בתודעה הישראלית, רובצת האשמה במחדלי מלחמת יום הכיפורים על תכונות אופי ולא על בני אדם. יהירות, שאננות וגאווה החליפו את הגנרלים והפוליטיקאים. די מדהים ומביך לגלות שגם היום, 40 שנה לאחר המלחמה, לא ברור מי צדק במלחמת הגנרלים שאפיינה בעיקר את פיקוד דרום, או במאבק בין הגנרלים לפוליטיקאים לגבי האירועים שקדמו למלחמה.
אני חושד שתכונות האופי תפסו את כיסא הנאשמים המרכזי בתודעה הישראלית לא במקרה. מעבר לנוחות הברורה של האליטה הוותיקה להעתיק את הוויכוח לשדות האופי הקולקטיבי שלנו, מדובר במהלך פוליטי. להגיד שישראל הייתה יהירה, שאננה וגאוותנית לפני המלחמה, זה לומר במילים אחרות שאנו לא יכולים לסמוך על עצמנו, שאנחנו חייבים בני ברית חזקים שיגבו אותנו, שיצילו אותנו. לבד לא נוכל להסתדר. אם זה נשמע לכם מוכר, זה בגלל שהפזמון הזה מלווה אותנו בכל הדיונים על הסכמי השלום עם הערבים.
הוויכוח הזה חוצה את עם ישראל הרבה לפני קום המדינה: האם אנו, כדברי בלעם, "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", או שאם ננהג כך אנו עלולים להביא אסון על עצמנו, ולכן אנו חייבים להתחשב בדעת הגויים ולהשתלב בעולמם.
למעשה, אם בודקים ברצינות את האשמת היהירות הגאווה והשאננות, מגלים שמדובר בטיעון בעייתי. לדעתי, ללא היהירות והגאווה הישראלית במלחמת יום הכיפורים, יש סיכוי רב שהיינו מפסידים אותה כמו מרבית האומות שהיו ניצבות בפני אתגר דומה. רק תחושת גאווה אדירה יכלה לתת לקהלני ולקומץ חייליו את הכוח לעצור מאות טנקים סוריים. רק תחושה שגובלת ביהירות יכלה לתת ל"כוח צביקה" את המחשבה שביכולתו לעצור את השיטפון הסורי מולו. רק המחשבה שהישראלים טובים יותר גרמה לסורים ולמצרים לעצור במקומם בתחילת המלחמה למרות שאיש לא עמד מולם.
והשאננות אכן הייתה, אבל לא באופן שנוהגים לפרש אותה. השאננות האמיתית שלנו היא שאנו יודעים תמיד טוב יותר מה יחשבו הערבים ומה טוב להם. גם במלחמה וגם בשלום. הרי לא יתכן שהערבים יתכוננו היטב, ישטו במודיעין שלנו ויפתיעו אותנו, זה לא יתכן! ולכן אין מדובר בהצלחה שלהם, אלא בכישלון ובטעויות שלנו. אם רק נתקן אותם, הכל יהיה בסדר. אז זהו ,שלא. ברור שצריך להיות הכי מוכנים שיש, ועדיין, אני סבור שהפתעה כמו במלחמת יום הכיפורים אפשרית בהחלט שוב. מי שיסמוך על עזרה אמריקנית או בינלאומית יהיה בבעיה קשה. מה שיציל אותנו היא דווקא הגאווה שלנו כיהודים שתתבסס על הקשר שלנו לעם ולארץ, וההכרה שאנו שונים ומיוחדים.