הלכתי עם אחרת

איך שלא תסתכל על זה, אתה והמכונית שלך נמצאים בסוג של זוגיות. עם עליות וירידות, ימים טובים ורעים, ורגעים שלמים בניוטרל. "מכונית זו קופסת פח בלי נשמה", יגידו הציניקנים, אבל הם טועים. אני מאמין גדול במערכות יחסים עם מכונות כביסה, מקררים ומדיחי כלים, אבל בעיקר עם מכוניות. אני משוכנע שהמכונות האלו מקשיבות לנו, ואם מגיע, הן מחזירות לנו אהבה.

נכון, המכונית עולה לך כסף. אבל היא גם מטפלת בך, מתמסרת ודואגת שתגיע לאן שצריך. היא אוהבת שרוחצים אותה באמבטיית קצף ומעבירים לה יד על הבגאז', והיא נעלבת כשאתה מסתכל על אחרות. לפעמים אתה והיא שותקים יחד לאורך קילומטרים ומקשיבים למוסיקה, ולפעמים היא מרימה קול כשאתה מאמץ אותה יותר מדי. יש אהבה, יש כעס, יש לכלוך, והס מלהזכיר - אבל לפעמים יש בגידות.

מערכת העיתון החליטה להפקיד בידיי לכמה שעות מכונית לא לי מסוג יגואר F. חתיכה מהממת עשויה אלומיניום, שפועם בה מנוע אכזרי בן שישה צילינדרים. מפגשים עם מכוניות יוקרה הם עניין טריקי ביותר. מצד אחד אתה בר מזל. נותנים לך לכמה שעות מכונת נהיגה חלומית ששווה משהו כמו מיליון שקל (שאין לך בבנק) ואומרים לך - קח, סע, תבלה, הכל עלינו. מה, לא תיקח? גם תיקח וגם תגיד תודה רבה.

מצד אחר, זו מתנה שצריך להחזיר. בסוף צריך לנחות על הרגליים, להיפרד מהחלום ולחזור למציאות, והמציאות המוטורית שלי היא אפורה ומשעממת. הסיכוי שאסע במכונית ששווה כל כך הרבה כסף בחיים האמיתיים שווה בערך לסיכוי שמובארק יחזור לשלוט במצרים.

גם אם היה לי הכסף הייתי חושב פעמיים. אם יראו אותי ביגואר כזאת ברור שמייד יתחילו לדבר עלי מאחורי הגב. יגידו שאני במשבר גיל העמידה, שאני מחפש לעשות רושם על בחורות בגיל של הבנות שלי, שאני מתנשא, מעמיד פנים, מרוחק מהעם. הכל נכון, אבל למה לתת לאנשים תחמושת?

מייד כשהבאתי אותה הביתה ראיתי איך הטויוטה קורולה שלי מעקמת את האף. בשלב מסוים לא יכולתי עוד לסבול את המבטים שלה, אז החניתי אותה ברחוב אחר. למה שתאכל ת'לב? למה שתשרוף סתם שמן? השארתי את הטויוטה מתחת לעץ וחזרתי ליגואר כשבידי המפתח לאושר.

הסתכלתי עליה כמו שגבר מבוגר מסתכל על דוגמנית. סקרן, אך מלא התנגדות. יש בינינו יותר מחמישים שנה פער, אמרתי לעצמי, וזה לא ממש חוקי. היא צעירה, יפה, שחורה, סוערת וחושנית, ואני דון ז'ואן דה לה שמאטע. למה שבכלל היא תרצה אותי? התמלאתי חששות.

הבחור האחראי שהגיע איתה קלט את נפשי המסוכסכת, וכדי להרגיע אותי פתח עבורי את הגג בלחיצת כפתור. חשבתי שאין בזה שום דבר טוב בשבילי. גג פתוח עובד טוב בקליפורניה, בייחוד אם אתה כוכב קולנוע או מפיק מפורסם. אבל בארץ?

