וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הסרטן הוא צומת ענק שכולם נתקעים בו

נטע הלפרין

30.8.2013 / 6:00

כרופא וכחוקר צעיר כתב סידהרתא מוחרג'י יומן ובו מחשבות על מחלת הסרטן. ספק אם ידע אז שבחלוף חמש שנים, יהפכו המחשבות לספר העיון המצליח ביותר שנכתב על "מלכת המחלות"

קשה לחשוב על נושא פחות אטרקטיבי לקריאה מאשר מחלות בכלל, ומחלת הסרטן בפרט. על פניו, רובנו נעדיף לשנן ספר טלפונים מאשר להתעמק בתסמינים, בניתוחים או בסימפטומים מדכאים; בעידן שבו מחביאים את הזיקנה, את החולי ואת המוות מעין הציבור, מנתחים, מזריקים ומכסים כל סימן שאינו משקף נעורים ורעננות, למחלות אין מקום בשיח הציבורי.

מצד אחר, בעולם המודרני אין מי שיכול לומר כי אין לו קשר כלשהו למחלת הסרטן. אין מי שלא חווה את הקשר במישרין או בעקיפין, דרך משפחה, חברים או מכרים, או עיסוק באישי ציבור שלקו במחלה. סידהרתא מוחרג'י, רופא במרכז הרפואי שבאוניברסיטת קולומביה, חוקר ומדען, הירהר בשתי הנחות היסוד הללו וחשב לעצמו שלא ייתכן שאף אחד לא כתב על זה ספר שידבר אל הקהל הרחב.

התוצאה: "מלכת כל המחלות - ביוגרפיה של מחלת הסרטן" (בתרגום מצוין של יוסי מילוא) - ספר אפי, שאפתני ורב?עוצמה, השם לו למטרה למפות את ההיסטוריה של המחלה מגילוייה המתועדים המוקדמים ועד ימינו. והוא מצליח: הספר זכה בפרס פוליצר בקטגוריית הספר העיוני, "טיים מגזין" כלל אותו ברשימת 100 הספרים המשפיעים ביותר ב?100 השנים האחרונות, ה"ניו יורק טיימס" דירג אותו ברשימת 100 הספרים העיוניים שנכתבו אי פעם ומוחרג'י דילג לרשימות האנשים המשפיעים למיניהן - הישג לא רע בכלל בשביל סופר מתחיל.

סידהרתא מוחרג'י, כתב את "מלכת כל המחלות - ביוגרפיה של מחלת הסרטן". GettyImages
סידהרתא מוחרג'י/GettyImages

ספרו של מוחרג'י לא היה זוכה בהכרה ובהוקרה בסדר גודל שכזה לולא היה, מלבד עומקו ומורכבותו, גם ספר מרתק מאין כמוהו, הכתוב באופן בהיר ונגיש. מי היה מאמין שללא שום ידע ברפואה אפשר לקרוא בנשימה עצורה על טיפולים נגד לוקמיה לימפוציטית או על מלחמות חורמה בין מנתחים לאונקולוגים? בוודאי לא עורכיו של מוחרג'י, שיעצו לו בתחילת הדרך לרדת מהרעיון.

"זה בכלל התחיל ממעין יומן, שבו רשמתי לעצמי רעיונות", מספר מוחרג'י בשיחת טלפון מהקליניקה שלו בניו יורק, "אבל לאט לאט הסיפור החל להתרחב ולתפוס צורה. הראיתי אותו לכמה אנשים והתגובות היו אמביוולנטיות; היו שאמרו שחבל שאשקיע זמן בספר שאף אחד לא ירצה לקרוא; אחרים אמרו, איך אף אחד לא חשב על זה קודם?"

והקוראים?

"כפי שצפיתי, אנשים הגיעו לספר באיטיות, זה לא היה מיידי; היציאה של הספר לא לוותה ביחסי ציבור, וכך אנשים שמעו עליו בעיקר מפה לאוזן והמסע שלו החל. בסופו של דבר, מחלת הסרטן היא מעין צומת ענק שכולם נתקעים בו, אם נרצה או לא נרצה, ולמרבה הצער, להתעלם ממנו הוא מותרות שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. אנחנו חייבים לדעת על כך, כי זה חלק משמעותי כל כך מהחיים שלנו, ממי שאנחנו.

"ההצעה שאני מציע", אומר מוחרג'י, "היא ללמוד ולדעת מהו סרטן - אך על ידי השגת ידיעה עמוקה, לא באופן שמעודד תקווה כוזבת או מלבה פחדים. עלינו להבין באמת מה עומד לפנינו ומה האפשרויות שלנו מכאן והלאה".

מוחרג'י כתב את ספרו במשך חמש שנים, שבמהלכן התרוצץ ברחבי העולם וביקר בכל אותם מקומות שבהם מתרחשת העלילה - החל במצרים, עבור בגרמניה, באנגליה ובאיטליה וכלה במסע מתמשך בארה"ב - כשהוא מתעכב על מאות מחקרים ומראיין עשרות אנשים, כולל מרואיינת ישראלית שמופיעה בחלק האחרון של הספר.

כיצד יכול היה להתמסר לעבודה תובענית שכזו תוך כדי שהוא ממשיך להחזיק במשרותיו כרופא וכחוקר גם יחד? "זה היה תהליך ארוך ואינטנסיבי שלא רציתי להאט או למשוך", הוא אומר, "כקוראת את יודעת שאפשר לחוש את הזמן בספר, כמו שסופרים טבעות על עץ; גם אם ברוב הזמן הכתיבה נדחסה לסופו של יום עבודה ארוך, היה לי חשוב לתת לספר את הזמן שלו, כי בזמן הכתיבה אתה מתבגר כסופר. זה משהו שלמדתי גם מתוך העיסוק במדע: הניסוי הראשון הוא לעולם לא האחרון, הלמידה וההשלכות והמשמעויות שמתווספות לו הופכות אותך עם הזמן לאדם אחר. זה היה תהליך רב?שכבתי ששקעתי בו לאורך זמן, אבל אני לא מפחד מזמן.

"מעבר לכך", ממשיך מוחרג'י, "המוטיבציה שלי היתה פשוטה ועמוקה גם יחד: בקריאה על ההיסטוריה של הסרטן אנחנו פוגשים בדבר מה חשוב מאין כמוהו, שעדיין לא התפנינו להתעמת איתו, לא רק במובן המדעי, כי אם גם במובן ההיסטורי, החברתי, במורשת התרבותית. זו גם הסיבה שהיה לי חשוב לבקר בכל המקומות שמצוינים בספר: כשאתה פוגש את הדמויות, מעיין במסמכים, סופג את הנופים, התרבות, רוח הדברים משתקפת גם בסיפור".

אחד המסרים שעולים מהקריאה הוא שרפואה היא בעצם לספר סיפור.

"לחלוטין. עוד לפני שהפציינט מבקר את הרופא, הוא כבר הופך למספר של כאבו שלו ושל חייו שתפסו תפנית בלתי צפויה. הרופא המאזין לסיפורו של הפציינט ומטפל בו, הופך גם הוא לדמות בסיפור. רפואה וסטורי?טלינג כרוכים זה בזה לבלי הפרד - זה רעיון עתיק. כמה מהמספרים הגדולים בהיסטוריה היו רופאים: צ'כוב היה רופא, אריסטו היה פילוסוף ומספר סיפורים בעת ובעונה אחת, אחד המספרים הגדולים של זמננו. הרפואה המעשית פותחת אותנו לאופני חשיבה שונים על בני האדם, לא רק כקבוצות, אלא כישויות עצמאיות, ובעשותה זאת היא נפתחת למחשבה ההומניסטית במובן העמוק ביותר שלה".

ומה דעתך על האופן שבו מלמדים רפואה היום, האם הסטודנטים חשופים לתכנים ולגישות הללו?

"היו תקופות שהסטודנטים היו פחות חשופים, אבל בימינו הגישה הזו תופסת יותר ויותר מקום, וכמובן מוסיפה עניין ללמידה עצמה. חלק מהבנייה האיטית של הספר היתה קשורה לזה שיותר ויותר סטודנטים לרפואה הגיעו אליו. אחת הבשורות המשמחות שקיבלתי היא שבתי ספר רבים לרפואה ברחבי ארה"ב כללו את 'מלכת כל המחלות' כספר חובה לשנה א'. אך בהקשר לשאלתך, מה שמעניין בזה במיוחד ועשוי לחולל שינוי בגישת הרופאים לעתיד הוא מגוון החיתוכים שיש לסרטן בחיינו. את יכולה לקרוא את הספר כאנתרופולוגית, כפיזיקאית, ככימאית, כמדענית, כחוקרת תרבות. אפשר לקרוא אותו בתריסר דרכים שונות ובכובעים שונים. כך שאחד הדברים המתגמלים היה להיווכח עד כמה מגוונת הקהילה האינטלקטואלית שהתעניינה בספר וראתה בו כלי לחקירת תחומים שונים. הספר הוא על סרטן, אבל דרך הספר, אני מקווה, לומדים 100 דברים שונים על ההיסטוריה של האנושות והתרבות".

"היו תקופות שהסטודנטים היו פחות חשופים, אבל בימינו הגישה הזו תופסת יותר ויותר מקום, וכמובן מוסיפה עניין ללמידה עצמה. חלק מהבנייה האיטית של הספר היתה קשורה לזה שיותר ויותר סטודנטים לרפואה הגיעו אליו. אחת הבשורות המשמחות שקיבלתי היא שבתי ספר רבים לרפואה ברחבי ארה"ב כללו את 'מלכת כל המחלות' כספר חובה לשנה א'. אך בהקשר לשאלתך, מה שמעניין בזה במיוחד ועשוי לחולל שינוי בגישת הרופאים לעתיד הוא מגוון החיתוכים שיש לסרטן בחיינו. את יכולה לקרוא את הספר כאנתרופולוגית, כפיזיקאית, ככימאית, כמדענית, כחוקרת תרבות. אפשר לקרוא אותו בתריסר דרכים שונות ובכובעים שונים. כך שאחד הדברים המתגמלים היה להיווכח עד כמה מגוונת הקהילה האינטלקטואלית שהתעניינה בספר וראתה בו כלי לחקירת תחומים שונים. הספר הוא על סרטן, אבל דרך הספר, אני מקווה, לומדים 100 דברים שונים על ההיסטוריה של האנושות והתרבות".

sheen-shitof

עוד בוואלה!

מיקום אסטרטגי, נוף מרהיב ודירות מפוארות: השכונה המסקרנת שנבנית במרכז

בשיתוף אאורה נדל"ן

המחלה של הממסד

ואמנם, סוד כוחו של "מלכת כל המחלות", שאף שולף אותו מנישת הספרים למומחים לדבר, והופך אותו נגיש לכל קורא סקרן, הוא העובדה שהסרטן כמחלה משמש רק נקודת מוצא, שמסתעפת למכלול התחומים שמרכיבים את החיים המודרניים. כפי שהסרטן עצמו מתרבה ללא שליטה ושולח זרועות ארוכות לאזורים שונים ברחבי הגוף, כך גם ההיסטוריה של הסרטן והמלחמה בו נקשרות בעיקשות בהתפתחות הפיזיקה והכימיה, הפרסום והתקשורת, המלחמות והשלכותיהן, הפוליטיקה, הפמיניזם ויחסי הכוח בין הממסד לכוחו של הציבור.

"זאת משום שהסרטן קשור כל כך לחיים המודרניים", טוען מוחרג'י, "ובראש ובראשונה לתפיסה של האדם המודרני את עצמו כבלתי מנוצח, ששום דבר לא יכול להרוג אותו. הסרטן הוא הדוגמה האולטימטיבית לאשליה הזו, וגם לשיברה.

"כיום ידוע לנו שמחלות הסרטן למיניהן מתאפיינות בגידול לא מבוקר של תא יחיד היוצא משליטה, משתבש, משתגע, מתרבה ומסתגל מחדש למרות המכשולים שאנחנו מעמידים בדרכו; וכפי שאנחנו משתכללים, מתקדמים ומבקשים חיי נצח, כך גם התא הסרטני; ולרעיון הזה יש השלכות שהן מעבר למדע בלבד".

מדבריו של מוחרג'י אפשר לדמות לרגע כי הסרטן אינו מחלה גרידא - מוטציות בדנ"א שמעודדות צמיחה חסרת גבולות של תאים - כי אם אויב ערמומי, מתוחכם ומסתורי, טיפוס נון?קונפורמיסט ושתלטן.

ואמנם, לא לחינם נקרא הספר "ביוגרפיה של מחלת הסרטן" - מוחרג'י לוקח את הקורא למסע ששורשיו במצרים העתיקה, שם נמצאו העדויות המוקדמות ביותר למחלת הסרטן, דרך ימי הביניים והתיאוריות על אודות מרה שחורה, שלוו בהקזות דם, וניתוחי השד הקיצוניים של המאה ה?19, ועד המאה ה?20 על התפתחות האונקולוגיה, התגליות המדהימות שלוו בטעויות הרסניות, הפוליטיקה של הסרטן שהפכה אותו לאויב הגדול של אמריקה מייד לאחר תום המלחמה הקרה והגילויים המרשימים לצד האכזבות המהדהדות.

צריך לזכור כי לפני 30 שנה בכירי המדענים היו בטוחים כי הפתרון למחלה מצוי במרחק נגיעה. "כיום ברור לנו כי אין דבר כזה בכלל 'סרטן', זו לא מחלה אחת, שלה פתרון אחד", מחדד מוחרג'י. "זה לא שנזרוק כמה אבקות לסיר והמחלה תיעלם. לכן, נכון יותר להשתמש בלשון רבים. כל סרטן הוא מחלה בפני עצמה, ולפיכך דורשת יחס פרטני וטיפול שונה, והחוכמה היא כמו בפרדוקס הידוע - להמשיך לזוז ולו רק כדי להישאר באותו המקום, כי האתגרים והסכנות משתנים בהתאם לזמן, להתקדמות הטכנולוגיה, להזדקנות האוכלוסייה ולגורמים נוספים רבים".

לצד המחקרים, המאמרים, הזיכרונות, המסמכים והראיונות שעורך המחבר, מצטיין הספר בגלריה נרחבת של דמויות, המופיעות, נעלמות וחוזרות בהקשרים שונים לאורך הספר כולו - רופאים, חוקרים, ממציאים, פוליטיקאים, לוביסטים, מטופלים וכמובן הוא עצמו, רופא שאינו חושש לחלוק את רגעי המשבר, הספקות והאי ודאות שמלווים את הטיפולים המסובכים ומגולל את האירועים לא כמומחה המדבר מגבוה, אלא ככזה ששותף לחדווה, לתדהמה וליגון שבגילוי.

"בסופו של דבר, זה סיפור אנושי מאוד", מזכיר מוחרג'י, "לכן יהיו בו המתווים האופייניים למין האנושי. יש בו היבריס, יוהרה, תקוות שווא ושגיאות, אך יש בו גם את התשוקה האינטנסיבית שבני אדם מביאים איתם לנושא שבוער בהם בעוצמה".

מה שמוביל לשאלה העתיקה - מי שולט במהלכים ההיסטוריים, האם מדובר באישים יחידים, מצוידים ביכולות, בהשקפות ובתשוקה יוצאת דופן, או שמדובר בתנודות רחבות היקף, שבהן בני האדם רק נמצאים במקום ובזמן הנכון?

"שאלה מעניינת. אחד הדברים שאני משקף בספר הוא שכל אותן תנודות מתרחשות בנקסוס - מערכת של דברים הקשורים אלה באלה - נקסוס מדעי, חברתי, תרבותי. אבל במקביל יש אינדיבידואלים, שהזיזו את השדה הזה קדימה ואחורה. זה אינו סיפור של אדם אחד; זה סיפור של טרנספורמציות היסטוריות, מדעיות וחברתיות, אך הטרנספורמציות האלה נחתכות ומתקשרות לאישים מסוימים, אשר מפעילים את התנועה הזו ומשפיעים עליה. כך שבסופו של דבר, זה סיפור של שני האלמנטים גם יחד".

לצד ההסברים המורכבים והתיאוריות הסבוכות, יש רגעים שהספר נקרא כמו רומן בלשי.

"אני מקווה", הוא צוחק. "אני מעריץ גדול של רומנים בלשיים, בעיקר אנגליים, מסורת ארוכה שבראשה ארתור קונן דויל שהתעניין ברפואה, ואגאתה כריסטי, שכידוע אף למדה רפואה. בכלל, אפשר לדבר לא מעט על נקודות ההשקה בין רפואה ורומנים בלשיים. אבל לענייננו, המתח או ההשהיה מתקיימים בספר שכתבתי בעיקר משום שאני עצמי עוד לא ידעתי מה יעלה בגורלם של מטופלים שבהם טיפלתי; אתה זורק את עצמך לתוך הסיפור בלי לדעת מה יקרה בסוף. מובן שאי אפשר באמת להשוות בין טיפול בחולה לרומן בלשי, אבל גם בטיפול מתקיימת השהיה, יש מתח, דריכות ואפילו לימבו, שדרכו עוברים המטופלים, וזה חלק גדול מהטיפול".

