התסמינים הראשונים למחלה החלו להופיע בחשאי, כמעט כמו עקצוץ קל בגרון שאינך יודע לזהות את מקורותיו, אבל ברור לך שאין ממנו נסיגה והוא יוביל בהכרח לשפעת, סטרפטוקוקוס, אנטיביוטיקה, ואולי אפילו מוות קליני של יומיים מול ערוץ הקומדיות. על הצג במכשיר הסלולרי הופיעה הודעה: "כדי להשלים את חיוב חשבונך ב-19.90 שקלים, הקש את הקוד ISK958".
ברגע הראשון אתה רוצה להתקשר לספקית הסלולר ולהודיע על פריצה למכשירך. אחר כך למשטרה (הונאה), לאינטרפול (תא טרוריסטי חדר לרשת המחשבים הארצית), לשב"כ (הגיע הזמן לבדוק מה קורה שם בג'נין מאז חומת מגן) ולמוסד (אולי זאת רשת הפדופילים הבלגית?). רגע לפני שישבתי לכתוב את הפוסט היומרני וההו-כה-מתוחכם בפייסבוק ("אם אתם מקבלים מסרון עם קוד אל תקישו אותו, זאת הונאה!!!!!!!!!!") נזכרתי לשאול את אשתי: "תגידי, יואבי במחשב כרגע?".
אשר יגורתי בא - התשובה הייתה חיובית. ובאמת, איך אפשר להאשים אותו? היה כתוב "להזמנת מפתח כניסה למערת הערפדים, הקש את מספר הטלפון - וקוד יישלח למכשיר הנייד". איזה מספר טלפון בדיוק ציפיתי שהוא יקיש - של השכנים?
אפילו את בלוף ה"צבע מטאלי" כבר ביטלו
אוקיי, אז לא מדובר בפדופילים, השבח לאל - אבל משחקי המחשב של הילדים מפתים אותם לעשות רכישות בשיטת הפירמידה: בקודקוד יושב הילד עם המחשב, מבסוט עד גג העולם - ואנחנו, בתחתית, נאנקים. באמת שאין לי שום דבר נגד משחקי מחשב, פעם אפילו שיחקתי באחד ("דונקי קונג" קראו לו, על קוף שמנסה לשחרר את אהובתו החטופה), ואני מאמין שעל תוכן טוב צריך גם לשלם. אבל לאחרונה, כש"מיקמק" חמק לביתנו המצ'וקמק, הבנתי שחייבים לשים לזה סוף: או מיקמק או חופשה בחו"ל בקיץ הבא; או מיקמק - או אני. בעצם, את המשוואה הזאת לא העזתי לומר בקול רם, מחשש שהילד באמת יבחר.
"מיקמק" הוא הלהיט הגדול ביותר של הקיץ בקרב הילדים מאז 2009, אז הושק כלהיט הגדול ביותר של הקיץ בקרב הילדים. מדובר במכונת כסף לא נורמלית שבמסגרתה יכול הילד ליצור "עולם משל עצמו" - כלומר, עולם שבו לכסף אין משמעות, ולמשכורת של אבא אין גבולות - עם שלל אפשרויות שהיוצרים של המשחק מוכנים להישבע שהן חינוכיות, ואני מוכן להישבע שאני מסכים.
אבל עם כל הכבוד לחינוך לאקולוגיה, מה עם חינוך הילד לאקונומיה? שיטת החיוב של "מיקמק" פועלת על פי עקרון האינקרימנטלי של "מצוץ ככל יכולתך": הילד (והוריו) מוקפים במאות "מוצרים", ורק רכישתם, במחירים מופלגים, תאפשר התקדמות לשלב הבא במשחק. בניגוד לאפליקציות או משחקים אחרים, בהם עושים רכישה חד-פעמית וזוכים לשקט נפשי, כאן הארנק נשאב לבור ללא תחתית. הילד מתמקמק, ושאתה תיחנק.
זה התחיל עם "בובת מיקמק", במחיר סמלי של 59 שקלים. זאת נקנתה על ידי הסבתא, במסגרת הביקור ב"מיקפה" בקניון (כרטיס כניסה 40 שקל). הבובה, בגובה אצבע וחצי, נושאת את השם "הבובה האישית של אלביס", וחזותה כשל טרול ירקרק וחסר חשיבות. אלא שהבובה היא בסך הכול סיפור כיסוי למספר קוד שמאפשר כניסה ל.. (דרדרו בתופים, עיצרו את הנשימה) "מפתח לחדר אישי הכולל משחקים והפתעות"! האמת, היינו נורא גאים בעצמנו: את ה"מיקפה" הפלנו על בילוי עם הסבתא, את עלות הבובה הורדנו מדמי הכיס. יצאנו חינוכיים (וקמצנים) לאללה, והילד יצא מאושר עד הגג.
