אל מול נשיא מהסס, הנקרע בין עקרונותיו והבטחותיו לבין נכונותו לממשם, הופיע מזכיר המדינה שלו. בלי טלפרומפטר, בלי משחקי מילים, הסביר ג'ון קרי כי ארה"ב אינה רשאית לעמוד מנגד כאשר מנהיג של מדינה פוגע, באמצעות נשק בלתי קונבנציונלי, בעמו. הוא לא התלבט באשר לשאלה מי עומד מאחורי השימוש בנשק הכימי, והסביר, דבר דבור על אופניו, את ההיגיון המוסרי והביטחוני שבפעולה אמריקנית בעת הזו, תוך כדי התעלמות מבריטניה הגדולה, ותוך כדי אזכור הידידות ההיסטורית עם צרפת.
הופעתו של אובאמה (כשלצידו משתזף בשמש של היום האחרון באוגוסט, ושותק, סגנו ג'ו ביידן), היתה אנטי קליימקס של ממש לזו של מזכיר המדינה. היה נדמה כאילו ייצגו שתי מדינות שונות. אובאמה, שחדר לתודעה העולמית רק ב?2003, כאשר נענה להזמנה להופיע בוועידה הדמוקרטית אשר אישרה את מועמדותו של קרי לנשיאות, בהתמודדותו מול ג'ורג' בוש הבן, חזר, לרגע, לאירוע ההוא. אז, אמנם, היה לו נאום מזהיר, אבל הוא מילא תפקיד של שחקן משנה (פוליטיקאי אפרו?אמריקני צעיר, המבקש לחדור לזירה הפדרלית), כאשר קרי הוא הדמות המרכזית, ואילו הוא נקרא רק לנאום.
מדוע היה זה קרי שיצא בנאום לאומה, על נושא חשוב כל כך, ואילו הנשיא הסתפק בנאום קצר וחיוור? האם אובאמה מבקש להרחיק עצמו מן העניין? האם הוא מעדיף להטיל על קרי כישלון (כפי שאירע כאשר קודמו בתפקיד, קולין פאוול, הציג בפני האו"ם נתונים בלתי נכונים על הימצאות נשק בלתי קונבנציונלי בידי סדאם חוסיין, וגרם בכך למלחמה מיותרת בעיראק)? ייתכן. אבל נראה כי בעצם בימים הללו נבנית דמותו של מועמד ישן?חדש להחליף את אובאמה בחדר הסגלגל.
יכול להיות שפעולה אמריקנית, סמלית מאוד, לא תשנה דבר, גם אם הקונגרס יאשר אותה. יכול להיות שעדיף לשמור על העוצמה האמריקנית להזדמנות אחרת, אם הכל מדגישים כי אין כוונה ביותר מאשר הענישה לצורך הרתעה מפני שימוש נוסף בנשק כימי. יכול גם להיות שחלון הזמן שנפתח ינוצל להידברות בין אובאמה לפוטין, כדי לנטרל את הנשק הכימי בסוריה, בלי שיהיה צורך במהלך אלים. אבל ברור שמשהו קרה בסוף השבוע שחלף, בהקשר הפוליטי.
קרי, בניגוד מוחלט להילארי קלינטון, אינו פועל כפקידו המובהק של אובאמה. הוא הכתיב לנשיא את המעורבות האמריקנית המחודשת בסכסוך הישראלי?פלשתיני, וזכה ממנו לגיבוי (גם אם תוך כדי חוסר התלהבות); הוא הגורם המרכזי בממשל, המוביל לפעולה נגד סוריה, ועכשיו הוא גם זה שמשווק זאת לעולם, בהצלחה בלתי מבוטלת. קרי נוטל על עצמו, בגילו המתקדם, סיכון פוליטי שהוא חש כי הוא רשאי לקחת על עצמו: אם שני המהלכים שהוא דוחף כרגע יעלו יפה, הוא יהפוך מועמד טבעי של הדמוקרטים לנשיאות.