זה לא יהיה כישלון אם לא נעפיל למונדיאל

אפשר לעלות למשחקי ההצלבה", בועט בי המאמן הלאומי בתחילת הראיון. כשהוא אומר את המשפט הזה, אי אפשר שלא להבחין שהוא זז בכיסאו באי שקט, ומבע פניו נחמץ. ידיו, שמשולבות רוב הזמן על השולחן בנינוחות, נלקחות משם ועוטפות את הראש מאחור.

הוא פולט אנחה מתוסכלת. אלמלא הגול הארור ההוא, שהנבחרת שלו ספגה בתוספת הזמן נגד פורטוגל במשחק הבית (3:3), ישראל היתה עכשיו בראש הבית.

"בגול הזה נהיה לי חלל בגוף. הכל התרוקן לי ברגע אחד. אני לא זוכר איך בכלל הגעתי לחדר ההלבשה, לא זוכר שום דבר מהדרך לבית שלי בחיפה. נכנסתי הביתה ולקחתי כדור שינה. אני לא עושה את זה בדרך כלל, אחרי משחקים אני אף פעם לא נרדם, לא משנה אם ניצחתי 5:0 או הפסדתי. כי יש אדרנלין ואנרגיה בכל הגוף. הפעם ישנתי כמו תינוק. הייתי חייב לישון, כדי לבוא מפוקס למחרת, לפגוש את השחקנים שלי כמו רמבו ולצאת איתם למשחק בצפון אירלנד. הגול הזה חוזר אלי ואל השחקנים כל הזמן".

זה שוב כמעט, ואם, ואלמלא, והשפיץ של הנעל, ועוד מקבץ מתיש של קלישאות ספורטיביות ישראליות. אלי (ישראל) גוטמן הוא המאמן ה?26 של נבחרת ישראל. רק אחד לפניו, עמנואל שפר ז"ל, עשה את זה והצליח להעפיל עם הנבחרת למשחקי הגביע העולמי. וזה היה לפני יותר מארבעים שנה, כשגוטמן היה ילד.

בעוד שלושה ימים יעלו החניכים של גוטמן לדשא ברמת גן, למשחק מול אזרבייג'ן, שיכול להיות מוקש לא קטן. שלושה ימים אחרי, הם ישחקו ברוסיה: הפסד שם יסתום את הגולל על סיכויי הנבחרת להעפיל למונדיאל, שייערך בקיץ הבא בברזיל.

"אמרו שלא יהיה לנו סיכוי, שאין לנו מה למכור והנה, ארבעה משחקים לסיום, אנחנו עדיין בתמונה. תחשבו איפה היינו היום אלמלא הגול הזה..."

עוד פעם הגול הזה. תגיד את זה כבר: עולים למונדיאל?
"אנחנו יכולים להיות שם עד הסוף. השחקנים יודעים את זה, ותתפלאו, הם אומרים לי את זה. אני לא אומר להם בחדר ההלבשה שאנחנו יכולים לעלות למונדיאל. אני נותן להם להבין שאנחנו שם. יש לי תמונות בראש. 35 אלף צופים ברמת גן נגד אזרבייג'ן. אל תזלזלו בהם, זאת נבחרת עיקשת, וגם כשהם הפסידו ברוסיה בדקה ה?84, זה היה מפנדל שלא היה ולא נברא. אז אני רואה את הנבחרת נותנת תצוגת כדורגל, הקהל מבסוט, מוחא לנו כפיים, לא עוזב את האיצטדיון".

אפשר לנצח ברוסיה?
"שוב אתם לוקחים אותי לשם. קודם כל תנו לי לנצח את אזרבייג'ן, ואז, עם האנרגיות האלה, נוסעים לרוסיה. כן, מסוגלים לנצח גם שם. אבל עיזבו, אנחנו ממש עוד לא שם".

