הפרקליט הצרפתי ז'אק ורז'ס, שהגן על נאצים ועל פושעי מלחמה אחרים, היה ידוע בכינוי "פרקליטו של השטן", אך מעולם לא התרגש מהנאצות שהוטחו בו. רבים טענו שהוא ממזר, וייתכן שהוא בהחלט היה כזה: אביו טשטש את תאריך הלידה שלו כדי להסתיר רומן מחוץ לנישואין.
ורז'ס מת בשבוע שעבר בגיל 88 ואולי אפילו 89, אחרי עשרות שנים שבהן פעל במרץ כדי לייצג את גדולי הפושעים של המאה ה-20, בהם קצין הגסטפו קלאוס ברבי, את חברי החזית העממית ואת והמחבל קרלוס התן, את סדאם חוסיין ואת כנופיית באדר מיינהוף. כשנשאל אם היה מוכן להגן גם על היטלר, השיב: "אני מוכן לייצג גם את ג'ורג' בוש, בתנאי שהוא יודה באשמה".
בעבר הונח על השולחן במשרדו בפריז פסלון בדולח בצורת נחש, כשהוא מזנק ופיו פעור; לדבריו, הפסל הזכיר לו את האגדה על נחש האמזונס, שגונב את העיניים מראשם של הגברים שטרף. עם הסיגר הנצחי שנעוץ בין שיניו, ורז'ס הכחיש בסרט שנעשה על חייו את הטענה ש"נולד עם פנים זועפות", אך הודה שחוויות הילדות שלו בהחלט עיצבו את אישיותו הלוחמנית.
הוא נולד ב-1925 בתאילנד לאם וייאטנמית שהתאהבה בדיפלומט צרפתי מהאי ראוניון. האב נאלץ להתפטר מתפקידו משום שמנהליו לא ראו בעין יפה את הרומן שניהל. המשפחה חזרה לראוניון, מושבה צרפתית על אי גדול מזרחית למדגסקר. האם הווייטנאמית מתה כשהיה בן שלוש, ולימים יספר ורז'ס כי האובדן שחווה בגיל צעיר, לצד העובדה כי אמו המהגרת מתה תחת שלטון האדם הלבן, נטעו בו את שורשי השנאה לקולוניאליזם.
במשך יותר מ-50 שנה, הוא התמודד מול תובעים קשוחים שהעמידו לדין את גדולי המחבלים ואת בכירי פושעי המלחמה. מתנקשים ניסו לחסלו והוא הקפיד לעבוד במשרדו עם וילונות מוסטים. חייו האישיים היו אפופי מסתורין. לפי כמה שמועות הוא היה מחבל בעצמו, ולפי טענות אחרות הוא בכלל פעל עבור שירותי הביון של צרפת. בשנות ה-70 הוא ירד למחתרת ונעלם לכמעט עשור שלם, וכשחזר בפתאומיות נטען כי נסע לקמבודיה כדי לסייע למשטר הקמר רוז', או שהתארח בדמשק וסייע לחאפז אל-אסד.
בבתי המשפט הוא נהג להסיט את תשומת הלב מהנאשם ולרכז בעצמו את אור הזרקורים, בנאומים חוצבי להבות שיצאו נגד הקפיטליזם, נגד הגזענות ונגד הצביעות האמריקנית. "אני קצת כמו דון חואן", אמר פעם, "אני אוהב מהפכות כמו שהוא אהב נשים. אני אוהב לקפוץ מאחת לשנייה ואני אוהב אותן צעירות. כשהן מזדקנות אני מאבד עניין".
הוא השווה את עצמו לרופא שרק מנסה לעשות את עבודתו על הצד הטוב ביותר. כשנשאל מדוע ניגש לתיקים שבהם ההכרעה ידועה מראש, אמר: "גם אם החולה ימות, אעדיף להיות הרופא שביצע את השתלת הלב הראשונה בהיסטוריה, מאשר להיות זה שביצע 100 השתלות אוזניים".
באותה מידה, ורז'ס הקפיד לומר שכל אחד מלקוחותיו נטמע בו. הלקוח המפורסם ביותר שלו היה קלאוס ברבי, מפקד תחנת הגסטפו בצרפת שהואשם ב-341 סעיפי רצח, עינויים וגירוש וכונה "הקצב מליון". אחרי שנים רבות במחבוא, ברבי הוסגר ב-1983 מבוליביה לצרפת, וב-1987 הועמד לדין. ברבי עצמו סירב להאזין לתיאורי הזוועה שהוקראו בכתב האישום נגדו, אך ורז'ס בכלל התעלם מהם: הוא אמר שלמרות שמרשו מואשם בפשעים נגד האנושות, "מהם לעומת הפשעים החמורים-יותר שביצעו ישראל וצרפת". הוא דרש מבית המשפט לראות את "הצד האנושי" של ברבי, וטען כי כל נאשם, ללא קשר למעשיו ולחומרתם, ראוי לסימפתיה. ברבי הורשע ונידון למאסר עולם, ומת בבית הכלא ב-1991.
שיטת ההגנה הזו אפיינה את ורז'ס: הוא כינה אותה Rupture, הימור פשוט אך מסוכן, בו הפרקליט מאשים את המאשים. זו מלחמה שבה ההגנה והפרקליט מתקיימים בעולמות מקבילים ואלימים. הוא סיפר כי למד להתגונן כך כילד, כאשר נערים רגמו אותו בחצץ, ואביו אמר לו שבמקום להימלט עליו להשליך עליהם אבנים.