תסבירו לי איך זה מסתדר עם סוכן ביטוח עם כיפה או מילואימניק שצריך לרדת עם האוטו לצאלים. המתכננים בטח חשבו על בלונדינית ששיערה יתבדר לו ברוח, אבל מה לעשות שהשיער שלי הפסיק להתבדר עוד בשנות התשעים. עם הקרחת שלי אני עוד עלול לחטוף מכת שמש. חצי שעה בחום הזה והראש שלי ייראה כמו פלנצ'ה.

זו מכונית לצעירים, אמרתי לעצמי. צעירים, שעירים ועשירים. אבל מי לכל הרוחות עושה מיליון שקל בגיל עשרים? אתה חייב להיוולד יורש עשיר או יזם אינטרנט שבגיל 15 כבר כתב בשיעורי תנ"ך את הקוד של waze, ואחרי חמש שנים עשה אקזיט. ובכן אם אתה צעיר רווק ועשיר, הכתבה הזו מיועדת לך.

התיישבתי ביגואר והבחנתי מייד שהיא נמוכה מאוד על הכביש. לא מתאים לישראלים, חשבתי לעצמי. אי אפשר לעלות על מדרכות. והיא גם לא תאהב את הבאמפרים שראשי הערים תקעו לנו בכל פינה כדי שלא נמהר, זה עלול לגרום לה נזק לשאסי. כמו שאני מכיר את עצמי, אם היגואר הזאת היתה שלי, הייתי עוצר ודוחף אותה בעצמי מבאמפר לבאמפר. מה שבטוח.

מושבי העור היו מפנקים באופן קיצוני וארזו לי את הגב כמו שצריך, אבל לצערי יש רק שניים כאלה. איפה אני שם את הבנות? שבת אצל ההורים, ימי הולדת, טיולים, חוגים. אני עוד יכול לנסוע ביגואר, אבל איך הן יגיעו? גם אם אתה רווק בן 20, בסוף תלכוד אותך איזו גברת ותעשה איתך ילדים, ואז יתעוררו השאלות. איפה אתה תוקע כיסא לתינוק? האם נגן המדיה בנוי להשמיע את דיג דיג דוג ויובל המבולבל בסאונד המתאים ובלופ אינסופי? מה כושר ספיגת השוקו של המושבים, וכמה במבה יכולה להיכנס מתחתיהם? הורים יקרים, אני חייב לומר בצער שלא מצאתי בספר הרכב תשובות לשאלות האלה.

הביאו בחשבון גם שהבגאז' קטן וממש לא מתאים לקניות לשבת. בלחץ אני מכניס פה כמה תבניות ביצים ובקבוק מים אישי. אולי אצליח להשכיב פה כמה יוגורטים. אבטיח לא ייכנס. אולי חצי. בואו נסגור על מלון ושני משמשים. מצד אחר, מי שיכול להרשות לעצמו מכונית כזו, יכול לפרגן לעצמו גם משלוחים מהסופר.

העברתי יד על הדשבורד. לוח השעונים מהמם, ידית ההילוכים סקסית, העיצוב יפהפה. אולי בכל זאת יש בה משהו. הנעתי ונתתי לחיצה קטנה על דוושת הגז. המוסיקה שהשמיע המנוע נשמעה כמו שילוב בין מנוע של ספינת טיולים לגיטרה של ג'ימי פייג' כשהוא כועס. צליל שנתן לי את התחושה שהכל מותר והכל אפשרי. הכוח יכול לפעמים להשחית. התחלתי לחשוב על לעזוב הכל ולברוח מהבית. מכוניות כאלה הרי לא מדברות לאשתי. היא אוהבת מכוניות שימושיות וצייתניות שנוח להסיע בהן ילדים ולמלא אותן בקניות, ושבין המושבים יש מקום לתיק ולמשקפיים. היא לא צריכה מכונית, מספיק לה ארון עם מנוע.

דמיינתי את עצמי דוהר לבד במהירות של 270 קמ"ש ולא חוזר. עם כל הכאב על הפרידה הצפויה מאשתי, בחורות לא יחסרו לי.