אלי גוטמן יודע היטב שזה המאני טיים, ושהוא חייב להיות הכי כאן ועכשיו. נגמרו המשחקים, עכשיו סופרים את הכסף. הוא בקשר קבוע עם השחקנים שלו, לא מחכה בשביל זה להתכנסות של הנבחרת. "אחרי המשחק מול אוקראינה, שבו הפסדנו ולא נראינו טוב, החלטתי שאני לא רוצה שנישאר בתחושה הזאת. אני גם לא רוצה שהשחקנים שלי ינחתו רק לימים האחרונים לפני המשחקים. אני מדרבן אותם, אומר להם - תחשבו על הנבחרת כל יום. תחיו את זה. אתם יכולים לשנות את פני הכדורגל בארץ. זה נכון, מי שמקבל ממני טלפונים זה לא סתם. הוא בראש שלי, הוא לבטח יוזמן לסגל. השחקנים שלי ממושמעים מאוד, יצרנו חדר הלבשה מדהים ולויאלי. בחיים הם לא מספרים לחברים שלהם 'אלי גוטמן טילפן אלי'. הם יודעים שזה ילדותי ושזה יפגע בי".

אלי גוטמן יודע היטב מה זה להיות פגוע. להרגיש בכל שריר בגוף את הכישלון, את הביקורת הקטלנית. הוא הרי חטף את זה במנות גדושות אחרי ההפסד המביש נגד רוסיה בבית, 4:0.

"ההתחלה שלי בנבחרת היתה רעה. קיבלתי החלטות לא נכונות - שיטת משחק, שחקנים לא נכונים שזימנתי לסגל. כן, היו בהחלט שחקנים שאיכזבו אותי. אחרי המשחק עם רוסיה הייתי מאוד מאוכזב מעצמי. שאלתי את עצמי: ככה נראית קבוצת כדורגל שאתה מאמן?"

חשבת להתפטר?
"מה פתאום. אני מאמן נבחרת, יש כבוד ועניינים אחרים. הבנתי שצריך לשנות דברים. שיניתי שיטת משחק, סגל שחקנים, מנטרות בחדר הלבשה. החל מהמשחק השלישי בקמפיין, נגד לוקסמבורג, התחלתי לראות את טביעת היד שלי. מאז אני כל הזמן רואה תהליך של שיפור. הסגל היום בכלל לא דומה לתחילת הקמפיין, למי ולמה שתיכננתי לפני הקמפיין. קיבלתי החלטות מאוד חדות, קודם כל בזימונים של שחקנים. היה אפשר לשער ששירן ייני יהיה הקשר האחורי של הנבחרת ויעשה כזה משחק נגד פורטוגל? או שתומר חמד, שלא נמצא איתנו עכשיו בגלל פציעה, יפתיע אותי כל כך לטובה? הערכתי אותו הרבה פחות ממה שהוא. זה חתיכת שחקן ואישיות. ועדן בן בסט, שמוביל היום את החלק הקדמי של הנבחרת? המצב היום שונה מאוד מתחילת הקמפיין שלנו".

זה יהיה כישלון אם הנבחרת לא תעפיל למונדיאל?
"לא. מדובר בבית קשה מאוד. כשאבי לוזון לקח אותי לתפקיד, הוא אמר לי שמבחינתו אני צריך לסיים במקום שלישי, כי הוא לא רואה שום סיכוי מול רוסיה ופורטוגל. הוא אמר לי את זה אחרי היורו, ושם הנבחרות האלה היו אריות. אם נסיים במקום שלישי, נקבל הגרלה יותר טובה למוקדמות היורו, שם יהיו 24 קבוצות, והסיכוי שלנו להעפיל יהיה גבוה יותר".

איך אתה מתייחס לביקורת נגדך?
"תשמעו, אני עברתי תהליך. בהתחלה הייתי שומע ורואה ואומר, אולי תיקח משהו, אולי אומרים משהו לטובת העניין. היום, באוטו שלי, אני שומע רק גלגלצ. ואני לא רואה יציע העיתונות. ואם מישהו בא ואומר לי, 'אמרו עליך ככה ואמרו עליך ככה', אני מייד אומר לו: אתה רוצה להמשיך לדבר איתי? אז תעזוב את זה בצד. ישבתי עם עצמי ושאלתי - תגיד, זה יעשה אותך מאמן יותר טוב התוכניות האלה ברדיו ובטלוויזיה? זה יפרה אותך? זה יגרום לך להיות בריא? ברגע שהבנתי שכל התשובות שליליות, זנחתי את כל התוכניות".