אתה מקדיש מקום נרחב לנזקי העישון, למאבק בסרטן הריאות ולגל השחיתויות של חברות הסיגריות אשר נחשפו בשנות ה?70. אפשר לומר שהספר שלך הוא אחד ממדריכי הגמילה מעישון האפקטיביים ביותר שיש.

"מאוד משמח לשמוע. לא מעט אנשים פנו אלי או כתבו לי וסיפרו שהם קראו את הספר והפסיקו לעשן וזה, בתקווה, אחד האימפקטים המשמעותיים שלו. ללא ספק, אחת ממטרותיו המוצהרות של הספר היא להמחיש את הנזק הרב הטמון בעישון".

מוחרג'י מבהיר כי תמוה בעיניו שב?2013 "יש עדיין עלייה במספר המעשנים בקרב צעירים וצעירות". לכן, לדבריו, היה לו "חשוב להדגיש את הנזק הנורא הזה, כדי שלקוראים יהיו הכלים להבין מה מתחולל בגופם, מהי ההיסטוריה של סרטן הריאות ומהם הנזקים. אני מייחל שביום מן הימים יחול שינוי במאזן המזיק הזה".

"התשוקה מביאה לעניין"

מוחרג'י עצמו מצטייר כאדם שפועל מתוך תשוקה אינטנסיבית. הוא נולד ב?1970 בדלהי להורים ממעמד הביניים ומלכתחילה התבלט כתלמיד מבריק. לאחר שלמד לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, זכה במלגת "רודס" היוקרתית ונשלח לאוקספורד, שם התמחה באימונולוגיה וסיים בתואר דוקטור לפילוסופיה. לאחר מכן השלים תואר M.D בבית הספר לרפואה בהרווארד, והתמחה באונקולוגיה בבית החולים שבמסצ'וסטס.

כיום מתגורר מוחרג'י בניו יורק, נשוי לאמנית שרה סזה, אשר ייצגה את ארה"ב בביאנלה האחרון בוונציה, ולהם שתי ילדות. בימים אלה, לצד קבלת מטופלים ועבודת מחקר, הוא עובד על ספר חדש, שאת תוכנו הוא מבקש לשמור בסוד, ורק מצהיר כי הוא "יהיה לא פחות מקיף, ואני מקווה שיהיה מעניין באותה מידה".

לשאלה אם הוא מרגיש שכתיבת הספר שינתה אותו כאדם, כרופא וככותב, עונה מוחרג'י מייד: "כל כך שינתה אותי שקשה לי אפילו לתאר את היקף ועומק התשובה. האדם שהייתי כשהתחלתי לכתוב את הספר הוא לא האדם שאני היום. עברתי שינוי יסודי ועמוק. ציפיתי לכתוב ספר קטן יותר; ציפיתי לתגובה מתונה יותר; ציפיתי שלא ישתלט על חיי כפי שהשתלט, כך שאני אסיר תודה, מאושר וגם נדהם מהתוצאה ומהשלכותיה. כשהתחלתי לכתוב חברים ועמיתים טענו בפניי שאי אפשר לשכנע אנשים לקרוא מאות עמודים על נושאים מסובכים, מדעיים כביכול. אבל אני חושב שאם אתה עושה את שלך בתשוקה, אנשים יביעו עניין".

לפעמים נראה שההחלטה שהקוראים לא מעוניינים בנושאים מורכבים מופרכת למדי.

"בהחלט. אם נשים לרגע את תוכן הספר בצד, השאלה שהעסיקה אותי ככל שהכתיבה התקדמה היתה אם אפשר לצפות מהקורא להתחבר ליריעה רחבה כל כך? מה שנפלא היה התחושה שאנשים דווקא מעוניינים בקריאה עמוקה ומרחיבת דעת, ומתחברים לגישה צלולה, סקפטית אבל אנושית, כפי שהספר חתר להציג, אם רק נותנים להם את ההזדמנות. אני חושב שיש נטייה להמעיט בערך היכולות והרצונות של הקוראים, בעוצמה שבה אנשים מתעניינים בחייהם שלהם".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully