שנת הלימודים החדשה נפתחת. ההתרגשות, המתח הבריא ואפילו הציפיות לשינוי כבר מובנים בטקס השנתי הזה. ובכל זאת, זהו גם הזמן להבהיר מדוע מערכת חינוך דומה לנושאת מטוסים ענקית שאי אפשר לשנות בה כיוון באופן חריף אלא הדרגתי מאוד, במקרה הטוב, ועל כן הציפייה לשינויים סופה שתתבדה מעיקרה. בניגוד לטרנד הנוכחי הנשמע מכיוון משרד החינוך, אסור להביא בחשבון שהתלמיד יודע הכל.
כדי להשיג את השינוי המיוחל - כלומר, להביא את תלמידי ישראל לאחר 12 שנים לרמה כזו שהתעשייה והמחקר, הפיתוח והאקדמיה יוכלו להעניק להם את המיטב בלי לבזבז משאבים להכנה ולהשלמת פערים, ולעיתים גם לחזרה מן היסוד - יש להתחיל בשלושה מהלכים עיקריים: תוכניות לימודים פשוטות יותר, התמקדות במבחני הבגרות במקצועות המשמעותיים, כולל מבחנים במקצועות מוגברים, ובחינה מחודשת של הכשרת המורים במוסדות אקדמיים שאינם סמינרים להוראה.
מאז תחילת שנות ה?90 נכנסו למערכת החינוך שלוש תוכניות לימוד רחבות היקף ביוזמה של האקדמיה. משרד החינוך היה שותף מלא ביישום ולא בהמלצות. מוראה של האקדמיה עמוק כל כך, עד שכל הרהור התקבל בדחייה ובזלזול, ועל כן אנשי חינוך כופפו ראשיהם. התוכנית למדע מוכלל יצאה ממכון ויצמן בהובלה של פרופ' חיים הררי, ומכל התוכנית הזאת נותר בלבול אחד שלם בין מקצועות היסוד - פיזיקה, כימיה וביולוגיה. בתחום המתמטיקה נכנסה התוכנית ההרסנית של לימוד על ידי בדידים, ובתחום העברית נכנסה שיטת השפה כמכלול. דור שלם עבר את ייסורי התוכניות הללו, והתוצאות בהתאם. הדירוג הנמוך יחסית במבחנים בינלאומיים, שאותם יש לבטל, היה בשלושת ענפי הלימוד הללו - מתמטיקה, שפה ומדעים.
תוכניות הלימודים במתמטיקה, למשל, דורשות שידוד מערכות יסודי. בעצם יש לחזור אל תוכניות הלימודים מלפני 30 ואף 40 שנה. ברור לכל העולם שלא נשתנה מאומה בתחומי המתמטיקה מכיתה א' ועד י"ב. איש לא יעז לפנות אל מחלקות החינוך בכל האוניברסיטאות שיעמדו על פשרן של תוכניות לימוד מסובכות עד אימה. הוא לא ישאל מדוע תלמיד כיתה ז' מתקשה בשברים ובאחוזים שהרי אלה הנושאים הקלים ביותר כמעט. הוא לא ישאל, מפני שאז יצטרכו לתת את הדין כל כותבי תוכניות הלימודים ב?20 השנים האחרונות. תוכניות הלימודים בחשבון לכיתות א' עד ו' נראות כמו תוכניות ללימודי חשבון אינפיניטסימלי בשנה א' בטכניון. ילד בכיתה א' לומד בשיטה שבה נוגעים ב?100 תת?נושאים, ובכיתה ב' ישובו אליהם וכך הלאה. מהם הנושאים? שיקוף, הזזה, מערכת צירים, משוואות, שלוש שיטות לחיבור וחיסור. מה הפלא שמורה ממוצעת לא יכולה להעביר נושאים כאלה טרם זמנם, ואז התלמיד נכשל ושונא עד קץ הדורות את החשבון שנקרא מתמטיקה.
אין צורך בלימודי תואר ראשון או שני כדי ללמד חיבור וחיסור. יש צורך בשכל ישר ובסדר הגיוני בלימוד. ומכאן נגזרת התוצאה החשובה: למרות המלצות ועדה מסוף שנות ה?90, החליטו לבצע אקדמיזציה של מערך הכשרת המורים. אך אקדמיה אינה בית ספר להכשרת מורים. זו אטמוספירה שונה בתכלית. האוריינטציה של האקדמיה היא המחקר היבש, בעוד מורה עוסק בנפשות ולא במינוח אקדמי עקר ומיותר. ראוי שתהיה הפרדה מוחלטת בין האקדמיה למערכת החינוך. זה לא מתפקידה. ככל שתתקדם ההפרדה, כך ייטב למערכת הגדולה הזאת.
הכותב הוא המדען הראשי של משרד החינוך לשעבר