נו באמת. כולם יודעים שאתה איש רגיש שלוקח ללב.
"בגלל שיש לי רגש אני לא רוצה להקשיב. הרגש לא צריך להגיב על משהו שהוא לא יודע עליו. אני מאושר מזה, ואני מחזיק מעצמי שהצלחתי לעשות את הניתוק הזה".

לא הגיע הזמן לסיים את הריב הגדול עם אייל ברקוביץ'? בכל זאת, עוד מעט יום כיפור.
"אם יש משהו שאני לא מוכן לקבל זה שנאת חינם. יש קשיי יום יום והחיים גם ככה מסובכים, וכל אחד יכול להיות בדעה שלו. אבל כשאתה אומר משהו, תחשוב על מה שאתה אומר. וואלה, לטנגו צריך שניים. גם לריב צריך שניים. ואני לא שם. אני לא רב איתו, אני מכבד אותו, ושיגיד מה שהוא רוצה. ואני אומר לך שאם הוא יבוא ויגיד 'בוא נעשה סולחה', כפי שאמרת, אני אלחץ לו יד, זה ברור. מעבר לכך אני חושב שכבר אין רפש, גם אייל כבר התעייף מלנגח. אני אישית אף פעם לא ניגחתי אותו".

אתה חושב שהוא השחקן הישראלי הכי גדול אי פעם?
"כן, חד?משמעית. הייתי חולה עליו בתור שחקן. כשהייתי עוזר מאמן של שלמה שרף במכבי חיפה ואייל עלה מהנוער, וראיתי את היכולות שלו - מהדקה העשרים הייתי נותן לשלמה מרפקים ואומר לו - תכניס אותו".

אגב "תכניס אותו", מה הסיפור עם יוסי בניון? פעם הוא בסגל, פעם הוא בחוץ.

"מה דיוויד בקהאם תרם לנבחרת אנגליה? בכל קבוצת כדורגל, נבחרת, יש לך שחקן כזה, שעשה קריירה בצ'לסי, בליברפול, בארסנל. באים שחקנים צעירים כמו אבי ריקן וחן עזרא, ויושבים עם בניון ורואים את הצניעות שלו, את הרצון להיות שייך לנבחרת, את ה?200 אחוז שלו באימונים. זה מקרין עליהם, וזה חיובי מאוד. אני מאוד מאוד אוהב את יוסי. היו בינינו אי הבנות, והיו לנו שיחות על זה. יש בינינו כבוד וכיף לי במחיצתו.

"כל זימון שלי הוא עניין נקודתי ומקצועי, שצריך להתייחס אליו בנקודת הזמן שלו. מצאתי לנכון להזמין את יוסי למשחק האימון האחרון באוקראינה, כי חשבתי שעכשיו זה קיץ, ועוד מותר לשחקן לנהל מו"מ עם קבוצות. אם בנובמבר?דצמבר לא תהיה לו קבוצה ואני אזמן אותו, השאלה שלכם תהיה לגיטימית".

מקצועית הוא עוד יכול לתרום לנבחרת?
"מבחינת משחק, זה תלוי. תלוי באיזו קבוצה הוא יחתום, כמה הוא ישחק ובאיזו עמדה".

גוטמן (55) הוא מינוי של אבי לוזון, שנמצא עכשיו בעין הסערה ובקרב מכוער עם שרת הספורט לימור לבנת, שדרשה ממנו לסיים את תפקידו. גוטמן מתייצב להגנתו.

