ההערכה שרווחה אמש בישראל היא שתמה ההבלגה האמריקנית בסוריה. במוקדם או במאוחר צפויה תקיפה אמריקנית נגד יעדי ממשל סוריים, שהיקפה לא ברור, אם כי בוושינגטון ובירושלים סבורים שקלושים הסיכויים שחיילים אמריקנים יפעלו קרקעית בסוריה.
שינוי המגמה במדיניות האמריקנית כלפי סוריה הוא פועל יוצא של השימוש המאסיבי שעשו באמצע השבוע כוחותיו של אסד בנשק כימי בשכונותיה המזרחיות של דמשק. מספרי הנפגעים והתמונות הקשות לא הותירו ברירה אפילו לממשלו ההססן של הנשיא אובאמה ולצבאו המגמגם של מרטין דמפסי. אותו נשיא שהבליג למרות שכל קו אדום שצייר נחצה בבוטות, ואותו רמטכ"ל שטען שיהיה "בלתי אפשרי" ליישם מדיניות של אזור אסור לטיסה מעל שמי סוריה - הם אלה שצפויים לפעול בניגוד לנטיית ליבם, ולהחזיר את הצבא האמריקני למעורבות צבאית במזרח התיכון.
היום שאחרי
בישראל סבורים כי לפחות בשלב הראשון צפויה תקיפה אמריקנית להיות מצומצמת וממוקדת (אפשר שכנגד הכוחות שהפעילו את הנשק הכימי), גם כדי להימנע מהסתבכות צבאית וגם מחשש שתקיפה נרחבת דווקא תאיץ את השימוש שיעשה אסד בנשק לא קונבנציונלי נגד מתנגדיו (מתוך תחושה שאין לו מה להפסיד). על הפרק גם סימן שאלה: כיצד תגיב רוסיה על הפגיעה הצפויה בבת חסותה המזרח?תיכונית? השתהות של ארה"ב בתקיפה תאפשר למוסקבה להפעיל מהלכים דיפלומטיים באו"ם וצבאיים בים התיכון, שעלולים להפוך לעימות בין?גושי מסוכן.
מבחינת ישראל, האתגר יהיה להמשיך להישאר מחוץ לתמונה. החשש הטבעי הוא שעם גבה אל הקיר עלולה סוריה (או חיזבאללה ואיראן) להפנות גם לעברנו אש, כדי לנסות לסבך את התמונה או לאחד את העולם הערבי נגדנו, ולכן סביר שנראה תיאום הדוק בין ירושלים לוושינגטון, שבצידו ערבויות אמריקניות להגן על ישראל במקרה שתותקף (כפי שקרה במלחמת המפרץ הראשונה). לארה"ב גם עניין רב במודיעין ובניסיון המבצעי שצברה ישראל בזירה הסורית, וזאת, מן הסתם, סיבה נוספת להגעתו החפוזה של דמפסי לאזור בפעם השנייה בשבועות האחרונים.
אבל למרות שהבטן משוועת להתערבות אמריקנית - שסופה יהיה הפלתו של הנשיא אסד - הראש מחייב לתהות אם מישהו (בוושינגטון, באירופה או אצלנו) מתכונן ברצינות ליום שאחרי. הבלאגן במצרים, והנשורת שלו בסיני, מחייבים לחשוב על כך ברצינות כבר עתה, בטרם גם מצפון תתעצם הרעה.