אוטו כזה גורר אחריו הצלחה עם נשים, ולא משום שהן יודעות להעריך נתונים של כוח סוס וסל"ד. בניגוד אלינו הגברים, שמתלהבים ממהירות ומכוח, נשים מבינות שמי שיש לו אוטו כזה גם יכול להרשות לעצמו חתונה עם אלפי מוזמנים בחוות רונית. הדי.ג'יי לא יהיה הבן של השכנים, וירח הדבש לא יהיה כמו שלנו באיה נאפה. הן רואות את העתיד שלהן, והוא נראה מצוין מהמושב הימני של יגואר F שעולה כמו עשר מכוניות מליסינג.

ונגיד שהיו לי מיליון שקלים פנויים. מה הייתי עושה איתם? קונה דירת חדר בדרום תל אביב? דירה הרי לא תקדם אותי לשום מקום. דירה לא זזה, אלא אם יש צונאמי. עם דירה אתה לא יכול לטוס ב?190 קמ"ש בכביש 6. לא שניסיתי, חס וחלילה. ככה אומרים המומחים. מה שכן, כשנוסעים ב?190 קמ"ש החרקים לא מספיקים לברוח, ובתוך זמן קצר אתה מוצא את עצמך עם שמשה קדמית עמוסה בברחשים מרוחים ששום מגב לא מסוגל לנקות. לא שניסיתי. ככה סיפרו לי הברחשים.

שילבתי הילוך והרגשתי איך אני מתאהב. אם לא במכונית, אז לפחות בתחושה שהיא מייצרת לי מהסביבה. מייד חשתי שהמכוניות מסביב רוחשות לי כבוד שלא קיבלתי עם הטויוטה.

כשרמזתי שאני רוצה לעקוף, מייד פינו לי את הדרך. הרגשתי שעם מכונית כזו אין שום סיבה להתנהג כמו בבון. לא צריך לקלל ולא צריך להוציא אצבע זקורה לכיוון השמיים, המכונית כבר עושה בשבילך את העבודה ומפנה לך דרך. כמאמר מאיר אריאל ז"ל - "הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן".

המבטים של הנהגים מסביב היו מלאי ריספקט. ככה בטח מרגיש אוליגרך שנכנס למסעדה: לא משנה כמה היא עמוסה, תמיד ימצאו לו שולחן.

השכם בבוקר עליתי ירושליימה. אין כמו הקסטל כדי לבדוק אם הרכב סוחב. עשיתי את זה בעבר עם סובארו ג'אסטי ועם רנו 4, אבל עם יגואר טרם. כיבוש ירושלים היה מהיר, חזק ואלגנטי, כמו צה"ל בששת הימים. לא בטוח שממש האטתי בסיבובים, אבל המכונית אחזה את הכביש כל כך יפה, שפשוט לא יכולתי להתאפק וללחוץ עוד ועוד. אפרופו אחיזה, חשבתי שבמקום להסביר לשווא לג'ון קרי על חשיבות השטחים כנכס אסטרטגי, צריך לתת לו מכונית כזו לשעתיים. הוא יבין מהר מאוד כמה המדינה שלנו קטנה וצרה, וכמה אין לנו ממש יכולת לוותר על יותר מדי שטח.

מירושלים ירדתי בואכה ים המלח, שמפלסו אגב ירד מאוד הקיץ, ובלחיצה קלה על הדוושה הגעתי לאילת. אחרי שניצלתי מהגראד שנורה מסיני הרגשתי דחף עז להשתטח על קברי צדיקים, אז עליתי צפונה. לא רוצה להיכנס לפרטים, רק אומר שהמהירות היתה תלת?ספרתית ושהמרחק בין אילת לראש פינה מעולם לא היה קצר כל כך. קפיצה קטנה לעכו, שקיעה נוגה בקיסריה, קפה בנמל תל אביב. יש לנו באמת ארץ נהדרת.

תיבת ההילוכים זיהתה את הרצונות שלי. כשאני רוצה למהר היא ממהרת, כשאני רוצה נינוחות היא מאלחשת. יש אפשרות לשלוט בה בצורה ידנית, אבל זה מיותר. היא עושה את העבודה טוב יותר מכל נהג. ומתחת למראה המהוגן שלה, כמו בכל יגואר, מסתתר חוליגן בריטי.