"בוא נדבר על עובדות. אנחנו יושבים עכשיו בבית הנבחרות בשפיים. אני מאושר להיות המאמן הראשון שנהנה וחו?וה מקום מפואר כזה, עם תנאים מעולים לאימון, להרצאות טקטיות, לכל. זה בא מיוזמה של אבי לוזון, מהכסף שהוא גייס מאופ"א. מי האמין שישראל תארח את משחקי אליפות היורו עד גיל 21 ועם איצטדיונים מלאים? זה גם לוזון. ובקדנציה שלו, אמנם לא מהכסף שלו, יש איצטדיון משופץ בטדי, ואיצטדיונים מפוארים בנתניה, בפתח תקווה, בחיפה. עכשיו הולך להיות הסכם עם הטוטו, ואני שומע שאין דברים כאלה. אז אני שואל אותך, אבי לוזון טוב לכדורגל הישראלי?"

אתה בטח חושב שכן.
"עצם זה שהוא הביא אותי לנבחרת ואני קיבלתי את התפקיד, זה אומר שהוא קיבל אותי ואני אותו. יש לנו כבוד הדדי מפה ועד הודעה חדשה. בארבע עיניים מותר לנו להגיד אחד לשני הכל. אחרי פורטוגל הוא בא הנה, לבית הנבחרות, ואמר לשחקנים שהוא גאה בהם. עברתי כבר כמה יושבי ראש של ההתאחדות, והוא נותן לי כל מה שאני צריך. לא מעניין אותי שהוא אוהד את מכבי פתח תקווה".

הוא מתערב לך בהרכב?
"לא. ברוך השם, הגעתי למצב שהיום אף אחד לא מתערב לי. יש הבדל בין להתערב לבין לבוא ולומר את דעתו. תשמעו סיפור. בלילה האחרון לפני פורטוגל אני מקבל טלפון מלוזון ב?12 בלילה. התלבטתי אז בין בירם כיאל לערן זהבי. שיתפתי אותו בהתלבטות. הוא אמר לי את דעתו, והיא היתה כדעתי במקרה הזה".

אתם חברים גם מחוץ למגרש?
"אני תמיד אומר שחבר, אמיתי, יש בחיים רק אחד, מקסימום שניים. חבר זה בכל רגע נתון, בכל שעה ביום. יו"ר התאחדות לכדורגל ומאמן הנבחרת לא צריכים להיות חברים. יש לי חבר נפש, קוראים לו פליקס נעים. הוא חבר ילדות, עוד מהימים שגדלנו יחד בדרך הים בחיפה. הוא מאמן היום במכבי דלית אל?כרמל ואני משתף אותו בכל דבר, גם במצוקות אישיות, גם בדברים השמחים. כל יום אנחנו מדברים על הכל".

גוטמן מקפיד לא להשמיע את קולו בסוגיות הבוערות של הכדורגל הישראלי. הוא נפקד בקביעות מהדיון הציבורי על רמת הכדורגל ועל רמת הניהול ותרבות הספורט.

"אני לא משמיע את קולי כי אני בעד אמירות משמעותיות, עם תוכן, ולא רק כדי להגיד משהו. לא רק כדי להיות פוליטיקאי ואחר כך לא לעמוד מאחורי הדברים. יש היום רפורמה בכדורגל שלנו, הוקמה מינהלת ליגה, ואני חושב שזה דבר טוב. אני רואה שההתאחדות משתפת פעולה, וזה חיובי שכולם יתאחדו ושתהיה יד מקצועית מכוונת. כן, הגזענות במגרשים מאוד מפריעה לי. אני חושב שאפשר לתקוף את זה דרך החינוך מלמטה, כבר מבית הספר. גם האכיפה והעונשים לא מספיקים".

חשבת פעם ללכת לפוליטיקה? אולי משם תשפיע יותר.
"מה זה הדברים האלה? אני מרגיש שנולדתי להיות מאמן כדורגל. בכל האירועים הכי שמחים ועצובים, באליפויות ובגביעים ובהפסדים, וגם אחרי האירועים הבריאותיים הלא קלים שעברתי, מעולם לא חשבתי לפרוש מאימון. אני רואה איך אני ממציא אימונים, יושב עם הבנים שלי שמאמנים בעצמם ומפרה אותם. זה הייעוד שלי בחיים".

למי הצבעת בבחירות?
"ליאיר לפיד".