ורז'ס הגיע לאנגליה ב-1942 והצטרף לכוחות "צרפת החופשית" בהנהגת שארל דה-גול. אחרי מלחמת העולם השנייה, כשצרפת חגגה ניצחון על הנאצים, הוא חזה במעשי הטבח שנעשו באלג'יריה והצטרף למפלגה הקומוניסטית. ב-1949 הפך למנהיג של תנועת סטודנטים אנטי-קולוניאליסטית. "הייתי בהלם", סיפר, וכינה את הירי של צבא צרפת במפגינים האלג'ירים "פשע נגד האנושות". הוא כתב: "לא הבנתי כיצד אנשי ה'רזיסטאנס' יכולים להילחם בהיטלר, ולאחר מכן לעשות דבר כזה. דווקא בזמן משפטי נירנברג, המדינות הקולוניאליות עושות את מה שהגרמנים עשו בצרפת".
בגד בידידו ונישא למחבלת
בשנות ה-50 ורז'ס הנהיג תנועת מרי בפראג, ובשובו לפריז ב-1955 זכה לפרסום כשהגן על לוחמי גרילה שונים, בהם פעילים מ"החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה". בין חבריו ללימודים היו סאלוט סאר, שבעתיד ישנה את שמו לפול פוט, ינהיג את הקמר רוז' בקמבודיה ויהיה אחראי לרצח של שני מיליון בני אדם. ב-2008, ורז'ס ייצג את קיו סרפן, שירש את פול פוט המנוח בהנהגת הקמר רוז', ואמר לשופטים כי ידידו מתקופת הלימודים היה אחראי לכל הזוועות.
אחד מהתיקים המפורסמים ביותר שייצג היה של ג'מילה בוחירד, מחבלת שהורשעה ב-1957 ברצח 11 בני אדם בפיגועים באלג'יר ונידונה למוות. זמן קצר לפני שהובאה לגיליוטינה, התברר כי בוחירד נחקרה בעינויים. ורז'ס דרש עבורה חנינה והשיג לשם כך את תמיכתם של מדינאים רבים בעולם, כולל את זו של מנהיג ברית המועצות, ניקיטה חרושצ'וב. בוחירד שוחררה ב-1962, ונישאה לוורג'ס כעבור שש שנים.
הוא הגן גם על מגדלנה קופ, אשתו של המחבל קרלוס ויוצאת "תאי המהפכה", הארגון שהשתתף בחטיפת טיסת איר-פראנס לאנטבה. קרלוס זכה אף הוא להגנתו של ורז'ס, ברקע שמועות כי קופ ניהלה רומן חשאי עם הפרקליט הכריזמטי.
עבור הפרקליט המצליח, מושגים כמו רשע מוחלט לא היו קיימים: לדעתו, בכל נבל ניתן למצוא מידה של טוב, ובכל צדיק ניתן למצוא מעט אנוכיות. העיקרון היחיד עבורו אומר שאין עיקרון. הוא הפסיד ברוב המשפטים שהופיע בהם, אך ניכר שנהנה יותר מהדרמה מאשר מאור הזרקורים, מהמלחמה עם הסנגורים ומהמרדף אחר האמת שאינה קיימת בהכרח. הוא שאב אנרגיה מתמדת מהעמידה בבתי המשפט, שהוא - אולי יותר מלקוחותיו - לא האמין בסמכותם. במשפטו של קלאוס ברבי, ורז'ס היה הפרקליט היחיד שהסכים לייצג את הפושע הנאצי מול 39 תובעים, ולמרות שידע שיפסיד, אמר בסיפוק: "כל אחד מהאנשים האלה שווה בסופו של דבר ל-1/40 בלבד ממני".
בשנות ה-80 ורז'ס הגן על חברים מהחזית העממית, ואמר כי יתעקש לעסוק בעריכת דין עד יומו האחרון. "הרי ז'אן ד'ארק לא הייתה קדושה אלמלא המשפט שלה", ציין. ב-2010 הוא הציע להגן על הנשיא הנכנע של חוף השנהב, לורן גבאגבו, ושנה לאחר מכן בא ללוב כדי להציע עזרה משפטית למועמר קדאפי, אך הרשויות בטריפולי ביקשו ממנו לשוב לפריז. הוא הציע את עזרתו גם לפושע המלחמה היוגוסלבי סלובודן מילושביץ', אך הוא ביקש להגן על עצמו בבית הדין הבינלאומי.
הוא כתב כ-30 ספרים, בהם ספר אוטוביוגרפי בשם "הווידויים שלי: זיכרונות וחלומות בהקיץ", שראה אור השנה. כחובב היסטוריה ותאטרון, לפני כמה שנים הוא החל להופיע במחזות בתפקיד עצמו. הוא מת בפריז בדירה שבה התגורר בעבר הפילוסוף וולטר. ב-2007 הופיע בסרט דוקומנטרי שעסק בחייו, "פרקליט הטרור". במאי הסרט, ברבט שרודר, אמר כי ורז'ס היה איש חלקלק. "אי אפשר לגעת בו. הוא אוהב את המסתורין, וזה בגלל שקיימים דברים מסוימים שהוא לא יכול לדבר עליהם. אם האמת תצא לאור, הוא יהיה בצרות גדולות".
חייו של ורז'ס יכולים להיקרא כרומן, אם מתעלמים מפרק מרכזי שחסר בהם. ב-1970, אחרי שנתיים של נישואים, נטש ורז'ס את אשתו ג'מילה בוחירד ואת ילדיו. הוא נעלם למשך יותר משמונה שנים, ועדיין מדובר בתעלומה שטרם באה על פתרונה. "זה משעשע מאוד שגם במדינת משטרה כמו שלנו, אין אדם אחד שמסוגל להבין היכן הייתי כמעט עשר שנים", אמר כששב לצרפת ב-1978. שלושים שנים מאוחר יותר, אמר בראיון: "בוודאי אהנה לקרוא את ההספדים שייכתבו עליי".
*אוריה כנף
