סיכול פיגוע אנשי חמאס בקניון ממילא בירושלים, שעליו דווח שלשום, שב ומצביע על יכולות הסיכול של השב"כ. חשיפת הפיגוע מדגישה היבטים אופרטיביים קריטיים לביטחוננו, שהחשוב שבהם הוא תרומתה של גדר הביטחון ההרמטית. לא בכדי מכנים אותה מבקריה של הגדר מצילת החיים הזו "גדר ההפרדה הגזענית" או "גדר האפרטהייד", שכן היא מפרידה בין החיים למתים. אנו, לשמחתנו, בצד של החיים.
למה פיגוע עכשיו? לחמאס המתרושש זה תמיד טוב. מגאוותנות ומסרבנות חצופה לכל הצעת פשרה לאומית, גם של שועי ערב, עם הרשות הפלשתינית, הידרדרה הפופולריות של הארגון לתחתית. הצבא המצרי הרס את בתי רפיח שבצד המצרי בציר פילדלפיה, מוטט וחסם את מרבית המנהרות שסיפקו נשק, כספים, דלק ומזון לממשלת חמאס וסגר את מעבר רפיח.
מצרים של א?סיסי מגדירה את חמאס כמשתף פעולה עם פיגועי הטרור האיסלאמי המופנה נגדה מסיני ומאשימה אותו גם בהתנכלות למרכז התרבותי המצרי בעזה. טורקיה עסוקה בסוריה. איראן, סוריה וחיזבאללה נסגרו בפני הארגון מאז המרד נגד אסד, והרשות הפלשתינית שוקלת להפסיק הזרמת משכורות לפקידים בעזה.
חמאס המרושש נאלץ לאחרונה לפנות אל אבו מאזן ואנשיו, שישתדלו במצרים לשחרר את אנשיו העצורים. בינתיים האזור בוער, חמאס נדחק לפינה והרשות הפלשתינית מתחזקת ומנהלת מגעים עם ישראל. הקלף המסורתי שנותר בידי חמאס הוא קסאמים וטרור.
הפתגם הערבי אומר "שאלף אימהות תבכינה - רק לא אמי". אכן, קיומה של הגדר מקשה על הפלשתינים, המלינים כי מסלולה מצביע על הכיוון הכללי של פתרון הסכסוך, עם שלום או בלעדיו: אנחנו פה והם שם. פלשתינים רבים רואים בגדר זו את "קיר הברזל", ששם קץ לחלומות שחרור פלשתין והצפתה במיליוני פליטים או הטבעתנו בדם הפיגועים של ארגוני הטרור.
קשה לשאת בכי של אימהות שילדיהן נרצחו
הפלשתינים ותועמלני השמאל מוחים בעולם נגד גדר הביטחון, המפרידה בין מטעני המוות לבין האוכלוסייה היהודית תאבת החיים. גדר הביטחון אכן מקשה על מתכנני הפיגועים ומטרידה אותם בחיי היום?יום, שכן כתוצאה ממסלול התנועה שהיא מכתיבה נעים המחבלים בצירי האורך של יהודה ושומרון. בשל כך ממקם צה"ל מחסומים בנתיבי המעבר לגילוי המחבלים ומטעניהם, וגם האוכלוסייה הפלשתינית סובלת. זה קשה, אך קשה עוד יותר לשאת בכי של אימהות שילדיהן נרצחו.
מכיוון שחוליות הרצח אינן יכולות לחדור מערבה, הן מסתייעות בבלדרים וב"מחבלי קצה". לצורך מטרה זו משמשים אזרחיה הפלשתינים של מזרח ירושלים. ארגוני הטרור בוחרים בירושלים כשטח המגע הישיר עימנו, בשל משמעותה הסימבולית כבירת ישראל, בנצלם את הנטיות הלאומיות של אזרחי מזרח ירושלים הפלשתינים שברשותם תעודות זהות כחולות.
במצבו הקשה מנסה עתה חמאס באמצעות הפיגועים לשקם את מעמדו ולהעיד על נוכחותו, ליצור אנטגוניזם בין הפלשתינים לבין יהודי העיר ולהניאם מהשתלבות בחייה. אלא שרוב הפלשתינים בירושלים אינם משתפים פעולה עם פיגועי הטרור. רבים אומרים בגלוי כי בהשוואה למדינות ערב ולשטחים הפלשתיניים, יש להם הרבה מה להפסיד. עם זאת, חרף מאמצי הסיכול, יש גם כישלונות.
סיכול הפיגוע בירושלים מזכיר מאמר מרושע שפורסם לאחרונה בעיתון "ציוני" ידוע, שבו הלין המחבר על כך ש"הזרוע המדינית" הישראלית אינה מתואמת עם "הזרוע הצבאית". דווקא כששרת החוץ מנהלת מו"מ עם הפלשתינים, כתב, מבצעות זרועותיה הצבאיות של ישראל מעצרים המכשילים זאת. הוא התכוון להציג את ישראל כעוד ארגון בעל זרוע צבאית ומדינית והציג את חוסר התיאום השלומיאלי כנובע מכסילות או מזדוניות. הבעיה היא שחמאס וארגוני הסירוב יוצרים פיגועים כשהם רק יכולים, ובייחוד כדי להכשיל מו"מ מדיני. בתגובה לכך, חרף אכזבתו של הפובליציסט הנ"ל, נאלצת "הזרוע הצבאית" הישראלית לסכלם דווקא בעיתוי המו"מ, גם ללא תיאום עם שרת החוץ.