כברת דרך ארוכה עשה גוטמן בכדורגל הישראלי. הוא התחיל לאמן בקבוצות קטנות בצפון, ובהן מכבי קריית ביאליק (1985) ובית"ר חיפה, היה עוזר מאמן של שלמה שרף במכבי חיפה בתחילת שנות התשעים, וב?1992 הפך למאמן וקיבל את צפרירים חולון מהליגה הלאומית. הוא זכה באליפויות עם הפועל חיפה והפועל ת"א, בגביעים עם הפועל באר שבע והפועל ת"א, וגם אימן בקפריסין. ידע ימים של תהילה וימים שבהם נרדף קשות על ידי אוהדים.

יותר מכל זכורה התקופה הקשה שלו כמאמן בית"ר ירושלים
בעונת 2001-2000. למרות שהוביל את הליגה לא מעט מחזורים, הקהל הפנאטי של בית"ר שתה לו את הדם. לא אהבו שם את הכדורגל הטקטי והממושמע של גוטמן. זה נגמר בלחץ דם בשמיים ובהפסקת עבודתו בקבוצה. ב?2011, כשכבר אימן בהפועל ת"א, לקה בהתקף לב ועבר צנתור בבית חולים כרמל.

"עברתי תקופות לא פשוטות בחיים שלי. גם היום, כשאני דורך בטדי, אני מרגיש עדיין את הדי הטראומה שחוויתי שם. ברגע שהתנקיתי, הבאתי את עצמי למצב של להיות הפסיכולוג של עצמי. היום אני משתדל לשמור על הבריאות שלי, לוקח את הכדורים שאני צריך, לא מקלל ולא צועק. הגישה שלי לשחקנים יותר רכה, ויותר נכונה לטעמי. נשארתי מאמן קפדן, יש לי דרישות מהם, אבל אני יודע להתנהג איתם גם אחרת, יותר חם ופתוח כשצריך".

מה אמרת להם אחרי המשחק עם פורטוגל?
"ידעתי שאני חייב להרים להם את המורל. לא לשאוג, לא להשמיץ, לתת להם גב. להיות איתם. היתה טיסה מאוד שקטה למשחק בבלפאסט. השחקנים שלי הם גברים, רציניים, לא באים עם פחד מהבית. אני יכול להסתכל לכם בעיניים ולהגיד שכל מי שהעליתי על האוטובוס, אני גאה להיות המאמן שלו. זה דור של שחקנים שצריך לדבר אליהם בגובה העיניים, ברגש. היום מאמן חייב להיות בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה כדי להצליח.

"אחרי התבוסה לרוסיה, עשינו את ליל הסדר עם שחקנים מהמגזר הערבי. ראיתי שאנחנו יחד. שאנחנו עוברים את הימים הקשים האלה מאוחדים. לקחתי את דודו אוואט לשיחה אישית. חיבקתי אותו. דיברנו אחד עם השני מכל הלב, שיחה של אבא ובן. אלה היו רגעים אינטימיים מאוד, אני צועד איתו הרבה שנים, הוא היה שוער עוד בקבוצות שאימנתי. ידעתי שהתפקיד שלי הוא להרים אותו אחרי המשחק הזה, שבו האשימו אותו באחריות לשער השלישי שספגנו. יש לו ביקורת עצמית גבוהה מאוד. אגב, אחרי שראיתי שוב את המשחק - היה לו משחק טוב, לדעתי".

אלי גוטמן נולד וגדל בחיפה, בן להורים ניצולי שואה. אסתר (79), וצבי (83), אותם הוא מרבה לבקר. "זה השפיע עלי מאוד", הוא אומר. כשהוא מדבר על הוריו הוא נרגש.

"אני בא מבית שהיה בו חינוך לא קל. חינוך יקי לנאמנות, ליושר, לרצינות, לסדר ולמשמעת. פחות לרגש. גם אני הבאתי את זה למשפחה שלי, ולקבוצות שאימנתי. הייתי נוקשה וקשה עם עצמי. הייתי אבא כמעט בלתי נסבל. אבל לפני 15 שנה, בגיל 40, התחלתי תהליך עמוק ויסודי של שינוי. הבנתי שרגש ואהבה הם בין הדברים הכי חשובים בחיים, והתחלתי להעניק אותם במנות גדולות. זה מאוד תרם לי מבחינה משפחתית, והקל עלי בקבוצות שאימנתי".

הוא נשוי לסמדר (48), מדריכת סטודיו ואירובי, "הבחירה הכי טובה בחיים שלי. היתד, הציר של הבית". יש להם שלושה בנים: אורי (28), מאמן במכבי חיפה בנערים א'; טל (23), מאמן נערים ג' בהפועל חיפה ("הם יהיו מאמנים יותר טובים מאבא"); וגל (16). בנו הגדול מתגורר בעיר בדירה שכורה, האחרים עדיין בבית, בפנטהאוז המטופח על הכרמל, שיש לו מרפסת רחבה ונוף למפרץ.

"אני והילדים הפכנו להיות חברים. זה הדבר הכי כיפי שקרה לי בחיים. הבן שלי, טל, חזר עכשיו מטיול בדרום אמריקה, ולפעמים עוד קשה לו להתרגל לאבא שהוא ממש חבר. לזה שאני אבא אחר ממה שהייתי פעם, שהכל אצלי פתוח עכשיו, שכיף להיות איתי. אנחנו משתטים לא מעט, בעיקר בארוחות יום שישי בערב, לפעמים גם על חשבון סמדר, הכל ברוח טובה. הם מרגשים אותי מאוד, הילדים ואשתי. לפעמים הם באים אלי ואומרים לי - תהיה עוד קדנציה מאמן נבחרת, כי הרווחנו אותך בבית. את הרגש שלך, את האהבה, את היחד. זה עולם אחר להיות מאמן נבחרת, כל סדר היום שלך משתנה".

מה באמת עושים עם כל הזמן הפנוי? הרי אימון של הנבחרת תופס לכל היותר כמה שבועות בשנה.
"אני קם ב?8 בבוקר. כבר אין ילדים קטנים שצריך להכין להם סנדוויצ'ים או לקחת לבית הספר. אני מניח תפילין, ואז יש לי שעתיים מקצועיות. אני יושב בחדר העבודה שלי, מנתח משחקים, עובר על תוכניות אימון, לומד וקורא המון חומר מקצועי. אני שותה קפה ואוכל רק ברנפלקס. אחר כך אני יוצא לעשות ספורט. שם אוזניות, שומע מוסיקה, וצועד מהבית לים. לבד עם עצמי. וטוב לי. מדי פעם מזהים אותי אבל זה בסדר, לא מציקים לי יותר מדי.

"אני חוזר הביתה בצהריים, יושב עם סמדר לארוחת צהריים. אוכל רק בריא - סלט, חזה עוף על הגריל, וחוזר שוב לחדר העבודה שלי. אה, ויש לי משהו חדש עכשיו, אני לומד גרמנית פעמיים בשבוע בבית, עם מורה פרטי. משפר את הגרמנית שלי מבית הוריי".

אה, בגלל זה קוראים לך "הגרמני".
"לא, זה בגלל היקיות שלי".

אולי תאמן בגרמניה אחרי הנבחרת.
"אין לי שום תוכניות מעבר לסיום הקמפיין".

הוא אוהב לראות סרטים, בקולנוע ובבית. בנסיעה של הנבחרת למשחק מול הונדורס בניו יורק, הלך עם סמדר למחזמר "מאמא מיה". לפעמים, הוא אומר, הוא בוכה בסרטים. "קל לי מאוד לבכות בסרטים, כי למדתי להרשות לעצמי לעשות את זה".

אתה רואה תוכניות ריאליטי?
"לא, זאת חדירה לפרטיות שאני לא אוהב".

אתה מבשל בבית, כמו שלמה שרף?
"אני יכול להכין לכם טוסט, מקסימום. אולי גם חביתה. אני גם לא אוכל הרבה".

אפשר להבחין בנקל שגוטמן השיל לא מעט קילוגרמים ממשקלו. כשהוא לבוש בבגדי האימון הרשמיים, הוא נראה אפילו קצת רזה. "מאז אירוע הלב שעברתי הורדתי שמונה ק"ג. אני שומר טוב טוב על הבריאות".

