וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מי פותח עין על השכר של ראשי עמותות הסיוע

אמציה שיינפלד

6.9.2013 / 19:21

למה בתפיסה שלנו, מנכ"ל חברת היי-טק שמרוויח מיליונים זה בסדר - אבל כשאדם האחראי על האכלת 200 אלף נזקקים מרוויח 30 אלף בחודש, אנחנו נזעקים? אמציה שיינפלד מזהה צביעות

החגים כבר כאן, וארגוני הסיוע לנזקקים פועלים במרץ. ישראלים לא אוהבים להיות פראיירים. לכן, רגע לפני שאנו מוציאים ארנקים, מזדעקים חלק מהעיתונאים להגנתנו ומתרים בנו לבדוק למי אנו תורמים. לדבריהם, חלק מהעמותות "חוגגות" על חשבוננו. מנכ"ל אחת העמותות המוכרות, למשל, כך קראתי השבוע, "דופק" כ-30 אלף שקלים בחודש. מנהלת אחרת, העומדת בראש עמותה מוכרת נוספת שמחלקת מזון, "עושה" 20 אלף. אף אם, כפי שקורה לעתים, אין המדובר בשכר אלא בעלותו הכוללת, אכן מדובר בשכר לא רע כשלעצמו.

לי עצמי אין היכרות אישית עם אותם ארגונים, ולא עם מה שמתרחש בין מסדרונותיהם. אולם ביקורת המופנית לארגון הומניטרי, על עצם העובדה שמנהלו משתכר משכורת יפה, מייצגת בדיוק את אותה תפיסת עולם מעוותת שבבסיס חלק מהקלקולים בחברה ובסדרי העדיפויות שלה.

אין זה מקרה שדווקא חלק ניכר מבעלי התפקידים החיוניים ביותר בחברה - ובהם, למשל, אנשי חינוך - מפרנסים בקושי רב את עצמם, ובוודאי אינם מסוגלים לפרנס אחרים. מדובר בגישה מסורתית הנטועה עמוק, ובמרכזה חלוקה בין אלה שראוי כי ירוויחו טוב, לבין אלה שלגביהם זה לא נראה לנו סביר. עם כל הכבוד להתפתחות התודעה האנושית והחברתית, אנו עדיין מקובעים באיזושהי דיכוטומיה "דתית"-רומנטית בין טוב לרע, שחור ולבן. יש מקצועות בהם "עושים כסף", ויש שבהם עושים "דברים טובים" - ואם בחרת לעשות דברים "טובים", אין זה מוסרי שתרוויח כמו שצריך. כולם מסכימים שחינוך זה הכי חשוב. אך אם המורה, או אפילו מנהל בית הספר, "ידפוק" משכורת טובה, כאילו היה, רחמנא ליצלן, מנהל באחת החברות הממשלתיות או בסתם חברת היי-טק, משהו פה ייראה לנו מסריח.

דרוש תותח

נכון, אנו מתקוממים גם על מנכ"לים בחברות ציבוריות שמרוויחים מיליונים, אך מסכימים שמגיע להם מיליון או שניים בשנה, זה כמעט מתבקש. מנכ"ל עמותה, לעומת זאת, שירוויח בין 20 ל-30 אלף, כבר ייראה לנו נצלן.

בל נתחבא מאחורי נימוקים כמו-רציונליים, כאילו העובדה שארגוני הסיוע ממומנים מתרומות נמצאת בבסיס הביקורת. חברות ציבוריות רבות (שלא לדבר על חברות ממשלתיות), ממומנות על ידי הציבור, בצורה ישירה ועקיפה. את זכות הקיום הכלכלית שלהן חייבות רבות מהן לחקיקה ולרגולציה אגרסיבית, ולא ליצירתיות, לתבונה עסקית או לעמידה בתחרות. בנקים הם רק דוגמה אחת לכך.

ובחזרה לאותו ארגון צדקה, שמנהלו משתכר כ-30 אלף לחודש. אם להאמין לוויקיפדיה, הארגון מפעיל יותר מ-5,000 מתנדבים, ומשמש כארגון גג ל-120 ארגונים הפרושים ב-80 ישובים בארץ. הארגון מעניק סיוע שוטף של מזון ליותר מ-200 אלף איש; מפעיל תוכניות חינוך להתנדבות, מנהיגות והעצמת בני נוער ב-50 ישובים וב-70 מוסדות חינו,; ועוד ועוד. בשנת 2010 גייס הארגון תרומות בסך 48 מליון שקל. הארגון, לפי אתר האינטרנט שלו, מתנהל בשקיפות מלאה ודוחותיו הכספיים פתוחים לעיון הציבור.

בהנחה, אפוא, שהנתונים הללו נכונים, מדובר בפירמה שמנהלת פרויקטים גדולים, חשובים, ונראה שבהצלחה. מי היינו רוצים שינהל ארגון מסוג שכזה? אני אומר: תותח. הכי מוכשר שיש. מישהו שאם היה עובד "בחוץ", היה מרוויח מיליונים. מיליונים הוא כמובן לא ישתכר - גם לא לכל המנהלים בחברות הציבוריות נכון היה לאפשר סכומים כאלה - אבל הייתי מתעקש, אפילו היה מבקש לעבוד בהתנדבות, שירוויח משכורת יפה וישקיע את כל מרצו וכישוריו בתפקיד. זהו, בעיניי, בדיוק האינטרס הציבורי.

אמציה שיינפלד הוא בעל עסק עצמאי, תושב תל-אביב

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully