. הרי המשימה של כוחות הביטחון הפרושים לאורך הגבול עם הרצועה היא לאפשר שגרת חיים תקינה. המובן מאליו הוא יכולת החקלאים לצאת ולעבד את השדות והשטחים שנושקים לציר שבו נעים רכבי הסיור הצבאיים. הפחות מובן מאליו זהו הקשר שנוצר בין החקלאים לבין אלה המגינים עליהם. זה התחיל בטבלאות עבודה שנמסרו מדי ערב לגורמים שמקשרים בין היישובים לבין הצבא. טבלאות מפורטות מאוד שהפכו במידה רבה לתכנית הפעילות של הכוחות בגזרות השונות, מצפון הרצועה ועד דרומה.
"ככה נראית הטבלה היומית של כל ארגון מגדלים", הסביר אלוף משנה עמוס כהן, מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה. "מפורטים בה העבודות שיבוצעו, מיקום החלקות, מספר האנשים וכדומה. אנחנו מקצים לעבודות מעטפת הגנה בהתאם לצרכים". בחלק הזה של השכונה המזרח-תיכונית, הצרכים בהחלט משתנים, לעיתים אף בין רגע. "עזה מושפעת ברמה הפנימית והחיצונית ממה שקורה סביבה. זה משליך על הגדרת אמצעי הביטחון בהערכות מצב שוטפות שאנחנו מקיימים כל ערב, לקראת אישור תכניות העבודה", אמר אל"מ כהן. "עזה מושפעת ממה שקורה בסיני, בסוריה, בגלל ההתחלה של המשא ומתן עם הפלסטינים וכמובן ממה שקורה בתוכה. כל אלה נלקחים בשקלול שלנו. לא ניתן לנתק את עזה מהמציאות ולכן משתנים רבים משפיעים על ההחלטות".
עם ההחלטות האלה, שמתקבלות בדרגים גבוהים ומנותבות באופן יום יומי לשטח, חיים בשותפות מלאה מספר ארגוני חקלאות, שהפכו את הסדר העברת תכניות העבודה והצמדות לתכנית האבטחה, לגשר של מרקם יחסים נוח ויעיל עם כוחות השטח. "אין חשש לעבוד ליד הגדר" אמר בכנות ראובן ניר מקיבוץ מפלסים, מנכ"ל ארגון שכ"מ (שדות כפר-עזה מפלסים) בשער הנגב. "אנחנו מגדלים עד המטר האחרון שליד הגדר חיטה, תפוחי אדמה, חומוס ועוד, ויוצאים בכל יום לעבוד באישור הצבא ותחת אבטחתו".
כשעתיים לאחר הפגישה עמו, הוא העביר את לוח הזמנים לתעסוקת עובדים בסמיכות לגדר. הטבלה כוללת את כל הפרטים הנחוצים למפקדי החטיבות והאוגדה. "זה מקשה קצת אבל בסופו של דבר זה נותן לנו את מעטפת הביטחון הנחוצה לקיום העבודות", הוא הודה. שניים מקציני המעטפת הם סגן דניאל אלה מגדוד השריון הפרוש במרחב וסגן אריאל משולם, מפקד צוות בגולני. "בכל יום יוצאים למשימות האלה טנק ונמ"ר", סיפר סגן אלה, "באחרונה אבטחנו עבודות קציר ואפשר להגיד שאנחנו מקבלים מהחקלאים הרבה מאוד אהבה". סגן משולם אישר, והוסיף: "אנחנו מפגישים את החיילים עם התושבים, כדי שהם יבינו למי הם נותנים את תחושת הביטחון", אמר, "זה מחזיק את החיילים במתח מבצעי כל הזמן. המשפט שאנחנו שומעים הרבה מאוד הוא, ש'שקט כזה לא היה הרבה זמן'. זה משפט שמבחינתנו עושה את העבודה. נותן לנו הרבה מאוד כוח".