אני יודע שמערכת הסאונד של מכוניות זה לא משהו שעיתונאי רכב עוסקים בו. הם מעדיפים להקשיב למנוע. אבל אני גם קצת בתוך הסאונד. החלטתי לשלב בבדיקה פול גז ופול ווליום, ולראות מה טוב יותר. איזו מוסיקה נעימה יותר לאוזן? כיביתי את המוסיקה. המנוע ניצח. מוסיקה אפשר לשמוע בכל רכב. מנוע כזה לא.

השעות עברו. מהטלפונים של המשפחה התעלמתי, וגם לקוחות שהתקשרו קיבלו כתף קרה. בערב הברזתי מחתונה משפחתית, ולהוריי שהתקשרו לברר מה שלומי לא עניתי.

הרגשתי שאני מתחיל להתרחק מהקרובים אלי, וגם הלקוחות התחילו לעזוב אותי כמחאה על ההתנהגות הבוגדנית. הדלק והזמן עמדו להיגמר, וצילצלתי ליבואן לבקש עוד כמה שעות.

החניתי את היגואר בחניה ונשארתי לשבת בתוכה. לקח לי הרבה זמן להיכנס הביתה. אשתי קראה לי לארוחת הערב, אבל העדפתי להקשיב עוד כמה דקות למנוע. תהיתי איך גבר בגילי עוד יכול להתרגש ממכונית. כשבאו לקחת אותה ממני הרגשתי מחנק קל בגרון.

בלילה התהפכתי במיטה ולא נרדמתי. הייתי בטוח ששמעתי את המנוע מוריד הילוך לשני וקורא לי מהחצר. כן, אני מודה. מעדתי. אני, י' ניצני, ניהלתי רומן מהצד עם מכונית אחרת.

אבל זה נגמר וחזרתי לטויוטה שלי. אמנם לא אמרתי לה מילה, כי כידוע גברים אף פעם לא מודים בכלום, אבל מאז יש לה בעיות התנעה. אני משתדל לא לחשוב על היגוארית שלי יותר מדי, על השעות היפות שבילינו יחד, אבל זה לא קל. שמעתי שבן של טייקון ידוע מתעניין בה. שיהיה להם בהצלחה.

לפניכם כמה נתונים טכניים של היצרן. את רובם אני לא ממש מבין, אז תמצאו לידם את ההמלצות שלי. בילוי נעים וסעו בזהירות.

מחיר: 965 אלף שקל. ההתעקשות על ה?5,000 שקלים הנוספים נראית לי קצת קטנונית. נראה לי שאם תלחצו ותגידו יש לי רק 960, לא יזרקו אתכם מהסוכנות.

קבוצת רישוי: 7. נו באמת. אני רוצה לראות מי משכנע את הבוס שלו לקנות לו את הרכב הזה בליסינג או מי מצליח להעביר אותו במס הכנסה כרכב לצורכי עבודה. אולי ג'יימס בונד.

האצה מ?0 ל?100 קמ"ש: 4.7 שניות. יכולתי לעשות את זה בפחות אם לא השוטר הנחמד שניפנף לי לשלום במחלף לה גוורדיה.

מבחן ריסוק: המכונית טרם נבדקה. מיותר לגמרי. אוטו יפהפה שריסוק רק יהרוס אותו. לא עדיף לקחת אותו לפינת ליטוף?

מהירות מירבית: 275 קמ"ש. לא בדקתי, אבל שמעתי מחבר של חבר שקיבל את האוטו לנסיעת מבחן, שהיא מגיעה ל?200 בלי למצמץ.

תזמון: גל זיזים עילי כפול. האמת, מה זה משנה. תזמון נכון בעיניי זה כשמתקשרים אליך מהבנק ואומרים לך שכדאי לעשות משהו עם המיליון שקל ששוכבים בבנק, כי הריבית אפסית. אם זה קורה, גש לסוכנות ותקנה את היגואר.

ציון כללי: 5/5. מזכיר לי מישהי שלמדה איתי ובספר המחזור נכתב עליה כך: "מאחורי החזות המהוגנת הרכה והתמימה מסתתרת אישיות מניפולטיבית אגרסיבית, שדוהרת קדימה במהירות ויכולה גם להתנהג כמו מפלצת".