למחרת הבנו שהבובה הזאת היא אלביס-בלוף קטן, וש"בובה אמיתית של אלביס" (היא לא אי-שית. היא א-מי-תית. תפנימו) עולה 89 שקלים, ונותנת בנוסף ל"משחקים" ול"הפתעות" גם... (הקישו במצילתיים, העלו סומק בלחיים) "קסם בו רק אתם תהפכו לאלביס"! רק אתם! מאחר שדמי הכיס של השנה הקרובה נגמרו מזמן, היה לילד המתוק פתרון מהפנט: "במקום לקנות את הבובה הא-מי-תית, פשוט תעשו מנוי חודשי ל'מיקמק' ונגמר הסיפור".
מנוי חודשי למיקמק עולה 37.90, או 299.90 לשנה (הילד ממליץ, הוא עשה חישוב שחוסכים למעלה ממאה שקלים!). המנוי מקנה 2,500 "מטבעות" ואת "מכונת ההפתעות" (תרגישו חופשי להוסיף כאן שבעה סימני קריאה, אני התעייפתי), שנותנת "פריט וירטואלי" חדש בכל חודש (סימני קריאה רבים). במחווה יוצא דופן, מציינים באתר ש"המנוי מתחדש מעצמו" (700 סימני קריאה, ועוד כמה תוים אורגזמיים במיקלדת), כלומר "אבא, אתה אפילו לא צריך להתקשר מחדש בכל חודש". והטוויסט הגדול: ב"מיקמק" קוראים לסל ההפתעות הזה "מתנה". כלומר מי שמשלם כמעט 40 שקל בחודש למנוי וירטואלי, עבור משחק וירטואלי, שבורא עולם וירטואלי, לילד שהולך והופך אט אט לדופליקט חיור (ו-וירטואלי) של תולעת הספרים שהיה פעם - מקבל ב"מ-ת-נה" 2,500 מטבעות וירטואליים. איזו נדיבות! איזו אהבת אדם!
כדי להתכונן לעתיד בחנתי את סעיף ה"שדרוגים" הצפוי למי שרכש "חבילה" ו"מנוי" ו"בובת אלויס / פנסי / מקס / זואי / אלקסיס". ובכן, תמורת 20 שקלים (אוקיי, 19.90) אפשר לקבל "קטנוע בעיצוב אישי"; עוד 20 ויש לכם "אחוזת מיקמק ענקית"; 20 - "ג'יפ בעיצוב קולי ווירטואלי". וכך הלאה: נסיכה מהאגדות, מכונית ספורט אדומה, בנק לשים בו את המטבעות (שקיבלתם "במתנה" במנוי), בית רדוף ברוחות, מכונית ספורט כחולה, מכשף-על, חללית ועוד. הכול בכאילו, כמובן. בקיצור, רק בשביל ליהנות משלל האפשרויות של המשחק - עוד לפני שהגענו לחולצות וכיסויים לאייפון ותרמילים ומחברות - אפשר להשליך מאות רבות של שקלים לפח הזבל של המחשב.
חוקי? מן הסתם כן. אבל אולי הגיע הזמן שהרשויות להגנת הצרכן ייתנו דעתן לשיטת הסלמי הזאת. הרי לא מתקבל על הדעת שבסופר ימכרו יוגורט, ואז את תוספת הפרי יתמחרו בנפרד, נכון? לא באמת סביר שכשנבקש עוף נקבל חזה וגב, ואז נוסיף שקל שמונים בשביל כנף, 3.5 שקלים בשביל שתי כנפיים (מבצע! מתנה!) ועוד 8 שקלים לפולקה עם "הפתעה" של גרוגרת. אפילו את הישרא-בלוף של תשלום נפרד ל"צבע מטאלי" באוטו כבר ביטלו.
החבר'ה ב"מיקמק" יודעים היטב שהצרכן הישראלי יחשוב פעמיים לפני שישלם 200 שקלים בשביל להיכנס לכל חדרי האתר. אז הם מנצלים את חולשת הדעת, את לחות הקיץ ואת והצ'יקמוק ההורי בשביל לסחוט כספים באופן הדרגתי. ההורים יכולים להגיד לא, ואז לסייע לילד להתמודד עם הלחץ החברתי. בשביל טיפול פסיכולוגי פלוס הפתעות (היפנוזה) ומתנות (כדורי ריטלין), לחץ על "מנוי שנתי-אמיתי".
לכל הטורים של אבנר הופשטיין בוואלה! דעות