אכן צריך כוח ב"ברך" של גבול הרצועה מפגש הצירים המקבילים לגדר הגבול הצפונית והמזרחית. כוח שהוא כמובן צבאי וכוח שהוא נפשי. התנאים לא קלים וחום הקיץ שנישא על גלי לחות כבדים, מעיק עוד יותר. אבל לחיילים ברור שמילוי המשימה הוא ערך עליון. "אנחנו צריכים לספק הגנה וביטחון ליישובים כדי שיוכלו לשמור על שגרת חיים רגילה ושלווה", אמר אל"מ כהן, שהוא אחראי אמנם על החטיבה הדרומית שגזרת הגבול שלה משתרעת בין קיבוץ רעים עד היישוב עזוז מדרום לפתחת ניצנה, אך המשימה היא זהה. "המטרה היא למנוע את האיום על האזרחים, שאפשר יהיה לממש את החקלאות, לא משנה באיזה צורת גידול ולשם כך אנחנו מפתחים עבור כל יום את סל האבטחה שלו בהתאם לעבודות". האיום העיקרי ליד גבול הרצועה הוא ירי צלפים לעבר הפועלים. אירועים כאלה מוכרים גם בתקופת השקט האחרונה ליד הגדר. ברקע ישנו זיכרון חטיפת החייל גלעד שליט. האם אירוע דומה יכול להתרחש גם היום? "אנחנו מקפידים לשים רכב משוריין ליד כל כלי עבודה", הסביר סגן משולם, "אנחנו שומרים על החקלאים ובסך הכול צריך להבין שגם לפלסטינים יש עניין לשמור על השקט". עמיתו מהשיריון יודע לתאר גם את תגובות החיילים, הנשלחים למשימות האבטחה: "התגובות שלהם הן בעיקר של הבנה, כי זאת המשימה שלנו. הגנה על האזרח הזורע והקוצר. זה מאוד משמעותי מבחינת החיילים. לפעמים זאת משימה קשה אז חורקים שיניים ועומדים בה".
"נהנים מהאירוח של החקלאים"
החקלאים מרוצים מההסדר הזה, למרות כמה מגבלות שהוא מביא עמו. "אנחנו מרגישים את האיום, כאשר יש הנחיות שונות. כלומר כאשר יש הגבלת תנועה באזורים מסוימים וכשיש נוכחות צבאית מוגברת בסביבתנו. יחד עם זה למדנו לדבר ולהבין את השפה של הכוחות ולדעת פחות או יותר מה מתרחש. אנחנו מקפידים על ההוראות שכוללות לעיתים הצטיידות באמצעי מיגון אישיים כמו אפוד מגן וכדומה. בסך הכול התוצאה היא מאוד סבירה, שנותנים לנו לעבוד הכי קרוב שאפשר לגדר".
בין שני הצדדים התפתח הווי מעניין, ואם למישהו ייצא לשמוע את רשת הקשר, הקודים שבהם משתמשים "הגורמים" יישמעו מצחיקים, אולי לא מובנים, אבל הם נחוצים מאוד כדי לשמר את יכולת העבודה ליד הגדר. בסופו של דבר, היבולים משם מגיעים לצלחות של אזרחי ישראל. אז גם כשיש נוהל "ערפל", שבו אי אפשר לצאת לעבוד בכל מקום בגלל יכולת ההגנה על החקלאים או כשחלק מהצירים סגורים זמנית, החקלאים יודעים שזאת עבודת הצבא כדי לאפשר להם לצאת לשטח ולחזור משם הביתה בשלום. "בוא נפתח בשבח האכסניה", מתרגם משולם את המציאות בשטח למצב שנוצר בין הכוחות לבין החקלאים. "שבחים לקיבוצים שנותנים לנו הרגשת בית, שכיף לעבוד עם החקלאים בפן האישי ואנחנו בהחלט נהנים מהאירוח שלהם".