פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שגרירה ערבייה בבית הספר

      מרים רוזה התחילה לפני חמש שנים ללמד ערבית - מורה ערבייה יחידה בבית ספר יהודי - בחשש כבד. היום היא כבר מתחילה את שנת הלימודים בשמחה, ומרגישה שעזרה לקדם את הדו-קיום

      אני תושבת חיפה, וזו השנה החמישית שלי כמורה לערבית בבית ספר יהודי, במסגרת תכנית "יא סלאם" שמפעיל משרד החינוך בשיתוף עמותת יוזמות קרן אברהם. גם אחרי חמש שנים, עם תחילתה של שנה נוספת אני מתרגשת שוב. אמנם לא כמו בשנה הראשונה, אז גם התרגשתי, אבל בעיקר חששתי: מורה ערבייה יחידה בבית ספר יהודי, שבאה מחברה שונה ומתרבות שונה. חששתי ודאגתי, והיו לי המון שאלות בראש: איך יקבלו אותי התלמידים? האם יקבלו את המקצוע או יתנגדו? האם בכלל אצליח להגיע אליהם עם כל הדעות הקדומות שיש להם על ערבים? ומה עם הצוות, האם יקבלו אותי בחדר המורים - ואיך? היו עוד הרבה שאלות ומחשבות מדאיגות. אמנם הרבה משותף יש בין הערבים ליהודים במדינה, אך לא ניתן להתעלם מהסכסוך והשוני בין התרבויות.

      אני זוכרת שבשנה הראשונה הגעתי לבית הספר עם רצון להעביר מסר ברור ואמין. רציתי לחשוף את הילדים לתרבות הערבית, שיכירו קודם כל את הערבי האדם, הערבי שיש לו תרבות מעניינת, שלצערי התלמידים לא יודעים עליה כלום. באתי ממקום שרוצה לקרב בין הערבים והיהודים האזרחים בישראל, כדי לעודד דו-קיום. הרי אנחנו חיים ביחד וכמעט לא מכירים זה את זה. רציתי שיידעו שחשוב לתקשר, ולא רק בעברית אלא גם בשפה הערבית.

      מלמדים את ההורים שירים בערבית

      בתחילה היה לי מאוד קשה בכיתות, במיוחד בהתמודדות עם בעיות משמעת. הבנתי שבמידה רבה זה נובע מההתנגדות לשפה וכמובן למורה הערבייה. מצד שני, צוות בית הספר מאוד עזר לי ותמך בי, ועודד אותי להמשיך בעבודתי. נתנו לי את הכלים להתמודד עם כל הבעיות - גם עם הקושי הברור כמורה ערבייה יחידה בבית בבית ספר שכולו יהודי, וגם עם חוסר נסיוני כמורה. לקחתי את זה כפרויקט אישי כי האמנתי בחשיבות העניין, ולאט-לאט, עם הזמן, זה נהיה יותר קל ומעניין יותר.

      השתלמות למורי הערבית בתכנית "יא סלאם"

      הצלחתי לתקשר עם התלמידים, ועם הזמן זה התפתח לקשר שמעבר למורה ותלמיד - קשר מאוד מרגש, במיוחד כשהתלמידים שלי פוגשים אותי בבוקר ומברכים אותי בערבית. הם לא מתביישים בשפה החדשה שהם לומדים, אלא להיפך, הם מאוד גאים בה. בהפסקות הם שרים את השירים שלמדנו בשיעורים ואפילו מלמדים את האחים וההורים בבית. זה גם קירב אליי את ההורים, שגם הם מפרגנים ותומכים. אז זו הזדמנות להודות לכל מי שתמך ועזר לי, לצוות ולהורים, וכמובן לתלמידים המקסימים.

      עכשיו, ערב תחילת שנת הלימודים החדשה, בכלל אין לי חששות. אני כבר לא חוששת מזה שאני מורה ערבייה בין תלמידים יהודים, אלא להיפך - אני חושבת שזה הופך אותי ואת השיעורים שלי למיוחדים ומעניינים יותר. אני מרגישה שאני שגרירה של חברה ותרבות עשירה בבית הספר, שעומדת לרשות תלמידיי על כל שאלה או בירור, והם יודעים שאני מקור אמין ושאפשר לסמוך עליו.

      אז שתהיה לכולנו שנה טובה ופורייה.

      מרים רוזה מלמדת שפה ותרבות ערבית במחוז חיפה, במסגרת התוכנית "יא סלאם" של משרד חינוך בשיתוף עם עמותת "יוזמות קרן אברהם"

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il