שתהיה שנה מאוזנת

בשנה שעברה, כמו בשנים שלפניה, שוב איבדנו קצת את הפרופורציות. יכול להיות שמעולם לא היו לנו הרבה קור רוח ואיזון, אבל משהו נשחק ונראה שהסכר נפרץ. יכול להיות שזו השפעה סביבתית. שהשכנים שלנו, שמשכימים בבוקר למהפכה ומסיימים בערב עם מלחמת אזרחים, כן הצליחו להעביר משהו מווירוס אי?היציבות הזאת דרך הגבול.

אז כשמבקשים לאחל שנה חדשה טובה, אני מבקש לאחל לנו קצת יותר איזון, ודאי שגם במובן הכלכלי. בתחום הזה נראה שבשנים האחרונות רצנו מהר מדי ושכחנו למתן ולעצור תהליכים הרסניים. כשגולשים בפייסבוק זה נראה כאילו מלחמת העולם השלישית פרצה. איך רואים שאיבדנו שליטה על עצמנו? בהתחלה מאוד קשה. כי כשמגזימים זה לפעמים נעים. למשל, באכילת יתר של עוגות. אבל את התוצאות מגלים בדיעבד. השומנים מצטברים. ואז רוצים להוריד אותם בבת אחת. בניתוח. במשקאות פלאים. רק לא בצורה מאוזנת והדרגתית.

חלק מזה נובע כנראה מהמזג הישראלי, שכנראה מגיע לנקודת רתיחה מהר מאוד, ואחר כך מצטנן מהר מדי. קחו, למשל, את נתוני הצמיחה של הרבעון השני. אפילו לשנייה לא עצרנו להתרשם. המשק צמח השנה ברבעון השני ב?5.1 אחוזים. באירופה, כשאחת הכלכלות הגדולות עוברת מצמיחה שלילית ל?0.3 אחוז, פותחים את השמפניות.

אז מה קורה? באוצר מפחדים להתגאות כי זה אומר שהסוציאליסטים והוועדים ידרשו עוד כסף. הסוציאליסטים והוועדים מפחדים להודות שהמדיניות הכלכליות של הממשלה הקודמת שמרה על הצמיחה, והעיתונים הכלכליים מסבירים שזה עוד לפני שהגזירות החדשות נכנסו לתוקף. לכולם יש הסברים למה לא לעצור לרגע אחד ולהתרשם מהנתון החיובי.

אין לנו פרופורציות. מישהו ידע לעצור את תהליך הנפקת האג"ח חסר הרסן על חשבון הפנסיה בשנים 2008-2005? לא. שבוע אחר שבוע נפתח השער, והכספים זרמו. היה עליהום, אבל הציבור לא ראה. הרגולטורים לא בלמו ולא רצו לראות תמונה מאוזנת. היום הסוסים ברחו מזמן מהאורווה והדיונים בביהמ"ש בפרשת אי.די.בי הם תזכורת כאובה לחוסר איזון.

מנגד, גם בתהליכי הביקורת הציבוריים אין לנו גבולות. למשל, על שכר המנכ"לים בחברות הציבוריות. נכון שהיתה פריצות ואפילו חזירות. אבל התוצאה היום, עם תיקון 20, היא שהבורסה הופכת למנודה. היזמים רוצים להרוויח הרבה כסף על המאמצים שלהם, ומי שיקבע את שכרם הם מיעוט מנהלי הכספים הפנסיוניים המפוחדים מדעת הקהל. התהליך לתיקון העלייה המטאורית בשכר המנכ"לים כלל התלהמות, בעיקר מצד הפוליטיקאים, והכל הוביל לתיקון יתר.

אז אם אני צריך לאחל משהו לשנה החדשה, זה קורטוב של פרופורציות. שנדע להפיק את נסיוב האנדרסטייטמנט מהבריטים ולהוסיף אותו לטיפות הפוליו (עוד יציאה מפרופורציה). טיפה רוגע, קצת פחות להגזים ולשמור על איזון.