תגיד, לא משעמם לך קצת?
"כן, יש ימים שמאוד משעמם לי. אני קם בבוקר וממש רוצה ללכת כבר למגרש. אז אני יורד לים. לפעמים אני מרגיש שיש לי כל כך הרבה מה לתת, שיש לי ידע שאני כל כך רוצה להעניק, ובמשך תקופות לא קצרות אין לי למי לתת אותו".

לפני הפועל ת"א לא היית בקונצנזוס. זה בכלל לא היה מובן מאליו שתגיע לנבחרת.
"אני חושב שמאמן כדורגל טוב הוא מאמן כדורגל טוב. והוא תמיד תלוי בסביבת העבודה שלו. אם עשיתי אליפות עם הפועל חיפה, אני לא יכול פתאום לשכוח את מה שאני יודע. אין ספק שעברתי שינוי מאוד גדול בעשר השנים האחרונות. אחרי נתניה עזבתי את הקלחת המקומית, יצאתי לאמן בקפריסין, ושם יכולתי להסתכל על התמונה מבחוץ. ניתחתי לעצמי איפה אני נמצא, הן מבחינת האישיות שלי, הן מבחינת הכדורגל. גיליתי על עצמי הרבה דברים. נתתי לעצמי לזרום, להיות יותר קליל. למשל, הבנתי שבראיונות איתי תמיד ניסיתי לייפות את המציאות. תמיד ניסיתי לדבר בעברית גבוהה. והתקשורת אוהבת את האמת.

"תראו, לא הייתי שחקן גדול. שיחקתי בהפועל חיפה, אבל לא ברמות הגבוהות. עברתי דרך ארוכה באימון קבוצות ודרך לא פחות מפרכת עם עצמי, ואני חושב שהיום אני מביא הרבה יותר את האישיות שלי, את האני האמיתי שלי, גם לחיים האישיים וגם מול השחקנים, שהם כבר בגיל של הילדים שלי".

אתה מאמן יותר טוב היום?
"כן. אם תראו את הניתוחים המקצועיים שאני עושה למשחקים שאני רואה, לא רק של נבחרת ישראל, ולאיזה רזולוציות אני מגיע, אז תבינו שאני בהחלט מאמן יותר טוב היום. אבל גם לי יש עוד הרבה מה להשתפר".

מתייעץ עם אנשי כדורגל אחרים?
"לא מעט. לפני כמה שבועות, כשהנבחרת היתה בארה"ב, נפגשתי עם אברהם גרנט. הוא איש מאוד נבון, אינטליגנטי, בן אדם שהצליח ברמות הכי גבוהות שיש".

ופוליטיקאי לא קטן.
"לצד הזה אני לא מתחבר. אמרתי לכם, החיים שלי די משעממים. אצלי אין דבר כזה שיראו אותי בבתי קפה. כשהנבחרת יורדת מסדר היום, אני נעלם".

אמרת לו את זה פעם?
"לא, למה אני צריך להגיד. אנחנו ידידים טובים ומדברים, והכל בסדר. מבחינתי, האיש הראשון שאני נועץ בו, שאני משתף ושומע ממנו הכי הרבה, זה יוסי אבוקסיס, העוזר שלי. מבחינתי, יוסי הוא אחי הקטן. אני פשוט אוהב את האיש הזה. זאת מערכת יחסים שהחלה בהפועל תל אביב והתפתחה עם השנים. אני חושב שעשו לו עוול בהפועל, וגם שלא העריכו מספיק את ההישג שלו בבני יהודה. עוד נכונו לו ימים יפים כמאמן".

