צבע אדום: צה"ל נערך להגן על בירת התיירות של ישראל

השנה היא 1969 והימים הם ימי מלחמת ההתשה. קצין מצרי שוחה מהחוף הסעודי לחופי אילת ומתקרב לכלי השיט של בסיס חיל הים כשהוא נושא על גבו מוקשים. הוא מצמיד אותם כראוי, מפעיל את המנגנונים ושוחה חזרה. כעבור כמה שעות נשמע פיצוץ עז מאחד מכלי השיט. הוגו ריאל, מדריך הימאות של שייטת 13 שנמצא על כלי שיט סמוך, רץ עם חבריו להגיש עזרה לחיילים על הספינה שעולה באש - ולפתע נשמע פיצוץ נוסף. הכלי של הוגו וחבריו מתפוצץ גם הוא, אך בנס אין פגיעות בנפש. השבוע נזכר ריאל בפיצוצים שהרעידו את אילת. הוא מספר כי בזירת ים סוף רחשו כבוד רב לקצין המצרי שצלח את המפרץ. "בשנת 1973", הוא אומר, "כשפשט צה"ל על בסיסי הצבא המצרי בתעלת סואץ, הוא איתר את הפרטים של הקצין המצרי. שמו, ותמונתו ידועים לנו. סיפור המבצע שלו זכה להערכה".

באותם הימים, זירת ים סוף הייתה זירת הפעילות העיקרית של חיל הים. תקיפות, הפגזות ופשיטות של המצרים גרמו לצה"ל לאבדות כבדות. בצבא החליטו אז להפתיע את המצרים בשורה של פעולות תגמול - פשיטות נועזות מהים, שנועדו להשיב את מאזן האימה על כנו. כך יצאה לפועל סדרת מבצעים בשטח האויב, שהותירה את קציני הצבא המצרי פעורי פה. בין המבצעים הידועים היו פשיטה של שייטת 13 על ראס עדבייה בצפון מפרץ סואץ, והרס תחנות מכ''ם, פיצוץ עמדות ומבנים. כחודש לאחר מכן פשטו לוחמי השייטת וסיירת מטכ"ל על מתחם מבוצר באי גרין בצפון המפרץ. הכוח חיסל עמדות תותחנים ומכ''ם והסב נזק קשה לבסיס המצרי באי. לאחר המבצע הוענק לעמי איילון, לימים מפקד חיל הים וראש השב"כ, עיטור הגבורה על אומץ לבו.

הפיגוע המשמעותי הבא היה בשנת 1991. הוגו ריאל היה מפקד כיתת הכוננות בבסיס חיל הים באילת. ארבעה מחבלים יצאו מקצה החוף הירדני הסמוך לחוף הסעודי לעבר חופי אילת – מרחק שבעה קילומטרים. המחבלים קשרו לגופם חביות אטומות ובתוכן אמצעי לחימה. הם הגיעו בשחייה לחוף שלמרגלות המרכז האוניברסיטאי לחקר הים, ירו בשומר והרגו אותו. קולות הירי העירו 80 סטודנטים שלנו במבנה סמוך. הם הסתתרו ושמרו על דממה, והמחבלים פסחו עליהם. הם הסתערו על מגדלור נטוש והקימו עליהם את כל הגזרה.

ריאל וחייליו הוקפצו יחד עם כוחות של החטיבה המרחבית שהיו באותו הרגע ליד מעבר טאבה. החיילים הרגו שני מחבלים ופצעו שלישי. הוא פונה לבית החולים יוספטל בעיר. לאחר שהפצוע התאושש, התחזה אחד מאנשי כוחות הביטחון למבריח מצרי שנפצע בעת הברחה, ונשכב ליד הפצוע הירדני כשהוא מחובר למכשירים רפואיים. האיש, דובר ערבית במבטא מצרי רהוט, דובב את המחבל והצליח להוציא ממנו מידע על החוליה. הם היו ארבעה, שניים מהם אחים. אחד מהשניים, מפקד המבצע, טבע בדרך יחד עם אמצעי לחימה נוספים, וכך שובש המבצע. הם היו חברי פלג אל-קאעדה, שהתכוונו לבצע פיגוע נגד העם היהודי.

השקט היחסי הופר שוב בשנת 2007. מחבל מתאבד מהג'יהאד האיסלאמי יצא דרך המנהרות ברצועת עזה לסיני. לאחר מכן הוא חצה את הגבול הישראלי-מצרי שעוטף את אילת, בסיוע מדריך בדואי. הוא נאסף בשטח ישראל על ידי נהג מונית, שחשד כי מדובר במחבל ולבסוף הוריד אותו הרחק מהמלונות באילת. המחבל צעד ברגל למרכז המסחרי בשכונת איזידור, פוצץ את המטען שעל גופו סמוך למאפיה מקומית והרג שלושה אזרחים.

כעבור שלוש שנים שוגרו חמש רקטות ראשונות לעבר אילת. מאז, נרשמו עוד כמה מטחי רקטות, ולפני עשרה ימים, מערכת כיפת ברזל יירטה לראשונה רקטה שנורתה לעיר.

גזרת אילת שינתה פניה לאורך השנים. כיום מבינים קציני צה"ל, כמו גם תושבי עיר הנופש, שבסיני נרקמות מזימות של ארגוני הג'יהאד העולמי, בחסות השבטים הבדואים, שמסוגלים להפתיע בכל רגע. הוגו ריאל, שנחשב לאחד הסקיפרים הוותיקים בעיר, הוזמן יחד עם חבריו גמלאי חיל הים באילת, לשיחה עם מפקד זירת ים סוף בחיל הים, סא"ל אילן. "הרז"ר (ראש זירה ימית), ערך בפנינו סקירה על המצב האזורי ועל רמת המוכנות של הכוחות לאפשרות של טרור מסוגים שונים. הייתי מופתע לטובה. רמת האמצעים הטכנולוגיים השתפרה באופן דרמטי. אני אמנם גמלאי כבר 20 שנה אבל מחובר לים כמו שאר החברים שלי. המצב באזור השתנה, זה ידוע לכולם. הרקטות הזכירו לנו את ההבדל. אבל זה עשה לי טוב על הלב לדעת שזה המצב של חיל הים היום - הם יודעים להבחין בין בקבוק קינלי לבקבוק קולה שצף על המים. על השאר אסור לנו לדבר".

ראש הזירה הימית נהג בחוכמה כשביקש מגמלאים שעדיין מחוברים לים בנשמתם ומפליגים באופן קבוע, לעדכן את הצבא על כל תנועה חשודה ועל כל שינוי שנראה בים.

בשעת ערב, יוצאת קבוצה של לוחמי גולני מגדוד 13 לריצה על החוף, שלאורכו שט דבור של חיל הים. בקצב ריצה יפה הם נבלעים בין האזרחים שהגיעו לפסטיבל הג'אז בים האדום. לא הרחק משם, למרגלות ההרים, יושבים לוחמי כיפת ברזל, ובקניונים בעיר בולטות הכומתות הכתומות של חיילי פיקוד העורף, שמצטלמים על רקע הנופים ומעלים תמונות לפייסבוק. כולם כבר יודעים שאילת מחוברת למערכת הצופרים. ראש העיר יצחק מאיר הלוי התנגד למהלך, עד שהבין כי המצב הביטחוני מחייב.

מדינת ישראל לא צפתה את התהליך בסיני. היא נשאבה אליו. בניית הגדר בגבול נועדה לבלום פעילות פלילית והסתננויות, ובעת ההקמה נעשו שינויים כדי להתאים את מערכי ההגנה לאיום הטרור שהרים את ראשו בסיני מאז הדחתו של נשיא מצרים חוסני מובארק. המענה של מערכת הביטחון לאיומים בגזרה רחב מאוד. השב"כ הקים חטיבה מיוחדת בגזרת אילת; הוקמה מחדש יחידת המסתערבים של משמר הגבול בדרום; בצה"ל הקימו את יחידת רימון, שמתמחה בלוחמה מדברית וקוצרת שבחים; החטיבה המרחבית אילת קיבלה תוספת כוח אדם, מערכת הצופרים שודרגה וכך גם מערכות הגילוי להתרעה; האוגדה המרחבית עוצבת אדום עשתה מעבר חד מהתבססות על כוחות מילואים לכוחות סדירים מובחרים; הוקם גדוד איסוף קרבי ונבנו חמ"לים מתקדמים.

הגדר בגבול המצרי הושלמה למעט הקטע ההררי הקשה סביב עוטף אילת, שהקמתו תסתיים בשנה הקרובה, וישולבו בו אמצעי תצפית משוכללים, שיאפשרו לצפות לא רק על אזור הגדר אלא גם עמוק פנימה, על המתרחש לסיני. במקביל, אומר גורם במשרד הביטחון, ישנה חשיבה מתמשכת כיצד להקים מכשול ימי בים האדום אחרי שתסתיים בניית הגדר בגבול המצרי.

קצינים בכירים בפיקוד דרום הדוחים את ההשוואה בין אילת לשדרות וטוענים כי המרחק הוא רב, ועצם השוואה הוא בגדר פרס לטרור. נכון שאיום הרקטות מסיני לא מתקרב בהיקפו לירי מעזה אך משוואת הריסון בעזה לא חלה על השטח בסיני, שמאוכלס בין היתר בבדואים שאינם מוגדרים אזרחים אלא תושבי מצרים. צה"ל בשלב זה לא מסוגל לפעול בסיני מבלי לפגוע בריבונות המצרית. משום כך הוא מצוי במצב הגנתי, בשונה מעזה, שם הוא מוכן גם להתקפה.

הבדל נוסף הוא העובדה שאילת היא עיר תיירותית. מרבית 60 אלף תושביה מתפרנסים מהתיירות, והתגברות הטרור עלולה להבריח את הנופשים ולמוטט את הכלכלה העירונית. שר התיירות עוזי לנדאו שביקר השבוע באילת שמע מראש העיר דברים דומים. רצף אירועי טרור עשוי להקשות על הניסיונות הכבירים של פרנסי העיר ושל משרד התיירות להסתיר את הענן האפור שמתקרב אל העיר ככל שהצבא המצרי מפעיל לחץ על ארגוני הטרור בסיני.

למרות אזהרות המסע לסיני והחשש מחטיפות ומפיגועים, מעבר טאבה עדיין שוקק חיים ומדי יום עוברים לסיני אזרחים ישראלים ותיירים מערביים שרוצים לנפוש בזול. המטה ללוחמה בטרור במשרד ראש הממשלה מזהיר את האזרחים, אך לא יכול למנוע את יציאתם. באופן חריג, מזהירה הכריזה מפני המעבר לסיני, ורגע לפני היציאה לשטח המצרי, חותם האזרח כי הוא מודע היטב לאיומים ולסכנות הנשקפות בצד השני. רוב האזרחים הישראלים שעוברים לצד המצרי הם ערבים ישראלים שחושבים שלהם לא יאונה כל רע, זאת אף שבשנים האחרונות היו כמה מקרי חטיפה שהסתיימו בתום משא ומתן ממושך. קצין בכיר בגזרה, התייחס למעבר האזרחים והדגיש "הם בפירוש לוקחים סיכון גדול מאוד בעצם המעבר לסיני".

חוסר המשילות בסיני הוא מאפיין כללי. הצבא המצרי מבין את חשיבות הסכם השלום עם ישראל ולכן הוא מפעיל מאמץ גדול להשכין שקט לאורך הגבול. התיאום בין צה"ל לצבא המצרי מוגדר כ"תיאום טקטי, ענייני, אפקטיבי ורציף". זה עדיין לא פוטר את גופי הביטחון מהיערכות לעתיד רע. העובדה שאילת מרוחקת משאר המדינה היא רק יתרון: אין ביקורי פתע של בכירי צה"ל בעוצבת אדום והכול נעשה בתיאום מראש. על השאר חייבים לעבוד וקשה. בשל הניתוק הגיאוגרפי הוקמה יחידת לוט"ר (לוחמה בטרור) אילת, שמוגדרת כבעלת מקצועיות גבוהה מאוד, ויחד עם יחידת רימון וכוחות נוספים בגזרה, אמורה לתת מענה בעת הצורך לחדירת מחבלים לאזורים מאוכלסים. אם יהיה צורך לחלץ לכודים מהריסות, יוכל מפקד נפת אילת אל"מ (מיל') אורי שחר לגייס פלוגת מילואים, תושבי העיר, ולהזעיק סיוע ממחוזות אחרים בתוך פרקי זמן סבירים.

עוצבת אדום בפיקודו של תא"ל נדב פדן, כאוגדה מרחבית שאחראית על המרחב האווירי, הימי והיבשתי, מתורגלת לאורך לתרחישי קיצון הכוללים איומים מגוונים. התרגול הקבוע מאפשר למשטרת ישראל, למשמר הגבול, לצה"ל ולגופי ההצלה להבין כי אם הם לא ישתפו פעולה אחד עם השני, הם יהיו תלויים אחד ליד השני. גם בתרגיל הפתע המורכב שניהל באחרונה באזור האלוף נועם תיבון, נוכחו הקצינים הבכירים לדעת עד כמה חשובים שיתוף פעולה, סדר וארגון.

תא"ל פדן מסיים את תפקידו בעוד שבועיים, ואת החופשה הראשונה שלו אחרי הסרת האחריות מכתפיו הוא יערוך עם בני משפחתו באילת. את שרביט הפיקוד על האוגדה הוא יעביר לידי תא"ל רועי אלקבץ, ראש מטה פיקוד דרום, שריונר בכל רמ"ח איבריו, שמכיר היטב את הגזרה בדגש על משאבים שהוא בעצמו הסיט לטובתה בשנים האחרונות. תא"ל פדן, יוצא סיירת מטכ"ל ומפקד יחידת דובדבן בעברו, הביא עמו לאוגדה ניסיון מבצעי רב שנים בתחום הפעילות המיוחדת. לתוך עולם צללים זה יידרש להיכנס תא"ל אלקבץ שאת מרבית שנותיו בילה בחסות השריון.

בגזרה שהדבר הכי יציב בה הוא החוסר יציבות והמעבר בה משקט יחסי לפיגוע רחב היקף יכול להתרחש בכל רגע נתון נדרשת יצירתיות. אילת היא ללא ספק הבטן הרכה של ישראל. מצד אחד שכבות הגנה באוויר בים וביבשה אך מנגד יכולת מורכבת ליצור מאזן הרתעה. כרגע ארגוני הג'יהאד העולמי מהלכים על הסף. אוזלת ידה של מצרים וסדרת פיגועים עשויים לגרור את ישראל לתגובה בשטח מצרים - מצב מורכב מאוד שיסמן תקופה חדשה. השאלה הקריטית היא כיצד יגיב צה"ל אם יזהה היערכות מוגברת של חוליות טרור בצד המצרי. האם יעביר את המידע למודיעין המצרי ויצפה לתגובה? האם יגיב בעצמו כדי לחסל את האיום? בישראל מבינים היטב כי התיירות באילת עלולה לקרוס אם יתממש התרחיש הקיצוני שהולך ומתפתח מעבר לגבול.