במרץ 2011, נכנסה סוריה לרשימת המדינות שנדבקו ב"אביב הערבי". מאז, ועל אחת כמה וכמה בימים אלו שבהן עולה לדיון שאלת התקיפה הבינלאומית נגד משטר אסד, עולים שוב ושוב דיונים במערכת הביטחון וכן בבמה הציבורית - מה עדיף לה, לישראל, בכל הקשור לסכסוך הדמים בסוריה?
מחד גיסא, ניצב משטרו של הנשיא הנוכחי, בשאר אסד. זהו משטר שאמנם דיבר המון בנוגע לישראל, אך לא עשה דבר. כך שהגבול עם סוריה מעולם לא היה שקט יותר מאשר בתקופת אסד הבן . אך אותו המשטר של אסד, יש לזכור, הוא גם חלק משמעותי מ"ציר הרשע", הכולל את איראן וצפון קוריאה וזוכה לגיבוי של רוסיה וסין, המעצמות שעומדות מאחורי הקלעים במלחמה הקרה עם ארצות הברית.
מאידך גיסא, ישנה האופוזיציה בסוריה, הטוענת שהיא חותרת לדמוקרטיזציה במשטר, עם שוויון בין כל הזרמים הדתיים והלאומיים, ולהעמדתו לדין של אסד על פשעיו נגד האנושות. אם תעלה אותה אופוזיציה לשלטון, היא עשויה ככל הנראה לנתק את קשרי המדינה עם איראן ורוסיה, וכך תביא לפירוק חלק משמעותי מהציר ולהחלשת איראן. ואולם, חלק מהאופוזיציה, זאת כולם כבר יודעים, מורכב מקבוצות וארגוני טרור עולמיים, כמו פלגים של האחים המוסלמים ושל אל-קאעדה, כדוגמת חזית אל-נוסרה. לפיכך, עולה גם החשש שנפילת משטר אסד תביא להתפרקות מדינת הלאום הסורית והתפצלותה לשבטים, והמתיחות בגבול עם ישראל עלולה להתגבר כתוצאה מכך.
אינטרס משותף עם הסעודים
אז מה עדיף לנו? כשמנתחים את המצב בסוריה ואת תהליך קבלת ההחלטות של הדרג המדיני, יש להסתכל על הזירה במבט-על. או אז מתגלה, כי מדינה אחת קשורה בטבורה למדינה אחרת. לפיכך, יש לקחת בחשבון את האינטרס הישראלי החשוב ביותר מבין מארג האינטרסים הכללי. אותו אינטרס עליון של מדינת ישראל, הוא להפיל את משטר האייתולות באיראן, שמאיים עליה בהשמדה המונית באמצעות טיפוח תכנית הנשק הגרעיני שלו.
אך לא זו בלבד. איראן היא גם הספונסורית הראשית של הטרור הגלובלי והמממנת העיקרית שלו. היא אחראית לא רק לפיגועים חובקי-עולם מטעם "כוח קודס" של משמרות המהפכה, לתחזוק חיזבאללה בלבנון ולחימוש וחיזוק משטר אסד - אלא גם לאימון וחימוש גורמי טרור בגדה המערבית וברצועת עזה (אפילו תנועה חילונית מוחלטת, כמו תנזים הפתח, נהנה לפחות בעבר מחסדיה), כמו גם ארגוני וקיני טרור בסיני. בירושלים ערים היטב לעובדה זו, ולכן המשטר האיראני הוא המטרה הראשונה.
בכדי לעצור את פרויקט הגרעין האיראני, ישראל, כמובן, תעשה הכול - כולל פעולה צבאית. אך זו האופציה האחרונה בסדר העדיפויות, הן של הדרג המדיני והן של הדרג הביטחוני. הדרך להימנע ממלחמה מיותרת היא דרך פעולות ישראליות חשאיות, לצד סוכנויות ביון נוספות מהמערב, בכל מיני חזיתות - כולל "בחישה" ברחוב האיראני, בניסיון להביא להפלת המשטר. פעולות אלו כבר נעשו לא פעם, על פי פרסומים זרים, והביאו לכך שפרויקט הגרעין האיראני סבל מעיכובים מעיכובים שונים במהלך העשורים האחרונים.
הפלת משטר אסד בסוריה, המעניק לאיראנים במה חסרת תקדים בגבול ישראל ומאפשר להם לעשות בסוריה כבשלהם, יזרז את הפלת המשטר באיראן, או לכל הפחות יקל לאין ערוך על המאמצים לעצירת פרויקט הגרעין וצמצום הטרור השיעי העולמי. ומה עם הסכנה שבעליית גורמי טרור סונים במקומם? לישראל, לארה"ב, לערב הסעודית ולנסיכויות המפרץ יש אינטרס משותף - עצירת ההגמוניה האיראנית. ועל כן, ברגע שהאיראנים יפסיקו לבחוש בסוריה וברגע שאסד יפסיק לטבוח בסונים, למדינות ערב המתונות לא תהיה עוד הצדקה להמשיך ולהפעיל את ארגוני הטרור הפועלים מטעמם בסוריה - כך שהסיכוי שנשקם יופנה כלפי ישראל (מהגבול הסורי) הוא נמוך (אם כי הוא כמובן קיים, וישראל חייבת להיערך לו).
לסיכום, למרות החשש המסוים מהיום שאחרי אסד, נראה כי בשקלול התרומה שבהפלת משטרו אל מול הסיכון שמורדים איסלאמיסטים קיצונים ישתלטו על סוריה, היתרונות עולים בהרבה על החסרונת, ולכן העדיפות של ישראל היא לראות את אסד נופל ואיתו את איראן מתפוררת. יחד עם זאת, יש לדאוג שהמעבר למשטר אחר בסוריה לא ייעשה בחדות ובמהירות, מהלך שעשוי לגרום דווקא לריאקציה. כמו כן, על ישראל לדרוש מהמערב לדאוג ליד אחת בכל הקשור לאופוזיציה. נכון להיום, ישנו המחנה האופוזיציוני האיסלאמיסטי בחסות טורקיה וקטאר והמחנה האופוזיציוני השני של "הצבא הסורי החופשי" בחסות ערב הסעודית והמערב. בשל הסכנות הטמונות בפיצול מדינת הלאום של סוריה, על המערב לתת גיבוי לאופוזיציה אחידה, חזקה ודומיננטית, כזו שתבטיח יציבות והשתתפות לכל המגזרים במדינה. סוריה, כידוע, מורכבת מסונים (רוב), שיעים, עלוואים, נוצרים וכורדים. מספיק שמגזר אחד ירגיש שנותר מחוץ לתהליך כדי שסוריה תידרדר שוב למלחמת כל בכל.
עומר דוסטרי הוא מפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו"
לכל הטורים של עומר דוסטרי בוואלה!
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il