הוא מספר שמאמנים של קבוצות בחו"ל, שבהן משחקים שחקנים ישראלים, נוהגים להתקשר אליו ולשאול על כושרם של השחקנים. "אחד הנהלים שהבאתי מנבחרת גרמניה זה שאחרי כל התכנסות, אני מוציא דו"ח לכל הקבוצות. כל קבוצה מקבלת דו"ח מפורט על כל שחקן שלה - כמה זמן הוא עשה חימום, איך ומה הוא עשה באימון הטקטי, התפקוד שלו במצבים נייחים, כמה זמן השתתף במשחק. מי שאמון על זה הוא דרור שמשון, מאמן הכושר שלי. הוא שולח לי את הדו"חות באי?מייל, ואני מאשר".

גוטמן סבור שאין לזלזל גם בליגות הנחשבות לקטנות יותר, כגון שווייץ או בלגיה, שם יש מושבות לא קטנות של שחקנים ישראלים. "אני חושב שהליגות האלה לא פחות טובות מהליגה שלנו, בלשון המעטה. כל הביי?פרודקט הרבה יותר טוב מאשר בישראל. אתה בא לבאזל, אתה רואה איצטדיון, אתה רואה טרקלין של אחרי משחק. נגמר המשחק - השחקנים באים מסודרים, פוגשים בצורה מכובדת את כל מי שקנה כרטיס וי.איי.פי, אוכלים ארוחת ערב יחד, שותים משהו. זאת תרבות שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים כאן".

למה כאן זה לא קורה? מה מונע את זה?
"אני חושב שהאיצטדיונים החדשים שהוקמו כאן יעניקו משהו אחר. אתה תראה שחקן בחיפה שעולה מהאיצטדיון לוי.איי.פי, וגם אם הפסיד לא יהיה שם מי שיקלל אותו. זה כבר יעניק משהו אחר. אני מצפה לכך, שמח שאנחנו הולכים לכיוון הזה".

מה האחריות שלך, בתור מאמן לאומי, להתקדמות של הכדורגל, של הקבוצות, להתוויית מדיניות מקצועית אחידה בנבחרות הצעירות?
"בעניין הקבוצות אני לא חושב שאני הכתובת. אף מאמן לא אוהב שמתערבים לו. בעניין הנבחרות זאת בהחלט נקודה שאני מתכוון לשבת עליה עם אבי לוזון ועם שטרן חלובה. אני אגיש להם דו"ח מה לדעתי צריך לעשות כאן, מלמטה, מנבחרות הילדים. איך לגדל את הילדים והנוער מבחינה מקצועית, ואיך לא לחזור על מצב שאני למשל חנוק בעמדת המגן השמאלי. לא יכול להיות שבמדינה של שמונה מיליון תושבים לא יהיו למאמן הלאומי שלושה שחקנים בכל עמדה. פה באמת צריך יד מכוונת, מדיניות מקצועית אחידה, ועל זה אני אשים דגש".

אתה חושב שהצלחת להחזיר את הקהל לאהוב את הנבחרת?
"במשחקים נגד פורטוגל וצפון אירלנד הרגשתי את מה שרציתי כל הזמן להרגיש. שהאמונה ושהאהבה של הקהל חזרה לנבחרת. פירגנו לנו. אחרי הניצחון בצפון אירלנד באו לקבל את פנינו בשדה התעופה. קיבלנו הרבה חום ואהבה, ולשם כיוונתי כל הקמפיין".

זה ברור שאתה תהיה מאמן הנבחרת גם אחרי הקמפיין הנוכחי?
"לא. זה לא מעסיק אותי בכלל. קבעתי עם לוזון שנשב אחרי הקמפיין, אני אגיש דו"ח מפורט, נדבר, ונראה לאן אנחנו הולכים".

אתה מרגיש אחריות לאומית בתפקיד הזה?
"בטח. זאת גאווה גדולה מאוד עבורי. אני מאוד נרגש שהילדים שלי אומרים 'אבא מאמן נבחרת'. ושהנכדים שיהיו לי, בעזרת השם, יגידו 'סבא מאמן נבחרת'. זה משהו ענק בשבילי. אני חולם על זה בלילות, באמת. יש לי חלומות על המשחקים האלה של הנבחרת. אני כל כך רוצה את זה - בשביל השחקנים, בשביל הקהל, בשבילי".

מנצחים ברוסיה?
"עזוב אותי עכשיו".