הודעתו של ברק אובמה נוסחה ברהיטות, אבל אחרי שמקלפים ממנה את המליצות נכון לקרוא אותה כך:
אמנם ארה"ב עייפה ממלחמות, אבל מודעת לתפקידה המיוחד בעולם, ולפיכך לא תעבור לסדר היום על השימוש שעשה בשאר אסד בנשק כימי נגד אזרחיו. הנשיא האמריקני החליט להפעיל את צבאו נגד העריץ מדמשק.
מה שהובהר בלי שנאמר הוא כי אובמה מחפש תירוץ לא לפעול; והוא מאוכזב מבעלי הברית המסורתיים של אמריקה, שזנחו אותה לצידי הדרך, קודם כל קנדה ואנגליה, ולאחריהן גרמניה. קנדה? בריטניה? לא יילחמו לצד ארה"ב? זו מכה קשה לוושינגטון, שהקואליציה המסורתית שלה נפרמה לעיני העולם עוד בטרם יצאה להעניש את העבריין, מין ערווה מדינית בינלאומית.
רוסיה הפעילה לחץ מדיני, אבל הבהירה כי לא תתערב. אפילו חיזבאללה אותת שלא ינקוף אצבע כל עוד לא גלשה הפעילות הצבאית ללבנון. טורקיה וישראל יכלו לצטט באוזני אובמה ועוזריו מחיים נחמן ביאליק - "ראיתיכם בקוצר ידכם". מה עשה בימים שחלפו מאז הטבח הכימי של אזרחים סורים בידי שליטם? ומדוע התניע את מנועי המשחתות והציב את הטילים אם בפועל הוא מבקש להיחבא מאחרי הסינר של הקונגרס ולקבל ממנו אישור, שגם לדעתו הוא מיותר? הוא פשוט ערק מהמערכה, לא ייאמן.
הדמיון בין אובמה ואשכול
אובמה לא השכיל לסחוף את בעלי בריתו. הוא לא עמד בלחץ הבינלאומי. אפילו אם בסופו של דבר יתקוף את אסד זה יהיה רק מקצה שיפורים למעמדה הבינלאומי של ארה"ב, שהידרדר אמש במהלך נאומו, ולא חיזוק למצבה שעמד ממילא על כרעי תרנגולת.
מה בינו לבין דברי שר החוץ שלו ג'ון קרי, שנאם שלשום כלוחם מעוטר בצל"ש ממלחמת וייטנאם? שהסביר לעולם כולו כי לאמריקה תפקיד ייחודי להגן על האנושות? אחרי דברי אובמה נראה כי המעשה הנכון מצידו הוא להניח את המפתחות על השולחן במחלקת המדינה.
מה קרה ב?48 השעות האחרונות לפני שעת השי"ן? האם נבהל מאיומי אסד? האיראנים? ולדימיר פוטין? הביקורת?מבית של הרפובליקנים? סביר להניח שכל אחד מהטעמים האלה מילא תפקיד בגרימת פיק הברכיים לנשיא שאמור להיות הדמות המדינית החזקה בעולם, ואיננו.
תקופת ההמתנה של אובמה בתגובה לשימוש של אסד בנשק כימי העלתה בזיכרונם הארוך של הישראלים את נאומו של ראש הממשלה לוי אשכול ערב מלחמת ששת הימים. הוא גימגם בנאום מול אוזני האומה ב"קול ישראל" והקרין חוסר ביטחון והיסוס עד שהודח מייד ממשרד הביטחון לטובת משה דיין ונאלץ לצרף לקואליציה את מנחם בגין ואת יוסף ספיר, הכל לטוב. רק שבשיטה האמריקנית אובמה אינו יכול לצרף אליו שותפים לחוסר האונים. הכל רובץ על כתפיו.
אובמה עוד יוכל לתקן את אשר קילקל, אך לעולם לא יותיר צעדו הבא את רישומו כפי שיכול היה אילו פעל בעיתוי הנכון.